עושה חדשות כתב:כידוע יש המפרשים שבינוניים אין הכוונה בצמצום מדוקדק, אלא כל שאינו צדיק לגמרי או ח"ו להיפך הוי בכלל בינוני.
והמקור לפרש כך, כי אם הכוונה בדיוק, אזי הסיכויים להיות בינוני שואפים לאפס, וכיצד מורים לאדם לחשוב את עצמו שהוא עומד במצב הנדיר הזה.
ומאידך זכורני שיש ראיות גם לאידך גיסא שהכוונה היא מחצה זכויות ומחצה עוונות מדוייק, (כמובן לא לפי מספר המעשים אלא לפי משקלם).
מישהו מוכן לעשות לי סדר במקורות?
אצטט מה שכתבתי האי שתא בענין זה, ודרך אגב אולי תוכל למצוא לי מזור בקושיתי האחרונה.
ג' ספרים נפתחין
ר"ה ט"ז: 'שלשה ספרים נפתחין בראש השנה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה'.
א] והקשו הראשונים דהרי מצינו צדיק ורע לו שיש לו יסורין ומת בחטאו ואיך אפשר לומר דנכתבין לאלתר לחיים. ומצינו ג' מהלכים: החינוך במצ' שי"א כתב 'פירש מורי, צדיק גמור בכאן שכולו זכאי, וכן רשע גמור בכאן שכולו חייב, ולפיכך נחתם מיד למיתה, אחר שאין לו זכות בעולם שיגן עליו'. וכן פי' הרשב"א שם. ולפי' זה כמעט כל העולם הם בינונים, ואיתא בגמ' כגון אנן בינוני...
והרמב"ן בשער הגמול ובדרשה לר"ה כתב וז"ל 'אלא כך היא המדה, וכו' וכשאדם חוטא כל השנה ומתלכלך בעונות ומתטנף בחטאים ומתגלגל בפשעים ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים, ובאין מעשיו לפני אדון הכל, הוא יתברך שמו שוקל אותן מעשים אלו כנגד אלו, והצדיק שהוא צדיק גמור ממש זוכה לחיים, וכן הרשע שדינו נותן לשלם לו שכר טוב בעוה"ז על מעשה הטוב שעשה נכתב ונחתם לאלתר בר"ה לחיים, כלומר שפוסקין לו חיים ושלוה ועושר ונכסים וכבוד, נמצא זה צדיק גמור בדינו. והרשע שהוא רשע גמור מכל צד נחתם לאלתר למיתה, וכן בעל המעשה הטוב שנכשל בעבירה אחת בלבד ונענש עליה למיתה, נכתב ונחתם לאלתר בראש השנה למיתה, כלומר שימות בשנה הזאת או שיחיה בתחלואים רעים חיי צער ויסורין, ונמצא זה רשע גמור בדינו, אף על פי שזה צדיק וזוכה לחיי העולם הבא, והראשון שזכה לחיים רשע גמור ואובד לגמרי, עד שיהיה גדול שבנביאים כשנדון על חטא אחד קל ונענש עליו, נקרא בכאן רשע גמור. ויהיה אחאב שנאמר בו הראית כי נכנע אחאב מפני וגו', נקרא בכאן צדיק גמור.
והיינו דמפרש דצדיק אינו צדיק במעשיו אלא צדיק בדינו, והוא קצת מחודש דאיך נקרא לרשע שמקבל שכרו בעוה"ז כדי להאבידו צדיק בדינו הרי טובה זו רעה הוא לו. ויל"ע עוד דלפ"ז מהו גדר בינוני, ועי' מרומי שדה.
ואמנם רש"י ותוס' פירשו דצדיק הוא רוב זכויות ורשע הוא רוב עונות (וצע"ק הלשון גמורים) ובינוני הוא מחצה על מחצה בדיוק, והיינו דלא כב' הפירושים וחזרה קושיא לדוכתא, ועי' תוס' שעמד ע"ז ודרך בדרך חדש והוא דלחיים אין פירושו חיי עוה"ז אלא חיי עולם הבא. וכן מבואר דעת הפייט ביום ב דר"ה לפני קדושה דשחרית שכתב 'והיום יפתחו ג ספרים וכו' צדיקים נכתבים לחיי עד שקודים ורשעים נכתבים לתבערת יקודים', והרי חיי עד הוא עוה"ב ותבערת יקודים הוא גיהנם, ומפורש כתוס'. והרשב"א הביא פי' זה והק' עליו דהרי דין עוה"ב יכול להשתנות עד הרגע האחרון עלי אדמות אם יעשה תשובה או ימרד באחרונה. ועי' מהרש"א שביאר שכל מה שיארע להאדם בעוה"ז כדי להביאו לחיי עוה"ב נקרא לחיים וכן להיפך, ונמצא דלעולם דנין אותו על עוה"ז אבל כפי מה שראוי לו לענין עוה"ב שלו ואה"נ אם לבסוף ישתנה דינו לענין עוה"ב יעשו מה שנצרך כדי להביאו למצב ההיא, וע"ע שער הגמול.
