תוספות לליל ראש השנה

[נבון]

כתב המשנ"ב דבליל ראש השנה אפשר להוסיף באמירת היה"ר בתפילות ובקשות, על שאר מיני אוכלין ג"כ.
להלן רשימה חלקית של הוספות הניתנות להאמר.
וכל המוסיף שכמ"ה.

לחם - שנזכה ללחום במלחמתה של תורה.
חלות - שנזכה לחלות פני משיח צדקינו במהרה.
טחינה - שנזכה לטחון הרים בסברא.
פלפל - שנזכה לפלפל לאמיתה של תורה.
מטבוחה - שנזכה לראות את כל אויבינו טבוחים לפנינו.
חומוס - שנזכה להמלט מכל חשש גזל וחמס.
גפילטע פיש - שנזכה למלאות כרסינו בש"ס ופוסקים.
דג - שנזכה להנצל מכל פחד ודאגה.
קוגל ירושלמי - שנזכה לעלות במהרה כולנו יחד לירושלים הבנויה.
בשר - שנשמע ונתבשר בשורות טובות.
פתיתים - שנשמר מכל פיתויי היצר.

[גזר כתום - שלא נתנתק ח"ו מעבודת הי"ת]

[משולש]

רק צריך לזכור שזה ר"ה ולא פורים

[גימפעל]

אתרוג - שלא ניכשל ח"ו באינטרנט.

[משולש]

אתרוג - שלא ניכשל ח"ו באינטרנט.

אתרוג - שלא יחסמו לנו את אוצרות החכמה...

[נבון]

אתרוג - שלא ניכשל ח"ו באינטרנט.

ובזה ילה"ס האם יאכלנו ויאמר, או שלא יאכלנו ויאמר...

[ירח מלא]

דעת לנבון שהמשנ''ב לא התכוון לכזה פורים-טיש בראש השנה, ודעתצי הענייה מזה שנים רבות שאין בימינו להוסיף כלל על הסימנים.
אגב, הגזר הוא אכן הוספה מאוחרת, והאמירה עליו 'גזירות אטובות' זה משהו ציוני קצת, כידוע, רק מאז שהחלו לדבר עברית.

[משולש]

דעת לנבון שהמשנ''ב לא התכוון לכזה פורים-טיש בראש השנה, ודעתצי הענייה מזה שנים רבות שאין בימינו להוסיף כלל על הסימנים.
אגב, הגזר הוא אכן הוספה מאוחרת, והאמירה עליו 'גזירות אטובות' זה משהו ציוני קצת, כידוע, רק מאז שהחלו לדבר עברית.

זכורני שהגזר הוא מנהג ישן על פי שמו "מעהרן" או משהו כזה שמורה על ריבוי.

[מה שנכון נכון]

יש לדון לאופן ההפוך. האם יש לאכול את חמשת הסימנים המוזכרים בתלמוד כשאין נוהגים לקרוא להם כן היום. למשל קרא. שהרי אין כאן ענין עצמי בהם אלא בגלל שמם, וגם אי"ז שמם בלשון הקודש שנאמר שהוא שם עצמי, אלא בארמית ותלוי לפי הסכמת ומנהג בני אדם.
[וכן לענין סילקא, האם יש ענין לחפש אחר סלקא של חז"ל דהיינו תרד, [ואגב י"א שאי"ז מה שאנו קוראים תרד. וראה כאן], או שאדרבה היות וכיום המנהג לקרוא בשם זה לירק האדום הידוע, אין לך אלא סלקא שבימיך].

[ישראל אליהו]

יש לדון לאופן ההפוך. האם יש לאכול את חמשת הסימנים המוזכרים בתלמוד כשאין נוהגים לקרוא להם כן היום. למשל קרא. שהרי אין כאן ענין עצמי בהם אלא בגלל שמם, וגם אי"ז שמם בלשון הקודש שנאמר שהוא שם עצמי, אלא בארמית ותלוי לפי הסכמת ומנהג בני אדם.
[וכן לענין סילקא, האם יש ענין לחפש אחר סלקא של חז"ל דהיינו תרד, [ואגב י"א שאי"ז מה שאנו קוראים תרד. וראה כאן], או שאדרבה היות וכיום המנהג לקרוא בשם זה לירק האדום הידוע, אין לך אלא סלקא שבימיך].

המג"א כתב דהכל הולך אחר לשון מדינה ומדינה. ולפי דבריו אכן יש לדון כדבריך.

אולם רש"י (כריתות והוריות) כתב דהטעם הוא משום שחלק מהם מתוקים במיוחד, וחלק מהם ממהרים לגדול. וביאר המהרש"א דלכן עושים אותם לסימן טוב שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ויעלה ויצמח מזלינו.

