מעשה באיל או תיש

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
חכם באשי
הודעות: 9986
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

מעשה באיל או תיש

הודעהעל ידי חכם באשי » ו' אוגוסט 17, 2012 1:38 am

מצאתי כתוב:
הסליחה "רבת צררוני" כו', יסדה רבינו דוד ממינצבורק, נהרג ונשאת(?) בגזרה אחרונה בק"ק ווירמש. והא לך המעשה כאשר מצאתי כתוב בספר ישן וזקן: אותו רבינו דוד היה מוחזק, ויעל במבצר אינצבורג עם האדון, לדבר עמו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו. ופעם אחת, בקש אותו אדון לעשות גזרה, ורבינו דוד הנ"ל הלך בחצר האדון לדבר עמו ולבקש על <רזא דנא> על עמו. ובא בעת האוכל ונשאר בחצר שלפני החדר שאכל בו האדון כרך המוסר אל תודעי לאיש עד כלו [...] לאכול ולשתות. ורצה להמתין שיגמור האדון ארוחתו. והיה לאותו אדון איל אחד למוד לנגוח בני אדם, מי שמראה ומשים ידו לנגחו. ואחר אכילתו נשאר האדון לישב על מקומו וחטפתו שינה, והיה נופל ומנענע במצחו כדרך המתנמנמים. והתפלל רבינו דוד הנ"ל, ויסד סליחה דלעיל, שינגח האיל את האדון וימיתו. וכן עלתה לו תפלתו נתקבלה. וסבר האיל שהאדון רצה שינגחו כאשר נענע במצחו והרכין לו בראשו, ורץ כנגדו ונגחו לאחוריו, שנפל אחרי כסאו, ונשבר מפרקתו ומת. וכן יאבדו כל אויבי ה'. ונתבטלה הגזרה. לכן יסד בו "חית קנה נער ומקנה תורידנה". והיא תפלה נענית. כך קבלתי.


הסליחה באמת פותחת 'יי א'להי, רבת צררוני מנעורי', אלא שלפעמים היו המציינים משמיטים את שמות הקודש שבפתיחת יצירה פיוטית, כבמובאה שלפנינו, כנראה משום הכבוד. והשווה לדברי 'ספר האגודה' שלהלן.
אמנם מחבר הסליחה אינו ר' דוד (בר' קלונימוס) ממינצבורג אלא ר' דוד בר' שמואל הלוי משפיירא (שנתכנה בראשי תיבות: ר' דב"ש), כפי שעולה מהאקרוסטיכון של הפיוט, שהוא: א"ב, ולאחריו: 'דוד בר שמואל הלוי חזק ואמץ'. אך שיבושים מעין אלו מצויים, במיוחד כשמדובר בשני פייטנים בעלי שם פרטי זהה, שכן גם ר' דוד בר' קלונימוס ממינצבורג שלח ידו בפיוט.

ר' דוד בר' קלונימוס ממינצבורג, חי ופעל במחצית השנייה של המאה השתים עשרה ובתחילת המאה שלאחריה. הוא נודע בתקנותיו, ומתורתו שרדו כמה תשובות הלכתיות ומובאות אחרות. אך אין כל ידיעה שהוא 'נהרג... בגזרה אחרונה בק"ק ווירמש', ולא זו בלבד אלא שעד עתה לא שמענו על שהותו תקופת מה בעיר וורמייזא, עד שהיה 'מוחזק' לדון עם 'אדון' העיר. אמנם מצאנו אותו מתכתב בעיקר עם חכמי עיר זו (בנוסף לחכמי מגנצא), ושמא יש ללמוד מכך על הכרות קרובה יותר עם המקום.
החכם השני, ר' דוד בר' שמואל הלוי משפיירא, זה שבאמת חיבר את הסליחה המדוברת, קדם לר' דוד ממינצבורג בכמה דורות. הוא נולד בסביבות אמצע המאה האחת-עשרה בעיר מיינץ, ממנה עבר לשפיירא כנראה בשנת 1084, שם כנראה עשה עד סוף ימיו, ומתורתו לא שרדו אלא הבאת מועטות בכתבי תלמידיו ובקבצים אחרים. ומכיון שגם על ר' דוד הלוי משפיירא לא נודע שנהרג ב'גזירה', אפשר שהכותב החליף את הבן עם האב, שכן ר' שמואל אביו אכן נהרג בגזירות תתנ"ו, אבל בעיר מיינץ.

הסליחה 'יי א'להי, רבת צררוני' נאמרת בתפילת השחרית של יום הכיפורים למנהג אשכנז הנפוץ, והיו שהקפידו לאומרה ביום הכיפורים שלש פעמים: בשחרית, במוסף ובמנחה - "וקבלתי, כי מאד טוב לומר סליחות 'רבת צררוני' שלשה פעמים ביום הכיפורים" (ספר האגודה, סוף יומא).
ואולם באמת, השורה הפייטנית "יְרִיבַי רִיב וְחַיַּת קָנֶה גְעַר וּמִקִּנָּהּ תּוֹרִידֶנָּה", בה מצא הכותב רמז למעשה שארע לפייטן, ביאורה הפשוט שונה לחלוטין. הפייטן מבקש מבוראו: ריב עם יריבי, הם אומות העולם ובעיקר הנוצרים שבקרבם הוא ישב ומהם סבל. ולפי שפייטננו ראה את הנצרות כממשיכתה של אדום-עשו, כמנהג הפייטנים מאז הפיוט הארצישראלי הקדום, הסב עליהם את הפורענויות העתידיות שנאמרו על אדום-עשו: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה" (תהלים סח לא), ודרשוהו רבותינו: "זו אדום הרשעה שכל כתיבתה בקנה, שכותבין דימוסיאות של שמד על ישראל, וגוזרין עליהם שישתחוו לעבודה זרה" (מדרש תהלים, סח טו; ועי' פסחים קיח ע"ב). ועוד ניבא הנביא על פורענותה של אדום: "כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ, מִשָּׁם אֹורִידְךָ, נְאֻם יי" (ירמיה מט טז). ועל-פי כל זאת פייט הפייטן: 'וְחַיַּת קָנֶה גְעַר וּמִקִּנָּהּ תּוֹרִידֶנָּה', ולפשוטו של דבר, אין כאן כל רמז וסרך רמז ל'איל המנגח'!

