הודעהעל ידי גם זו לטובה » ש' ספטמבר 20, 2014 10:31 pm
וז"ל הגרי"ט -"ותקיעת שופר היא בבחינת תפלה, וכמו שהאריך בזה אאמו"ר שליט"א, והביא את דברי רש"י בראש השנה (דף כ"ו ע"ב) כשנחלקו בגמרא שם אם כפופין עדיפי או פשיטי, וכתב רש"י שם בד"ה "כמה דכייף אינשי" בתפילתו פניו כבושין לארץ טפי עדיף משום והיו עיני ולבי שם הלכך בראש השנה דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בעינן כפופין וכו' ובד"ה כמה דפשיט טפי כתב רש"י,"משום נשא לבבנו אל כפים הלכך בראש השנה בפשוטין דלתפלה הוא", תוקע מן המצר כמו שהביאו הראשונים מן הירושלמי, "מן המצר קראתי י'", וביאר בזה מה שתוקעין (לפי רוב קהילות ספרד וראה ליקוטי מהרי"ח בשם המקובלים) באמצע קדיש לפני תתקבל צלותהון, דהשופר הוא תפלה, וכדברי הפייט "מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול תקיעתנו", ולכן תוקעין ומסיימין, ומיד אומרים תתקבל צלותהון ובעותהון וכו', ובדרך רעיון הוסיף שבזה י"ל מה שכתב המטה אפרים בסימן תקפ"ח סעיף ה' שאין לתקוע במקום המטונף והביאור הלכה שם ד"ה שמע נתחבט בטעמו של דבר , ולפי הנ"ל מכיון שתקיעת שופר הוי כמו תפלה ממילא אסור לתקוע במקום מטונף, כמו שאסור להתפלל
ואמר רעיון זה ובדברי רש"י לאאזמו"ר הגרשז"א זי"ע, ונהנה מאוד, אבל כשאמר דבר זה לפרש דברי המטה אפרים הנ"ל, נענה רבנו ואמר זה כבר דרך דרוש, ולא היה ניחא ליה לפרש כן דברי הלכה"
כמד' דהעולם כן רגיל ליישב דברי מט"א באופן הנ"ל, וסבורים שאין זה דרך דרוש, אלא עיקר עניינו של שופר הוא צורת תפילה.