וע' בב"י (תקפ"ג) שמתחילה הביא את דברי רש"י, ואח"כ כתב "שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם", "דכל אינך שמם מוכיח על סימן טוב אבל הקרא אין אנו מביאין אותה אלא מפני שגדילתה בשדה היא מהרה.."
ולכאו' דבריו צ"ע שהכניס טעמים אחרים.

איך שיהיה, לרש"י נראה שאין הוא משום שמם המיוחד.

וא"כ גם היום יש להביא תרד, לדעת רש"י (המובאת בב"י).

[מה שנכון נכון]

וע' בב"י (תקפ"ג) שמתחילה הביא את דברי רש"י, ואח"כ כתב "שם אותם הדברים רומז על הענינים ההם", "דכל אינך שמם מוכיח על סימן טוב אבל הקרא אין אנו מביאין אותה אלא מפני שגדילתה בשדה היא מהרה.."
ולכאו' דבריו צ"ע שהכניס טעמים אחרים.

הלא הב"י בא שם לפרש את דברי הטור שאינו מפרש את התלמוד כרש"י אלא כפירוש רב האי גאון.


ע"ע בשל"ה שהעיר שאין בשם הדברים הנ"ל סימן לטובה דוקא, דשמא לא ירבו זכויותינו או יכרתו ויסתלקו אויבינו, אלא אדרבה בהיפך ח"ו [וע"ע בט"ז], וע"כ כתב שעיקר הכונה בהם הוא להזכיר לאדם להתפלל על ענינים אלו. [ועוד יש תועלת בעשיית מעשה לחיזוק וקיום הדבר כיעו"ש]. וכבר כתב כעי"ז במאירי בהוריות. אמנם מלשון התלמוד 'השתא דאמרת סימנא מלתא היא' לא משמע כן.

ולדבריו יתכן שכיון שסוכ"ס נוהגים להביא סימנים אלו במיוחד לר"ה ולאמירת היה"ר, ודאי זוכרים כולם את שמם שהיה בזמן התלמוד ואת משמעותו, והתועלת מתקימת גם בזה"ז.

ומ"מ נראה שצריכה להיות המשמעות קרובה לשם המאכל, והמג"א כתב דה"ה למה שנקרא בלשונות אחרים לשון רבים ור"ל רבוי, והיינו כענין רוביא שבתלמוד, אך אין מכאן מקור להבאת מאכלים שהרמז בשמם הוא דומה בדומה אחרי פלפולים רחוקים ודחוקים.

[ישראל אליהו]

הלא הב"י בא שם לפרש את דברי הטור שאינו מפרש את התלמוד כרש"י אלא כפירוש רב האי גאון.

קצת קשה, מדוע הב"י התחיל בדברי רש"י? לכאו' יש כאן ערבוב?

עכ"פ לרש"י אין ענין להביא פיצות - ע"מ שיתפוצצו אויבינו (כפי ששמעתי ממישהו שהביא פיצות).

[ירח מלא]

דעת לנבון שהמשנ''ב לא התכוון לכזה פורים-טיש בראש השנה, ודעתצי הענייה מזה שנים רבות שאין בימינו להוסיף כלל על הסימנים.
אגב, הגזר הוא אכן הוספה מאוחרת, והאמירה עליו 'גזירות אטובות' זה משהו ציוני קצת, כידוע, רק מאז שהחלו לדבר עברית.

זכורני שהגזר הוא מנהג ישן על פי שמו "מעהרן" או משהו כזה שמורה על ריבוי.

כך כתב המטה אפרים, לאכול מין ששמו מורה על ריבוי לפי הלשון שבכל מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו.

[מה שנכון נכון]

דעת לנבון שהמשנ''ב לא התכוון לכזה פורים-טיש בראש השנה, ודעתצי הענייה מזה שנים רבות שאין בימינו להוסיף כלל על הסימנים.
אגב, הגזר הוא אכן הוספה מאוחרת, והאמירה עליו 'גזירות אטובות' זה משהו ציוני קצת, כידוע, רק מאז שהחלו לדבר עברית.

זכורני שהגזר הוא מנהג ישן על פי שמו "מעהרן" או משהו כזה שמורה על ריבוי.

כך כתב המטה אפרים, לאכול מין ששמו מורה על ריבוי לפי הלשון שבכל מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו.

אלו דברי המג"א, והובאו כבר באשכול זה.

[שף ויתיב]

דעת לנבון שהמשנ''ב לא התכוון לכזה פורים-טיש בראש השנה, ודעתצי הענייה מזה שנים רבות שאין בימינו להוסיף כלל על הסימנים.
אגב, הגזר הוא אכן הוספה מאוחרת, והאמירה עליו 'גזירות אטובות' זה משהו ציוני קצת, כידוע, רק מאז שהחלו לדבר עברית.

זכורני שהגזר הוא מנהג ישן על פי שמו "מעהרן" או משהו כזה שמורה על ריבוי.

כך אמנם מקובל בחו"ל, ולא ידוע בזה כלל פירוש אחר.

[עתניאל בן קנז]

המקור לאכילת 'מערן' -
דומני שהספר המקובל המזכיר זאת בהדיא הוא בקיצור שולחן ערוך.

[צונאמי]

המקור של גזר הוא בערבית, "גָ'זָר".
ומעניין שגם באנגלית, גזר הינו "Carrot"
קרי "כרת".

[הוא היה אומר]

הקפצה.

[גימפעל]

בנוטריקון המצורף יש הרבה הוספות של מיני מאכלים ותפילותיהם.

[אבא יודן]

המקור של גזר הוא בערבית, "גָ'זָר".
ומעניין שגם באנגלית, גזר הינו "Carrot"
קרי "כרת".

בדיוק
גזר- לשם גזירת שונאינו ע"פ ערבית ואנגלית מקורו "ב. יהודה"!
גזר- לשם ריבוי ע"פ אשכנזי מקורו בספרינו המסורים לנו דור דור!

[צונאמי]

המקור של גזר הוא בערבית, "גָ'זָר".
ומעניין שגם באנגלית, גזר הינו "Carrot"
קרי "כרת".

בדיוק
גזר- לשם גזירת שונאינו ע"פ ערבית ואנגלית מקורו "ב. יהודה"!
גזר- לשם ריבוי ע"פ אשכנזי מקורו בספרינו המסורים לנו דור דור!

לא משנה מה המקור
במה עדיפה גרמנית עתיקה מאנגלית או ערבית?
ההלכה שיש לומר לפי איך שנהוג לקרוא למאכל.
והיות וכל יושבי א"י קוראים לכך "גזר"
אז אומרים כפי זה.

וחן חן לך ולרעיך
שטורחים כפעם בפעם להעלות את זכרו של "בן יהודה"
ולולי צדיקימ'לך אלו היה נשקע זכרו...

[משולש]

הגזר הגיע לשולחן ר"ה דרך השם היידישאי שלו. וגם כשהגיעו בני אירופה לארץ הביאו אתם את מנהג הגזר. רק לאט לאט שכחו את היידיש ואז התחילו לתהות: מה עושה פה הדבר הזה למען השם? איזה סימן זה? ואז "הדביקו" לו בקשה אחרת המותאמת לעברית.

ועוד יש להקשות, הרי גם שאר הסימנים אינם נקראים היום על פי השם המקורי שלהם, לכרתי קוראים לוף, לסילקא קוראים עלי סלק, לקרא אני לא יודע איך קוראים, לרוביא קוראים לוביא. ולפי דבריך ר' צונאמי היינו צריכים לחפש עכשיו בקשה אחרת, אולי "שיתלפפו שונאינו" או משהו כזה...

[צונאמי]

ועוד יש להקשות, הרי גם שאר הסימנים אינם נקראים היום על פי השם המקורי שלהם, לכרתי קוראים לוף, לסילקא קוראים עלי סלק, לקרא אני לא יודע איך קוראים, לרוביא קוראים לוביא. ולפי דבריך ר' צונאמי היינו צריכים לחפש עכשיו בקשה אחרת, אולי "שיתלפפו שונאינו" או משהו כזה...

אכן, אם לא קוראים לזה כך (רק בר"ה), לכאורה אין סיבה להביא לשלחן,
- מלבד דברים המבורכים מצד עצמם, כפי השיטות שמביאים דברים שגדלים מהר.
(כך יצא לי כאשר למדתי את הסוגיא הזו של סימנא מילתא)

[משולש]

דרך אגב, שמעתי ממישהו שהמקור לאכול ראש איל מראשוני אשכנז אינו קשור ל"נהיה לראש ולא לזנב" אלא להזכיר עקידת יצחק. (והראש קרוב יותר לקרניים ומזכיר יותר את "נאחז בסבך בקרניו").
ואם כן מעניין לברר ממתי נכנס העניין של להיות לראש ולא לזנב.

[מה שנכון נכון]

דרך אגב, שמעתי ממישהו שהמקור לאכול ראש איל מראשוני אשכנז אינו קשור ל"נהיה לראש ולא לזנב" אלא להזכיר עקידת יצחק. (והראש קרוב יותר לקרניים ומזכיר יותר את "נאחז בסבך בקרניו").
ואם כן מעניין לברר ממתי נכנס העניין של להיות לראש ולא לזנב.

ראה בטור ובב"י סו"ס תקפג.

[מצליח]

אגסים

[פולסברג]

עי' בקובץ הלכות מהגר''ש קמנצקי שבזהמ''ז אין להוסיף דמביא לידי מושב ליצים.