תקיעה גדולה בסיום מאה קולות

[מאיר חכמים]

במחזורים יש מנהגים שונים אם עושים בכלל תקיעה גדולה בסוף המאה קולות (מלבד תק"ג בסוף ל' דמיושב ול' דמעומד), ואם כן האם בסוף התשעים או בסוף המאה (או בשניהם?). לא עיינתי כעת בסוגיה, אבל זכורני שפעם חיפשתי מקורות על כך ולא כל כך מצאתי.

[משולש]

משנה ברורה סימן תקצו סק"א:
רק בסיום תקיעה אחרונה של השלמת מאה קולות כמו שנבאר לקמיה המקרא אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר משאר תקיעות [מט"א]:

וכן במנהגי ברלין מבואר שתוקעים תקיעה גדולה בסוף המאה קולות. (חקרי מנהגים עמ' 96)

אמנם לפי דברי מהרי"ל לכאורה אין בזה צורך:

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שופר
[יג] אמר מהר"י סג"ל דלהכי מאריכין בתקיעה אחרונה ונקראת תקיעה גדולה, למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר (שמות יט, יג). נמצא שמשיכת הקול סי' סילוק שכינה ורשאין לעלות ההר, ה"נ לא שנא.

המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית, והמנהג במזרח אירופה היה לתקוע תשר"ת אחרי כל סדר. (12 קולות בס"ה). כמבואר ברמ"א ובמשנ"ב, (שהביא בשם הפמ"ג ש"אין לשנות"). ובמערב אירופה תשרת למלכיות תשת לזכרונות ותרת לשופרות. (10 קולות). כמנהג הגאונים והרבה ראשונים.\

על פי הרמ"א אין תוקעין מאה קולות, אלא אחרי התפילה יש נוהגין לתקוע עוד שלושים. (בצירוף המ"ב שבתפילה יוצא ע"ב קולות).
ועל פי השל"ה הנהיגו להשלים מאה קולות.
בפיורדא בשנת תקכז עדיין תוקעים רק ל' קולות אחרי התפילה כרמ"א (מנהגים דקהילתנו אות כג) וכן מנהג אמשטרדם עד ימינו. (מנהגי אמשטרדם עמ' צב).
בדורות האחרונים נראה שבהרבה מקומות באשכנז כבר התקבל המנהג של מאה קולות אחרי התפילה. כך בברלין. (חקרי מנהגים עמ' 96) בפולדא (מנהגי פולדא בתוך ירושתינו תשס"ט עמ' קלה)
בפרנקפורט בשנת תרכב עדיין לא הסכימו לתקוע בבית הכנסת שום קול אחרי התפילה, (לפי שהם מנהג מאוחר) והמעוניינים לשמוע מאה קולות היו צריכים ללכת לבית כנסת אחר ששם היו תוקעים מאה קולות אחרי התפילה. (דברי קהלת עמ' 171), בהמשך התקבל המנהג לתקוע אותם בתוך בית הכנסת, אבל לא בבימה אלא ליד מושב המקרא (הרב בד"כ).
הרי"ד במברגר הנהיג בווירצבורג לתקוע ל' קולות בחזרת הש"ץ והשלמה לק' אחרי התפילה. (ליקוטי הלוי עמ' 29)
ואם רוצים להשלים אחרי המ' קולות של המיושב ומעומד עוד שישים זה יוצא עוד שתי סדרות של ל' ל', שבסוף כל אחת מהן עושים תקיעה גדולה.

[בברכה המשולשת]

ובמערב אירופה תשרת למלכיות תשת לזכרונות ותרת לשופרות. (10 קולות). כמנהג הגאונים והרבה ראשונים..

כמנהג רוב הראשונים (חוץ מחכמי איטליה, ואח"כ ר"ת שתיקן את התשר"ת לכל ברכה במז"ש), וכן הוא מנהג רוב התימנים בלאדי עד היום

[אפרקסתא דעניא]

המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...

הלא זה מנהג הערוך והובא גם בתוס', וכן נהגו בבבל?

[בברכה המשולשת]

המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...

הלא זה מנהג הערוך והובא גם בתוס', וכן נהגו בבבל?

יש תשובה מפורשת של רב האי גאון (מובאת באוצה"ג על אתר) שבבבל לא נהגו כן.
בתוס' לא מובא שנהגו כן, ובמחז"ו ובכל ספרי המנהגים למובא שלא נהגו כן (וגם תקנת ר"ת היתה לתקוע תשר"ת בכ"א ממזו"ש וללא יותר)
זה ניה אך ורק מנהג איטליה. ומה שאנו (אשכנזים וספרדים) נוהגים כן הוא על-פי האר"י הקדוש והשל"ה הקדוש

[אפרקסתא דעניא]

המנהג לתקוע שלושים בחזרת הש"ץ הוא מאוחר יחסית...

הלא זה מנהג הערוך והובא גם בתוס', וכן נהגו בבבל?

יש תשובה מפורשת של רב האי גאון (מובאת באוצה"ג על אתר) שבבבל לא נהגו כן.
בתוס' לא מובא שנהגו כן, ובמחז"ו ובכל ספרי המנהגים למובא שלא נהגו כן (וגם תקנת ר"ת היתה לתקוע תשר"ת בכ"א ממזו"ש וללא יותר)
זה ניה אך ורק מנהג איטליה. ומה שאנו (אשכנזים וספרדים) נוהגים כן הוא על-פי האר"י הקדוש והשל"ה הקדוש

כתב הרב אבן הירחי בספר המנהיג בדיני ראש השנה סימן כ"א:

"ושמעתי כי במדינת בבל עושין מאה קולות... וכך מנהגם: מיושב ל' קולות כמנהג כל הגולה, וכן מעומד למוסף כשהיחידים מתפללים אחד תוקע להם על סדר הברכות ל' קולות - שלושת הסימנים למלכויות, וכן לזכרונות וכן לשופרות, וכשש"ץ אומר המוסף בקול רם להוציא את שאינו בקי ל' קולות על סדר הברכות - הרי צ' קולות... וכו' "

[בברכה המשולשת]

אם כן יש לנו עדות מפורשת של רב האי גאון מחד גיסא על המנהג בבבל ולעומתה עדות שמיעה של רבינו המנהיג. ניתן גם לתרץ שבמהלך הדורות השתנה המנהג בבבל (אם כי כמדומני שהמקורות אינם כן)

[מה שנכון נכון]

במנהיג מהדורת מוה"ק הביא י רפאל שתמה כן אפטוביצר בהערותיו לראבי"ה.