פורום אוצר החכמה

ישראליק כתב:לי נראה פשוט, שה' עשה זכר לנפלאותיו להראות לבריותיו שזוכר אותם, איני מבין מה שקשה להבין

שבטיישראל כתב:כעת ראיתי שהרב JB העיר ע"ז בהררי קדם ח"א

בברכה המשולשת כתב:

שבטיישראל כתב:כעת ראיתי שהרב JB העיר ע"ז בהררי קדם ח"א

לא היה נגרע כלום מההודעה אם היא היתה מנוסחת בדרך כבוד, ואדרבה

איתן כתב:לכתוב במקום "הרב JB" הגרי"ד סולוביצ'יק או הרב סולוביצ'יק מבוסטון וכו'.

עושה חדשות כתב:אמירתו של פסוק זה בין פסוקי זכרונות, עוררה אצלי מכבר תימה. הרי לא מדובר כאן על זכרון של ה' את ברואיו, אלא על כך שאנחנו זוכרים את נפלאותיו באופן כזה או אחר.
וזה מצריך אריכות של דרוש, מה הקשר בין זכרונינו לפני ה' ובין מה שהוא עשה לנו זכר לנפלאותיו.

האם יש בזה ביאור פשוט?

אגב, הרי לפי הרבה ראש' אמרו בזכרונות י' פסוקים גם בלי הפס' הנ"ל, (וכמו שלמנהגינו ג"כ יש י"א פסוקים בשופרות), וכבר ביאר הראב"ן (וכן בראבי"ה) "וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד", א"כ אולי באמת אין מקור לפי שיטה זו להחשיב פסוק זה בפנ"ע לא' מתוך פסוקי זכרונות?

שבטיישראל כתב:

איתן כתב:לכתוב במקום "הרב JB" הגרי"ד סולוביצ'יק או הרב סולוביצ'יק מבוסטון וכו'.

אתך הסליחה אך זה JB זה הכינוי הרשמי שלו בעגה הישיבתית בארה"ב
(דווקא "הרב" זה היה הוספה משלי !)

אוצר החכמה כתב:מה בין זה לבין ה וילנער גאון או המינסקער מגיד? וילנער ומינסקער זה בעברית?

אוצר החכמה כתב:אתה חושב שיש יתרון ביידיש? אחי שליט"א סיפר לי שפעם הרב שך אמר לו על יידיש מה זה יידיש שפה טמאה שמקורה מגרמנית. (אולי אמר שפה שמקורה מגרמנית טמאה אך מכל מקום הרעיון היה קרוב.)

שבטיישראל כתב:קושיא ידוע שבאמת אין ע"ז הסבר מניח את הדעת

כנראה שעיקר הענין הוא הזכרת פסוקים שיש בהם ענן זכירה

אוצר החכמה כתב:צריך לקרא את זה כך
קושיא ידוע, שבאמת אין ע"ז וכולי.
היינו הקושיה ידועה והשבאמת הוא דעתו של הכותב, שבטי ישראל.

(כיוון שאתה מסתמא בן א"י ודובר עברית היית כותב קושיה ידועה בלשון נקבה, ולכן חשבת שהידוע הולך להמשך. אבל הרב שבטי ישראל הוא בן חו"ל כידוע ומצוי שיכתבו קושיא ידוע. וגם להבנתך המילה קושיא אין לה המשך.)

עושה חדשות כתב:אמירתו של פסוק זה בין פסוקי זכרונות, עוררה אצלי מכבר תימה. הרי לא מדובר כאן על זכרון של ה' את ברואיו, אלא על כך שאנחנו זוכרים את נפלאותיו באופן כזה או אחר.
וזה מצריך אריכות של דרוש, מה הקשר בין זכרונינו לפני ה' ובין מה שהוא עשה לנו זכר לנפלאותיו.

האם יש בזה ביאור פשוט?

עושה חדשות כתב:הרי לפי הרבה ראש' אמרו בזכרונות י' פסוקים גם בלי הפס' הנ"ל, (וכמו שלמנהגינו ג"כ יש י"א פסוקים בשופרות), וכבר ביאר הראב"ן (וכן בראבי"ה) "וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד", א"כ אולי באמת אין מקור לפי שיטה זו להחשיב פסוק זה בפנ"ע לא' מתוך פסוקי זכרונות?

עוד העיר [הגר"ח] על שינוי נוסף בסדר התפילה להרמב"ם, דיד שם שינוי בפסוקי זכרונות וז"ל, "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו", כל זה בפסוק אחד, ומוסיף פסוק אחר "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור". והיינו דלפי הרמב"ם אין למנות פסוק של "זכר עשה לנפלאותיו" במנין העשרה פסוקים של זכרונות ודלא כסידורים שלנו, [וכמנהג הרמב"ם הוא בסידור רס"ג וכן נוהגין התימנים היום במזור תכלאל שלהם (מהמקור)], עכ"ל.

אוצר החכמה כתב:מה בין זה לבין ה וילנער גאון או המינסקער מגיד? וילנער ומינסקער זה בעברית?

עושה חדשות כתב:אמירתו של פסוק זה בין פסוקי זכרונות, עוררה אצלי מכבר תימה. הרי לא מדובר כאן על זכרון של ה' את ברואיו, אלא על כך שאנחנו זוכרים את נפלאותיו באופן כזה או אחר.
וזה מצריך אריכות של דרוש, מה הקשר בין זכרונינו לפני ה' ובין מה שהוא עשה לנו זכר לנפלאותיו.

האם יש בזה ביאור פשוט?

אגב, הרי לפי הרבה ראש' אמרו בזכרונות י' פסוקים גם בלי הפס' הנ"ל, (וכמו שלמנהגינו ג"כ יש י"א פסוקים בשופרות), וכבר ביאר הראב"ן (וכן בראבי"ה) "וכן בזכרונות אומר ד' של כתובים, לפי כי זכר עשה לנפלאותיו וגו' וטרף נתן ליראיו סמוכים ומדברין בענין אחד לכן אומר במקום פסוק אחד", א"כ אולי באמת אין מקור לפי שיטה זו להחשיב פסוק זה בפנ"ע לא' מתוך פסוקי זכרונות?

מה שנכון נכון כתב:אף לרמב"ם אומרים את הפסוק זכר עשה לנפלאותיו, אלא שנחשב כזכירה אחת עם הפסוק שאחריו טרף נתן ליראיו וגו'.

גם זו לטובה כתב:ראה דאצ'ה63 עמ' 10.

שמואל שלומוביץ כתב:זו קושיא לנוסחתינו,
ויש לציין שלנוסח הרמב"ם אומרים פסוק זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור.
וכמדומה שכן נהג הגר"ח מבריסק.

אוצר בלום כתב:

עושה חדשות כתב:אמירתו של פסוק זה בין פסוקי זכרונות, עוררה אצלי מכבר תימה. הרי לא מדובר כאן על זכרון של ה' את ברואיו, אלא על כך שאנחנו זוכרים את נפלאותיו באופן כזה או אחר.
וזה מצריך אריכות של דרוש, מה הקשר בין זכרונינו לפני ה' ובין מה שהוא עשה לנו זכר לנפלאותיו.

האם יש בזה ביאור פשוט?

ראשית יש לציין שאף שיש נוסחאות שהביאו פסוקים אחרים, אבל בהרבה נוסחאות קדמוניות כבר מופיע פסוק זה לבדו כפסוק לזכרונות (וכגון בחידושי הרמב"ן לתענית טו.).
ובעז"ה יש בזה ביאור פשוט אלא שיש להקדים שמי שרגיל ללמוד תהילים בעיון יודע שמשקל ושיעור התיבות הוא בהרבה מקומות מסורס, וכנראה זה מדרכי השיר והמליצה לסרס ולשבש הלשון קצת. [ויש לזה דוגמאות לאין ספור, כגון (תהילים מה, ו) 'חציך שנונים, עמים תחתיך יפלו, בלב אויבי המלך', ששיעור התיבות הוא חציך שנונים בלב אויבי המלך - עמים תחתיך יפלו].
ועל דרך זה יש לבאר הכתוב כאן 'זֵכֶר עשה לנפלאותיו' שהכוונה שה' מחולל נפלאות - משום ה"זֵכֶר" שעושה עם בריותיו, כלומר המציאות שזוכר להם את הברית ואת החסד. וכאילו היה כתוב 'עשה זֵכֶר [זכרון ידידות עם הבריות] על ידי נפלאותיו', ואם כן זה כמשמעות כל פסוקי הזכרונות.
וההכרח לזה אינו רק משום הזכרת הפסוק בזכרונות, אלא שבלאו הכי הפירוש שעושה ציון ואות לנפלאותיו, הוא דחוק ואינו מסגנון ואופי המקראות, [וכל המשמעות הזאת במילת זֵכֶר באות וציון כגון 'זכר ליציאת מצרים' הוא מסגנון חז"ל]. אף שפירשו כן חז"ל וברש"י הוא בדרך מדרש. אבל אוהבי הפשט ירגישו האמת בפירוש שכתבנו.