אחר הדברים האלה, מצאתי שבכת"י אחר, מוקדם יותר מזה המובא בראש העניין, מופיע המעשה בשינויים גדולים: ר' דוד ממינצבורג לא נהרג ואף לא חיבר את הסליחה הנזכרת וודאי שלא רמז בה את המעשה שארע, ובכלל, הדבר לא ארע בוורמייזא אלא במקומו של ר' דוד - העיר מינצבורג! בנוסף לכך קיימים בנוסח החדש שינויים נוספים, פחות מהותיים, וממנו אנו גם למדים, שה'גזרה אחרונה בק"ק ווירמש' (שבמקור הראשון) מכוון לגזירות 'המוות השחור' (ה'קח-קט; 1349-1348), פרט בעייתי כמובן, שכן כאמור, ר' דוד ממינצבורג פעל כמאה שנים קודם לכן.
נוסח מעשה זה כבר נדפס לפני שלושים וחמש שנה, ואביאו כאן לשלימות הענין:
סביב לגזרת ק"ט היה מלשינות מגוים שאומרים, שהיהודים זורקים בכל לילה עפר תוך הבארות. והיו הולכים גוים בכל לילה, מעוטפים בסידינים, ונראו יהודים, והראוהו כן א' היהודים, עד אשר נמשך גזירות רבות [......] בערי אשכנז. ואז ההגמון ממינצבירג לא רצה לעשות הגזירה. ואחר זה, לרוב ההרדפות אשר עשו להם הגוים השכנים, גמר בלבו גם הוא לעשות הגזירה. ושלח ביום יום הכפורים בעד הגדול רבינו דויד ממינצברג, ואמר לו: כך וכך, מלטה נפשך, כי אני אוהבך. אז השתחוה לפניו הגדול והתחנן לו בעד הקהילה, ואין צד ואין פִנה. לסוף האריכו הדברים בניהם ביחיד, עד שההגמון היה ישן על הכסא ומתנמנם וכופף ראשו. ושם היה תיש אחד שגִדֵל ההגמון, גדול מאוד, והיה מנהגו לנגח. אז התפלל הגדול רבינו דויד ז"ל אל ה', שישלח התיש לנגח ההגמון, כי היה נראה כאִלו מבקש ממנו הנגיחה. ונעשה להם נס, ונגח האיל ההגמון בראשו והרגו תכף, לא דבר מאומה. ובטל ה' יתברך הגזירה על ידו. ברוך מפליא לעשות.

נוסח זה מציין פרט חדש שלא ידענוהו מזה הקודם, שהמעשה ארע ביום הכיפורים. שמא אפוא, זו הסיבה שבשלב מסויים 'הדביקו' למעשה את הסליחה 'רבת צררוני' שהיתה נאמרת ביום הכיפורים בעסק גדול, שלוש פעמים! דבר שכמעט לא מצוי בנוגע ליצירות פייטניות אחרות בנות הזמן.

- - -
השמטתי מכאן את כל המ"מ, מטעמים מובנים. ושארית ישראל לא יעשו עוולה.

בברכה המשולשת
הודעות: 9626
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: מעשה באיל או תיש

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' אוגוסט 19, 2012 9:44 am

על רבינו דב"ש, יעויין מש"כ מע"כ ידידי הרב מתניה יוסף הכהן בן גדליה בספרו על חכמי שפיירא.

בברכת כתיבה וחתימה טובה

חכם באשי
הודעות: 9986
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: מעשה באיל או תיש

הודעהעל ידי חכם באשי » א' אוגוסט 19, 2012 11:03 am

ידועה לי עבודתו המשובחת, ואכן השתמשתי בה לצורך כתיבת הנ"ל (אך, כאמור, השמטתי את כל המ"מ).

סמל אישי של המשתמש
עדכון ספרים חדשים
הודעות: 214
הצטרף: ה' יוני 03, 2010 11:05 pm

Re: מעשה באיל או תיש

הודעהעל ידי עדכון ספרים חדשים » ו' מאי 31, 2013 12:11 am

עלה לאוצר. לא האיל וגם לא התיש. חיבורו של ר' מתניה הי"ו

חכם באשי
הודעות: 9986
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: מעשה באיל או תיש

הודעהעל ידי חכם באשי » ו' מאי 31, 2013 12:17 am

האיל והתייש מצויים מזמן באוצר, סליחה, בפורום של האוצר...
מזל טוב לכניסת ספרו של ר' מתניה. מי ייתן ותכניסו עבודות ד"ר משובחות אחרות.


חזור אל “אלול וימים נוראים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים