פורום אוצר החכמה

אבי קלמן כתב:בנותן טעם לצרף מאמר של אאמו"ר שליט"א (ר' שמעון קלמן נר"ו) שפורסם בתחו"מין האחרון (כרך לד)...

כמובן, נמשח מאד לתגובות, הארות והערות על הדברים.

עזריאל ברגר כתב:א. ע"פ מנהג אשכנז, שאין תוקעים בחזרת הש"ץ בכל סדר תשר"ת תש"ת תר"ת (אלא למלכויות תשר"ת (פעם אחת או ג"פ, וכן בכולם), לזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת) - ברור שסבורים שיוצאים י"ח בכל אחת מהאפשרויות, ומכאן שורש הסברא לתקוע בשעת הדחק ג"פ תשר"ת או ג"פ תש"ת או ג"פ תר"ת.

משולש כתב:

עזריאל ברגר כתב:א. ע"פ מנהג אשכנז, שאין תוקעים בחזרת הש"ץ בכל סדר תשר"ת תש"ת תר"ת (אלא למלכויות תשר"ת (פעם אחת או ג"פ, וכן בכולם), לזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת) - ברור שסבורים שיוצאים י"ח בכל אחת מהאפשרויות, ומכאן שורש הסברא לתקוע בשעת הדחק ג"פ תשר"ת או ג"פ תש"ת או ג"פ תר"ת.

לא ברור, יש סוברים שהטעם כיון שכבר יצאו במיושב א"צ להטריח שוב במעומד.

עזריאל ברגר כתב:כמה אפשרויות לקיצור התקיעות:
א. ע"פ מנהג אשכנז, שאין תוקעים בחזרת הש"ץ בכל סדר תשר"ת תש"ת תר"ת (אלא למלכויות תשר"ת (פעם אחת או ג"פ, וכן בכולם), לזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת) - ברור שסבורים שיוצאים י"ח בכל אחת מהאפשרויות, ומכאן שורש הסברא לתקוע בשעת הדחק ג"פ תשר"ת או ג"פ תש"ת או ג"פ תר"ת.
ב. אפשר לתקוע ע"פ שיטת רש"י, שתרועה היא ג' טרומיטין בלבד, וכל שבר הוא קצת יותר מטרומיט אחד, וזה מקצר מאוד את משך התקיעות, ולכמה פוסקים יוצאים בזה י"ח (עכ"פ שו"ע הרב כותב שיוצאים בזה י"ח וא"צ לתקוע שנית!!!).
ג. יש לי הצעה, וכבר הצעתי אותה לפני רב מסוים ואם כי לא מצא ראיה לסתור את סברתי - לא הורה כן למעשה, והיא:
מבואר בשו"ע הרב (ומסתמא לא המציא את זה בעצמו, אלא ראה כן בספרים שנכתבו לפניו, אלא שאינו תח"י לבדוק מקורות), שאם התנה לפני תקיעה אחרונה דסדר תשר"ת שאם תשר"ת עיקר הרי תקיעתו לשם תקיעה אחרונה דתשר"ת ואם תש"ת עיקר הרי תקיעתו לשם תקיעה ראשונה דתש"ת - תנאו קיים ואינו צריך לתקוע פעמיים.
כמו"כ מבואר שאם הפסיק בין תקיעה לתקיעה שאחריה (כלומר בין תשר"ת לתשר"ת וכיו"ב) בכל דבר שהוא - יצא י"ח.
אם כן, ניתן לתקוע 22 קולות בלבד ויוצאים י"ח לכו"ע, כאשר כל תקיעה (חוץ מהראשונה והאחרונה) היא בתנאי שאם סוג התרועה שלפניה הוא עיקר הרי תקיעתו לשם תקיעה אחרונה, ואם סוג התרועה שאחריה הוא עיקר הרי תקיעתו לשם תקיעה ראשונה, ואלו הם ה22 קולות:
תקיעה שברים תרועה
תקיעה שברים
תקיעה תרועה
כל הנ"ל ג"פ, ואחריו תקיעה (יוצאים י"ח גם אם לא יעשו תקיעה גדולה, כי מדובר באנשים שממהרים ביותר...).

עושה חדשות כתב:למדתי היום את תש' רה"ג הנ"ל,
מצו"ב

תמים דעים על אתקין רבי אבהו.PDF

אבל לכאו' הקושיא המרכזית שם "מקודם רבי אבהו מה היו עושין", הרי מצינו כעין זה בהרבה מקומות, (נלאיתי לציין), ואין בה כדי להכריח שאין כאן מחלוקת.

ובקל י"ל כמש"כ הריטב"א דודאי הא דר' אבהו ספיקא ממש הוי, ובודאי שבדורות הראשונים נהגו בתרועה כמו שראו למשה, אבל אותה תרועה בטלה בדורות התנאים והאחרונים, שהרי התורה אמרה סתם תרועה קול נשבר כדרך שאדם עושה בשברו וסגנון אחד אמרה תורה לכולם, ואין הדורות שוין בדבר, שהרי תמצא במיני הניגונין ענין קול שהיה קול מנגן לדור שעבר וחזר קול תמרור (לקול) [לדור] אחר, וכן אירע בענין התרועה כי לא היו בדורות האחרונים מריעים על שברם כדרך הראשונים, וגם יש שמריעין בשתיהן או בשלשתן פעם בזה ופעם בזה ואינו יודע איזה יכשר הזה או זה, ולכך הוצרך ר' אבהו לתקן זה, או כמש"כ הב"י בסי' תקץ ...משמע בהדיא שמחמת ספק שנסתפק לענין הדין תיקן כן וקודם רבי אבהו כל מקום היה נוהג כסברת רב המקום ההוא וכשבא רבי אבהו קיבץ כל הספיקות והתקין שיעשו כדברי כולם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובת תקיעת שופר בלא ספק כלל.

וקצת התעוררתי לחשוב האם בכל אריכות תש' רה"ג אין משמעות ברורה שזה רק בגדר להוציא מליבן של המכחישים והמפקפקים? ואמנם כפי הנראה הוא באמת סובר שאין זה לעיכובא אם גנוחי או ילולי, אבל אולי א"א ללמוד מדבריו אלו שלא יתכן מחלוקת בכה"ג, אלא רק נזקק להשיב כן מפני המערערים.

מה דעתכם?

בברכה המשולשת כתב:לא כ"כ הבנתי.
הרי רב האי גאון ביאר את שיטתו בזה הדק היטב.
מה בדיוק קשה לכתר"ה?

עושה חדשות כתב:וקצת התעוררתי לחשוב האם בכל אריכות תש' רה"ג אין משמעות ברורה שזה רק בגדר להוציא מליבן של המכחישים והמפקפקים? ואמנם כפי הנראה הוא באמת סובר שאין זה לעיכובא אם גנוחי או ילולי, אבל אולי א"א ללמוד מדבריו אלו שלא יתכן מחלוקת בכה"ג, אלא רק נזקק להשיב כן מפני המערערים.
מה דעתכם?

כתב ברוקח מאי שנא שופר דעבדינן מכח ספיקא אי גנוחי גנח אי ילולי יליל, מה שאין כן בשאר המצות. {ז"ל הרוקח: ובתרועה היו מספקין אם היא שברים או תרועה ממש והוצרך לתקן בכל עניני ספיקות פן יבוא השטן בעניין אחר} הקשה מהר"י סג"ל והלא כמה מצות עבדינן הכי, כמו תרי ימים טובים מכח ספיקא וכה"ג הרבה. ואמר דנראה לו ליישב כמו שאמר רב האי בתשובה באשר"י דהכי פי', מאי שנא דעבדינן תרועה ושברים מכח ספיקא, והלא אם האחד אמת אין האידך כלום, ואפ"ה עקרינן שבות יום טוב ועושין את תרווייהו

עזריאל ברגר כתב:

משולש כתב:

עזריאל ברגר כתב:א. ע"פ מנהג אשכנז, שאין תוקעים בחזרת הש"ץ בכל סדר תשר"ת תש"ת תר"ת (אלא למלכויות תשר"ת (פעם אחת או ג"פ, וכן בכולם), לזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת) - ברור שסבורים שיוצאים י"ח בכל אחת מהאפשרויות, ומכאן שורש הסברא לתקוע בשעת הדחק ג"פ תשר"ת או ג"פ תש"ת או ג"פ תר"ת.

לא ברור, יש סוברים שהטעם כיון שכבר יצאו במיושב א"צ להטריח שוב במעומד.

למיטב זכרוני, ראיתי את שני הטעמים הנ"ל כרוכים כאחד. שמעיקר הדין יוצאים בכל אחד מהם בנפרד, ולכן אין מטריחים במעומד.
דאלת"ה, הרי יוצא שרק לברכה אחת תקעו "תרועה" אמיתית, ובעינן תקיעה תרועה ותקיעה על כל ברכה!

בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני, הרקע הוא אכן לחזק את מנהג בבל וכל ישראל באותם דורות (ודלא כמנהג איטליה ומנהגנו (אשכנזים וספרדים) היום ע"פ האר"י הקדוש), ולהבהיר שאין כל בעיה במנהג רוב ישראל (דאז) לתקוע רק תשר"ת במלכי' תש"ת בזכר' ותר"ת בשופ'.
ומובן מאליו שרה"ג לא כתב דבר שבעיניו אינו נכון, ח"ו, אבל כן יש טעם להאריך בגלל הפולמוס

עושה חדשות כתב:הערות קצרות בשולי הענין. בשי' רה"ג דמדאו' כל הקולות כשרים, ובשי' הרמב"ם דהוי ספק.

א. אם לפי הרמב"ם זה ספק גמור, אז מי מקיים את הענין של 'מאה קולות', אטו זה שייך גם בקולות פסולים לגמרי?

ב. לפי רה"ג, למה שיעור התקיעה משתנה בין הסדרות, הרי המאריך בתרועה סתם אינו צריך להאריך בתקיעה כנגדה?

ג. לפי רה"ג, מה דנו הראש' להתנות על התקיעה האמצעית וכו', איזה תנאי שייך אחרי שכל הקולות כשרים?

ד. ולכו"ע, מה הצד להצריך לדעת האם התקיעה היא לפני שברים או לפני תרועה, ממ"נ אין לזה מובן?

ה. הנוהגים לתקוע עוד כדי לצאת ספיקות, (שברים שונים, נשימה אחת, וכד'), האם צריכים לידי בתקיעה איזה סוג תרועה יבוא אחריה?

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:הערות קצרות בשולי הענין. בשי' רה"ג דמדאו' כל הקולות כשרים, ובשי' הרמב"ם דהוי ספק.

א. אם לפי הרמב"ם זה ספק גמור, אז מי מקיים את הענין של 'מאה קולות', אטו זה שייך גם בקולות פסולים לגמרי?

ב. לפי רה"ג, למה שיעור התקיעה משתנה בין הסדרות, הרי המאריך בתרועה סתם אינו צריך להאריך בתקיעה כנגדה?

ג. לפי רה"ג, מה דנו הראש' להתנות על התקיעה האמצעית וכו', איזה תנאי שייך אחרי שכל הקולות כשרים?

ד. ולכו"ע, מה הצד להצריך לדעת האם התקיעה היא לפני שברים או לפני תרועה, ממ"נ אין לזה מובן?

ה. הנוהגים לתקוע עוד כדי לצאת ספיקות, (שברים שונים, נשימה אחת, וכד'), האם צריכים לידי בתקיעה איזה סוג תרועה יבוא אחריה?

א. לפי הרמב"ם אין עניין של מאה קולות, לכאורה.
ב. אולי ליופי התקיעה ולא לדין.
ג. הראשונים פסקו בדווקא כרה"ג?
ד. לפי הרמב"ם יש לזה מובן כי כל תקיעה צריכה להיות שייכת לתרועה שלה, כי תרועה אחרת אינה כלום. ולפי המקובלים ודאי שיש חיבור בין כל תקיעה לתרועה שלה דווקא.

עושה חדשות כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:הערות קצרות בשולי הענין. בשי' רה"ג דמדאו' כל הקולות כשרים, ובשי' הרמב"ם דהוי ספק.

א. אם לפי הרמב"ם זה ספק גמור, אז מי מקיים את הענין של 'מאה קולות', אטו זה שייך גם בקולות פסולים לגמרי?

ב. לפי רה"ג, למה שיעור התקיעה משתנה בין הסדרות, הרי המאריך בתרועה סתם אינו צריך להאריך בתקיעה כנגדה?

ג. לפי רה"ג, מה דנו הראש' להתנות על התקיעה האמצעית וכו', איזה תנאי שייך אחרי שכל הקולות כשרים?

ד. ולכו"ע, מה הצד להצריך לדעת האם התקיעה היא לפני שברים או לפני תרועה, ממ"נ אין לזה מובן?

ה. הנוהגים לתקוע עוד כדי לצאת ספיקות, (שברים שונים, נשימה אחת, וכד'), האם צריכים לידי בתקיעה איזה סוג תרועה יבוא אחריה?

א. לפי הרמב"ם אין עניין של מאה קולות, לכאורה.
ב. אולי ליופי התקיעה ולא לדין.
ג. הראשונים פסקו בדווקא כרה"ג?
ד. לפי הרמב"ם יש לזה מובן כי כל תקיעה צריכה להיות שייכת לתרועה שלה, כי תרועה אחרת אינה כלום. ולפי המקובלים ודאי שיש חיבור בין כל תקיעה לתרועה שלה דווקא.

יש"כ.

א. ולדידן, האם הענין של מאה קולות מבוסס בדוקא על שי' רה"ג?
ב. הראש' שדנו על על שיעור אורך התקיעה כפי התרועה, כ"כ לעיכובא, אף שלא שללו את שי' רה"ג.
ג. ממש לא, אבל מה הרא"ש דן בזה אחרי שהביא את הרה"ג ולא שלל דבריו וכנ"ל?
ד. גם לפי הרמב"ם ק', האם מצינו דבר כזה בשאר מצוות? וכגון אם שומע את קריאת המגילה, ואת הפס' נקהלו וכו' הרי קוראים פעמיים, "לפניהם" "בפניהם", ואילו השומע לא ידע מה אומרים ראשון. דוגמא יותר טובה להמחשה תמצא בסעיף ה.

עושה חדשות כתב:ולצרף לזה גם את דבריו, התמוהים-לכאו', של האבודרהם:
וכמו שעושין בסימן קשר"ק שברים קודם תרועה שמסתמא כל אדם בתחלה מתאנח ואחר כך מיליל ג"כ צריך לעשות סימן קש"ק שהוא על שם אנחה קודם לסימן קר"ק שהוא על שם יללה.
ודו"ק.

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:ולצרף לזה גם את דבריו, התמוהים-לכאו', של האבודרהם:
וכמו שעושין בסימן קשר"ק שברים קודם תרועה שמסתמא כל אדם בתחלה מתאנח ואחר כך מיליל ג"כ צריך לעשות סימן קש"ק שהוא על שם אנחה קודם לסימן קר"ק שהוא על שם יללה.
ודו"ק.

מאי דוחקיה דמר?

פרי יהושע כתב:שמעתי הערה מעניינת מח"א, במשנה סוף ר"ה כתוב: שיעור תרועה כשלוש יבבות. ואם תרועה היא כתרועה דידן למה אין עושים רק שלוש או לפחות ג' קבוצות בנות שלוש שלוש.
והיא הערה נאה. ואני השבתי (לפי תשובת רב האי), אימא דכן נהגו במקום מתני' כשברים ולא כתרועה ואין מזה הוכחה, כי הכל אמת.
דעתכם?.

עושה חדשות כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:ולצרף לזה גם את דבריו, התמוהים-לכאו', של האבודרהם:
וכמו שעושין בסימן קשר"ק שברים קודם תרועה שמסתמא כל אדם בתחלה מתאנח ואחר כך מיליל ג"כ צריך לעשות סימן קש"ק שהוא על שם אנחה קודם לסימן קר"ק שהוא על שם יללה.
ודו"ק.

מאי דוחקיה דמר?

האבודרהם נוקט שזה ספק, ואינו מביא כלל את רה"ג, אז מה שייך להקדים את תש"ת לתר"ת מטעמים אלו?

פרי יהושע כתב:שמעתי הערה מעניינת מח"א, במשנה סוף ר"ה כתוב: שיעור תרועה כשלוש יבבות. ואם תרועה היא כתרועה דידן למה אין עושים רק שלוש או לפחות ג' קבוצות בנות שלוש שלוש.
והיא הערה נאה. ואני השבתי (לפי תשובת רב האי), אימא דכן נהגו במקום מתני' כשברים ולא כתרועה ואין מזה הוכחה, כי הכל אמת.
דעתכם?.

אפרקסתא דעניא כתב:

פרי יהושע כתב:שמעתי הערה מעניינת מח"א, במשנה סוף ר"ה כתוב: שיעור תרועה כשלוש יבבות. ואם תרועה היא כתרועה דידן למה אין עושים רק שלוש או לפחות ג' קבוצות בנות שלוש שלוש.
והיא הערה נאה. ואני השבתי (לפי תשובת רב האי), אימא דכן נהגו במקום מתני' כשברים ולא כתרועה ואין מזה הוכחה, כי הכל אמת.
דעתכם?.

הגמרא אומרת במפורש שמשנה זו חולקת על הברייתא, והיא סוברת שהמצווה היא תר"ת ולא תש"ת.

עושה חדשות כתב:...
ד. ולכו"ע, מה הצד להצריך לדעת האם התקיעה היא לפני שברים או לפני תרועה, ממ"נ אין לזה מובן?
ה. הנוהגים לתקוע עוד כדי לצאת ספיקות, (שברים שונים, נשימה אחת, וכד'), האם צריכים לדעת בתקיעה איזה סוג תרועה יבוא אחריה?

עושה חדשות כתב:גם בהמשך אני רואה שם דבר תמוה לכאו' -
וכנגד ל' תקיעות אלו שהם קשר"ק קש"ק קר"ק ג' כל סימן תקנו י' פסוקים של מלכיות וי' של זכרונות וי' של שופרות שהם ל'.
אטו י' פסוקים דמתני' זה כנגד תקנת ר' אבהו?

שפוסקין ט פסוקין כתובין כאן ג מדברי תורה וג מדברי נביאים וג מדברי כתובים כנגד ט תקיעות שבראש השנה ועוד פסוק אחד מן החומש יותר ובו וכן יש ל' פסוקים כנגד ל' שברים ותקיעות קשר"ק קש"ק קר"ק קשן"ק ג פעמים שהרי יש כאן בין שברים לתקיעות י"ב וקר"ק ג פעמים הרי ט וקש"ק ג פעמים הרי כאן י"ח בין קש"ק וקר"ק וקשר"ק י"ב הרי ל' תקיעות ושברים.

עושה חדשות כתב:אולי צ"ל כך:

גם לפי רה"ג, אמנם מדאו' כל הקולות כשרים, אבל תקנת ר' אבהו היא לעשות את הכל כאילו יש כאן ספק, היות ובעיני ההמון נראה כאילו יש כאן שיטות חלוקות, לכן תיקן ש'יחששו' כביכול לכל הדעות. ולכן שייך בזה תנאים, וצריך שהתקיעה תתאים לתרועה, וא"א לצרף סוגים שונים של תרועות, אף דמדאו' ודאי מהני, מ"מ משום תקנת ר' אבהו ל"מ. דוגמא לדבר, תקנת יו"ט שני, לנהוג כאילו הוי ספק.

גם לפי הרמב"ם, אין הכוונה לומר דאתקין ר' אבהו לחוש ולהחמיר בספד"א ותל"מ, אלא יש כאן חיוב דרבנן על כל הסדרים האלו. וממילא דאף לשיטה זו יש כאן קיום של מאה קולות, כי מדרבנן הוו קולות כשרים לקיים תקנת ר' אבהו.

הוטב בעיניכם?