פורום אוצר החכמה

הרבה ראש' העירו לא לומר בר"ה "ותוציא כאור משפטינו היום קדוש", "ובזכות התם יוציא היום לצדק דיננו", כי תלויים ועומדים עד יוהכ"פ, ואין ראוי לו לאדם לעשות עצמו צדיק בדינו.

ומאידך יש שהעירו ע"ז מצד מנין התיבות המכוון, שנפסד בהשמטת תיבת "היום".

ויש שאומרים "איום", וכן מנהגינו.

אבל גם ע"ז העיר בערוגת הבושם (ח"ג) דאין ראוי לומר על הקב"ה איום, "שלשים יום כדת איום, פסוק הוא בחבקוק איום ונורא הוא, ועל הכשדים נאמר ... ונפלאתי על הפייטים שיאמרו תואר על הקב״ה, שלא נאמר במקרא רק על האדם, כמו איום, ואם נאמר קדוש צדיק חסיד הקב״ה, הרי נאמר. וכן נ"ל כל כינוי הנאמ׳ על הקב"ה ולא נמצא על האדם במקרא כמו חנון ורחום וכיוצא בהן אין לומ' על האדם".

ויש שאומרים "היום איום", ולכאו' יצאו נפסדים ג' פעמים.

לתשובת השנה. יש מה להוסיף ולהעיר בהנ"ל?

האיך פירשו מפרשי הנ"ך את המילה "איום".

ודוד המלך אמר אתה נורא אתה

אותם שאומרים "איום היום" הוא משום שראו שיש בסדור שני נוסחים ולכן החליטו מספק לומר את שניהם. לפי מה שכת"ר כותב כל נוסח בא לומר שאין לומר את השני

עושה חדשות כתב:ויש שאומרים "היום איום", ולכאו' יצאו נפסדים ג' פעמים.

כך נהג מרן הג"ר ארי' פינקל זצ"ל (וכמדומני בנו הג"ר בנימין שליט"א אינו נוהג ככה).

לעצם הענין, בזכרוני שישנו מאמר בנידון ב'מנהגי ישראל' (שפרבר).

עושה חדשות כתב:ויש שאומרים "איום", וכן מנהגינו.
אבל גם ע"ז העיר בערוגת הבושם (ח"ג) דאין ראוי לומר על הקב"ה איום, "שלשים יום כדת איום, פסוק הוא בחבקוק איום ונורא הוא, ועל הכשדים נאמר ... ונפלאתי על הפייטים שיאמרו תואר על הקב״ה, שלא נאמר במקרא רק על האדם, כמו איום, ואם נאמר קדוש צדיק חסיד הקב״ה, הרי נאמר. וכן נ"ל כל כינוי הנאמ׳ על הקב"ה ולא נמצא על האדם במקרא כמו חנון ורחום וכיוצא בהן אין לומ' על האדם".

אמנם מנהגנו לומר 'ותוציא כאור משפטנו איום קדוש'.

איש בער כתב:לעצם הענין, בזכרוני שישנו מאמר בנידון ב'מנהגי ישראל' (שפרבר).

ח"א פט"ו. מי מתנדב להעלות?

*

סביר לשער כי הנוסח המקורי הוא "היום", ונמחק מהטעם הנ"ל, ואח"כ השלימו "איום" כדי להגיע למנין התיבות.
ראה במצו"ב, מתוך סידור חסידי אשכנז, והוספתי שם גם את דבריו החריפים על דקדוק נוסח התפילה. (ואמנם הדברים תלויים בפלוג' הראש', כידוע).

מעט דבש כתב:

עושה חדשות כתב:ויש שאומרים "איום", וכן מנהגינו.
אבל גם ע"ז העיר בערוגת הבושם (ח"ג) דאין ראוי לומר על הקב"ה איום, "שלשים יום כדת איום, פסוק הוא בחבקוק איום ונורא הוא, ועל הכשדים נאמר ... ונפלאתי על הפייטים שיאמרו תואר על הקב״ה, שלא נאמר במקרא רק על האדם, כמו איום, ואם נאמר קדוש צדיק חסיד הקב״ה, הרי נאמר. וכן נ"ל כל כינוי הנאמ׳ על הקב"ה ולא נמצא על האדם במקרא כמו חנון ורחום וכיוצא בהן אין לומ' על האדם".

אמנם מנהגנו לומר 'ותוציא כאור משפטנו איום קדוש'.

נראה שייסדו פיוט זה על פי בחינות המקבילות לעבודת האבות, 'עוד יזכור לנו אהבת איתן, אדוננו' כלומר שקוראים לה' אדוננו, כי אברהם קראו להקב"ה 'אדון'.
'ובבן הנעקד ישבית מדיינינו', כי יצחק הוא בחינת גבורה כדכתיב 'פחד יצחק', ועל שם זה נקרא הקב"ה מדיינינו. '
ובזכות התם יוציא איום לצדק דיננו'. דאיתא בזוהר 'והנורא דא יעקב' כמו שאמר 'מה נורא המקום הזה', ו'איום' הוא מקביל ל'נורא'.

כדכד כתב:אותם שאומרים "איום היום" הוא משום שראו שיש בסדור שני נוסחים ולכן החליטו מספק לומר את שניהם. לפי מה שכת"ר כותב כל נוסח בא לומר שאין לומר את השני

אמנם מצאתי במנהגי קומרנה שכן היה מנהגם לומר "איום היום"

לאור האמור לעיל, נראה לענ"ד לחדש ולומר שלמעשה מוטב לומר בראש השנה "יוציא איום" וביום כיפור "יוציא היום".
מה דעתכם?

עושה חדשות כתב:ראה במצו"ב, מתוך סידור חסידי אשכנז, והוספתי שם גם את דבריו החריפים על דקדוק נוסח התפילה. (ואמנם הדברים תלויים בפלוג' הראש', כידוע).

אנשי צרפת ואיי הים.png

נתקלתי כעת שוב בד' האבודרהם, המובאים גם ביתה יוסף סי' קיג -
יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה. ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו. ולמה נטריח על הסופרים לכתבו.
וע"ע viewtopic.php?t=20490#p200721