פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

עזריאל ברגר כתב:א. זו תקנה שלא היתה מתקיימת.
ב. מאי נפשך - אם זה יום אז עדיין שבת, ואם זה לילה - אין שום מצווה (ובפרט שזה ליל יו"ט שני).

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

לעומקו של דבר כתב:ואולי כאשר תוקעים על הצד דביה"ש יום, מ"מ יש בזה כעין זילותא באיסור דרבנן.

לעומקו של דבר כתב:

עזריאל ברגר כתב:א. זו תקנה שלא היתה מתקיימת.
ב. מאי נפשך - אם זה יום אז עדיין שבת, ואם זה לילה - אין שום מצווה (ובפרט שזה ליל יו"ט שני).

א' לא הבנתי
ב' ברור שאין חיוב חדש, אבל סו"ס באופן שאין רביע עליו איסור שבות דרבנן החיוב דשופר דאורייתא קאי.


ואולי כאשר תוקעים על הצד דביה"ש יום, מ"מ יש בזה כעין זילותא באיסור דרבנן.

צולניק כתב:

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

מה ענין הרבי מגור לכאן, הלא מזה הוכיח בקבא דקשייתא דלא כרעק"א אלא שחז"ל ביטלו המצוה לגמרי.

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

בן פרצי כתב:

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

א. ביהש״מ של צאת השבת יותר חמור מביהש״מ בכניסת שבת.

מה שנכון נכון כתב:על שבות בביה"ש של מוצ"ש יעויין מ"ב שמב סק"ב ובה"ל שם.

עושה חדשות כתב:חשבתי עוד תירוץ, כהמשך לנכתב לעיל.
אולי ל"ש ההיתר של ספק דרבנן / שבות בבין השמשות,
כאשר עושה דבר שכל מגמתו הוא על צד האיסור והשבת.
והיינו, דהרי אין לו ענין לתקוע בלילה של מוצ"ש, אלא מבעו"י,
וא"כ הוא עושה דבר מתוך תקוה של איסור, ול"ש בזה היתר מכח הספק.
מה דעתכם?

עושה חדשות כתב:חשבתי עוד תירוץ, כהמשך לנכתב לעיל.
אולי ל"ש ההיתר של ספק דרבנן / שבות בבין השמשות,
כאשר עושה דבר שכל מגמתו הוא על צד האיסור והשבת.
והיינו, דהרי אין לו ענין לתקוע בלילה של מוצ"ש, אלא מבעו"י,
וא"כ הוא עושה דבר מתוך תקוה של איסור, ול"ש בזה היתר מכח הספק.
מה דעתכם?

עושה חדשות כתב:ובענין אחר,

אני מחפש מקור האם האיסור של שופר בשבת - שמא יעבירנו, זה רק על התוקע או גם על השומע.

ונפק"מ להשומעים תקיעותיו של הגרעי"ש, אם לא כיונו להדיא לצאת רק על תנאי.

לכאו' יש קצת מקור מדברי רש"י בחולין דפ"ד: ועי"ש הגהות מראה כהן.

ידוע לכם משהו בענין?

עושה חדשות כתב:שמעתי כעת קו' נפלאה בשם הרבי מגור שליט"א, וזו תוכנה.

כידוע חז"ל אסרו לתקוע בשופר בר"ה שחל בשבת, גזירה שמא יעבירנו ד"א. (הקו' היא בהנחה שחז"ל אסרו את התקיעה, אבל לא עקרו וביטלו את המצווה). וק' דמ"מ הרי לא גזרו על השבות בביהש"מ, ועכ"פ לצורך מצווה, וא"כ כשחל ר"ה בשבת יש לחייב לתקוע בביהש"מ.

וליבי אומר לי, שקו' יפה כ"כ ודאי כבר נידונה בספרי האחרונים. שמא תכירו?

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:חשבתי עוד תירוץ, כהמשך לנכתב לעיל.
אולי ל"ש ההיתר של ספק דרבנן / שבות בבין השמשות,
כאשר עושה דבר שכל מגמתו הוא על צד האיסור והשבת.
והיינו, דהרי אין לו ענין לתקוע בלילה של מוצ"ש, אלא מבעו"י,
וא"כ הוא עושה דבר מתוך תקוה של איסור, ול"ש בזה היתר מכח הספק.
מה דעתכם?

דומה שהן הדברים שכתבתי לעיל בקיצור.