עשאהו כנרדף במנחה?
פורסם: ו' ספטמבר 24, 2010 1:02 am
כתב מרן הקדוש בשולחנו הטהור, הלכות יום הכיפורים סי' תרכ"ב ס"ג.
וכתב רבינו הגר"א בביאורו:[ג] אם חל בשבת, (יא) אומרים: צדקתך, ואומרים: אבינו מלכנו; הגה: ובמדינות אלו (יב) אין אומרים: צדקתך, (יג) ולא אבינו מלכנו.
מדברי הגר"א אלו (בשם הריב"ש) למדו ולימדו להועיל, חסו"מ יקרת הזמן של מנחה ונעילה, שאז מעמד ומצב כל אחד ואחד כנרדף..! והדברים באמת נוקבים ויורדים חדרי לב. אלא שהמעיין בריב"ש (סי' תקי"ב) ימצא שהוא לא הזכיר מעולם מנחה או נעילה, אלא שהוא הביא שם מנהגים חלוקים, מדינות מדינות, בדין אמירת אבינו מלכינו בר"ה ויוה"כ שחל להיות בשבת, ושוב כתב שי"א שמותר להגיד א"מ ביוה"כ שחל בשבת:ואומרים אבינו מלכינו. עשאוהו כנרדף בפ"ג דתענית. ריב"ש. קודם החתימה משא"כ לאחר נעילה מה דהוה הוה:
והיינו שכל יוה"כ מעמד האדם כנרדף! ומתחילה סברתי שגם הגר"א לא כיון למנחה דוקא, אלא שכיון שמרן עד עתה לא הזכיר כלל, לא בשחרית ולא בערבית מדין אבינו מלכינו בשבת, א"כ במקום הראשון שהזכיר מרן דאומרין א"מ בשבת, הציע הגר"א דברי הריב"ש שהם מקור הדין, אבל סוף דבריו אין נראה כך. ואולי ע"ד שכתב הריב"ש שם בהמשך דבריו, דהטעם שאין אומרים אבינו מלכינו בר"ה בשבתמפני שהוא גמר דין. ואם לא עכשיו, אימתי ועשאוהו כנרדף, שצועקין עליו בשבת, כשיש בו סכנה ליומו.
וא"כ אפשר דס"ל להגר"א בדעת מרן דרק במנחה נקרא נרדף, דכל היום עדין יש לו שהות.כיון דיש שהות עד יום הכיפורים אין צועקין בשבת