ויש להבהיר דכל המח' בסוגיא זו הוא רק בפי' הברייתא אבל ליכא מח' לענין דינא, דהרי גם הרמב"ן בשער הגמול בהמשך דבריו כתב דבראש השנה דנין מה ראוי לו לענין עוה"ב וכפי זה נותנין לו בעוה"ז, ועי' שם שהאריך בזה. אמנם בביאור הגר"א ס"ס תקפ"ב כתב דחיי עולם הבא כפשוטו ויש ב' דינים א' לענין חיי עוה"ב וע"ז קאי הברייתא דג' ספרים ועוד על חיי עוה"ז ולעני"ז לכל אדם נידון בר"ה ונחתם ביו"כ, ומיישב בזה הסתירה דלקמן אות ב'.
ב] החילוק בין צדיקים לבינונים הוא בהכתיבה או בהחתימה או בשניהם?
בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון (לשון הפייטן בונתנה תוקף), ולשון הגמ' טז. כשמביא מח' תנאים על הד' ראשי שנים דאדם נידון בר"ה וגז"ד שלו נחתם ביו"כ. אמנם בברייתא הנ"ל איתא דיש הבדל בין צדיקים לבינונים, ויתכן לפרש דהני מקורות בבינוני מיירי, ולפ"ז נימא דההבדל בין צדיקים לבינונים הוא בהחתימה. אמנם לשון הגמ' הוא בינונים תלויים ועומדים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, דהיינו דההבדל הוא בהכתיבה. ואפשר ליישב הסתירה להיפך דלכו"ע החתימה הוא ביו"כ וההבדל הוא רק בהכתיבה, ולשון הגמ' הוא אדם נידון בר"ה, וא"כ י"ל דכולהו נידונין בר"ה וכולהו נחתמין ביו"כ אבל הכתיבה יש ויש, אבל לשון הפייט צ"ע דהרי לא מיירי בצדיקים. ויש עוד משמעות דהחילוק הוא בשניהם....
ועי' מג"א סי' תקפ"ב סק"ח שמביא מח' אם החתימה לצדיקים הוא בר"ה או ביו"כ, ונפ"מ אם לומר בנוסח לשנה טובה גם ותחתם.
ג] עי' רמ"א ס"ס תקפ"ב דמברכים לרעהו לשנה טובה תכתב, וכתב המג"א די"ל ותחתם שיהי' כהצדיקים, ומשמע דס"ל דבחתימה הוא ההבדל (ודלא כהרמ"ע מפאנו דס"ל דגם הצדיקים נחתמין ביו"כ). ואח"כ מביא דברי הלבוש בסי' תקצ"ו דאחר ג' שעות ביום לא יאמרו לשנה טובה כי אין הקב"ה דן אלא בג"ש ראשונות (והמג"א חולק עליו דעיקר הדין הוא בג' שניות, והט"ז חולק עליו דגם ביום שני איכא דין גם לצדיקים ועדיין שייך לומר לשנ"ט), ואע"ג דבינונים נכתבין עד יו"כ ולכן אומרין וכתבינו עד יו"כ , מ"מ לא נאה לברך את חבירו כן כאילו שהוא מהבינונים ולא מהצדיקים. ומבואר דס"ל דההבדל הוא בהכתיבה גופא דבינונים נכתבין ביו"כ. והנה הלבוש לא ציין אם לומר ותחתם ויתכן דס"ל כהרמ"ע מפאנו, אמנם בסי' תקצ"ו משמע קצת דס"ל דהחתימה להצדיקים הוא בר"ה כיון דאמר דאחר ג' שעות ישתוק ושתיקתו יפה מדיבורו ולא אמר שיאמר לשנה טובה תחתם (וכמנהגינו דאומרים גמר חתימה טובה). אמנם לכאו' נראה דלפי הלבוש דהכתיבה לבינונים אינו בר"ה א"כ אינו מההכרח לומר ותחתם כדברי המג"א דהרי גם כשאומר תכתב כלול בברכתו שיהא כהצדיקים, וא"כ צ"ע דברי המג"א.