פורום אוצר החכמה

נשאלתי, האם אריך למעבד הכי שגדול שנעשה כעת בר- מצווה יוציא נשים, ויסוד השאלה פשוט, שמצד אחד אין נשים חייבות דהוה מ"ע שהז"ג וממילא אפשר דיש לסמוך בזה על חזקה רבא דלא עדיפא ממצות דרבנן, ומצד שני כיון ורוצות לקיים מדין אינו מצווה ועושה את המצוה דאו' של שמיעת קול שופר, יתכן שיש להן להחמיר לשמוע ממי שהוא גדול ודאי, מה דעת החכמים בזה?

נשים יכולות לשמוע אפילו מקטן שהגיע לחינוך.
ה"חיוב" שלהן איננו יותר גדול ממי שאכל כזית ולא שבע!

אתה מעורר שאלה מעניינת.
לכאורה נשים שקיימו תקיעת שופר אע"פ שאינן מחוייבות בסופו של דבר קיימו מצווה שהיא מהתורה באופן של אינו מצווה ועושה. מי שאכל כזית פת ובירך ברכת המזון, חיובו אינו אלא מדרבנן, אבל האם קיים מצווה דאורייתא באופן של אינו מצווה ועושה?

אוצר החכמה כתב:מי שאכל כזית פת ובירך ברכת המזון, חיובו אינו אלא מדרבנן, אבל האם קיים מצווה דאורייתא באופן של אינו מצווה ועושה?

למה לא?
חיוב דרבנן גורע מ"אינו מצווה ועושה"?!

כמדומני שבהלכות ברהמ"ז ובהלכות הבדלה כתוב שהצד היחיד לומר שקטן לא יכול להוציא אשה - הוא רק אם הוא דרבנן והיא חייבת מדאורייתא, אבל את"ל שהיא חייבת דרבנן או שאינה חייבת כלל - בוודאי יכולה לשמוע מהקטן.

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:מי שאכל כזית פת ובירך ברכת המזון, חיובו אינו אלא מדרבנן, אבל האם קיים מצווה דאורייתא באופן של אינו מצווה ועושה?

למה לא?
חיוב דרבנן גורע מ"אינו מצווה ועושה"?!

כמדומני שבהלכות ברהמ"ז ובהלכות הבדלה כתוב שהצד היחיד לומר שקטן לא יכול להוציא אשה - הוא רק אם הוא דרבנן והיא חייבת מדאורייתא, אבל את"ל שהיא חייבת דרבנן או שאינה חייבת כלל - בוודאי יכולה לשמוע מהקטן.

לעניות דעתי יש חילוק גדול בין אינו מצווה ועושה לבין מי שמחוייב רק דרבנן לטוב ולמוטב, האינו מצווה ועושה אמנם אינו חייב כלל אף מדרבנן, מצד שני גדרי המצווה שלו הן כהמצוה שהוא רוצה להתחייב בה, וככלל הגע עצמך מה שאמר רב יוסף מריש הוה אמינא וכו', שחשב שגדולה מעלתו של אינו מצווה ועושה על המצווה ועושה, וזה בוודאי א"א לומר על מי שמקיים מצווה דרבנן בלבד, נקודה למחשבה. אבל העיקר מש"כ שיש מקום לדון שגדרי מצוותה של האישה היא כאיש, ובפרט לאלו שסוברים שיש כאן איזה בחינת נדר שקיבלו עליהם, ועוד יש לדון שמברכות לדעת ר"ת וציוונו בגלל האנשים, ואם כן בעי להיות גדרם כגדר האנשים, שיהיו ראויות לברכה זו.

פרי יהושע כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:מי שאכל כזית פת ובירך ברכת המזון, חיובו אינו אלא מדרבנן, אבל האם קיים מצווה דאורייתא באופן של אינו מצווה ועושה?

למה לא?
חיוב דרבנן גורע מ"אינו מצווה ועושה"?!

כמדומני שבהלכות ברהמ"ז ובהלכות הבדלה כתוב שהצד היחיד לומר שקטן לא יכול להוציא אשה - הוא רק אם הוא דרבנן והיא חייבת מדאורייתא, אבל את"ל שהיא חייבת דרבנן או שאינה חייבת כלל - בוודאי יכולה לשמוע מהקטן.

לעניות דעתי יש חילוק גדול בין אינו מצווה ועושה לבין מי שמחוייב רק דרבנן לטוב ולמוטב, האינו מצווה ועושה אמנם אינו חייב כלל אף מדרבנן, מצד שני גדרי המצווה שלו הן כהמצוה שהוא רוצה להתחייב בה, וככלל הגע עצמך מה שאמר רב יוסף מריש הוה אמינא וכו', שחשב שגדולה מעלתו של אינו מצווה ועושה על המצווה ועושה, וזה בוודאי א"א לומר על מי שמקיים מצווה דרבנן בלבד, נקודה למחשבה. אבל העיקר מש"כ שיש מקום לדון שגדרי מצוותה של האישה היא כאיש, ובפרט לאלו שסוברים שיש כאן איזה בחינת נדר שקיבלו עליהם, ועוד יש לדון שמברכות לדעת ר"ת וציוונו בגלל האנשים, ואם כן בעי להיות גדרם כגדר האנשים, שיהיו ראויות לברכה זו.

ולעניות דעתי לא כך, אלא חיוב דרבנן הוא גדול ממי שאינו מצווה כלל, ויכול לפטור אותו.

את הסברות אמרנו, ועכשיו צריך לחפש מקורות לכאן או לכאן.

האם אשה יכולה להוציא בתקיעת שופר את חברתה?

אוצר החכמה כתב:האם אשה יכולה להוציא בתקיעת שופר את חברתה?

אתמול ראיתי בספר מקראי קודש (לרה"ג משה הררי) שיכולה (שהרי בעצם אין כאן חובה בכלל) אבל עדיף שתמע מגבר (כדי שתשמע תקיעה הלכתית)

אוצר החכמה כתב:האם אשה יכולה להוציא בתקיעת שופר את חברתה?

כמדומה ראיתי היום ברפרוף בספר "קראי מועד" שיש אומרים שנשים אינן בתקיעה רק בשמיעה [מעין מה שאמרו במגילה], איני יודע מקור הדברים והיחס יש לברר.

לגבי שמיעה מקטן:

לגבי שמיעה מאשה: עי' שאג"א סי' ק"ד שדן שאולי עדיף לשמוע מאיש כיון שלגביו אין איסור שבות בתקיעה ביו"ט, וכמדומה שלא הזכיר שיש ענין לשמוע מאיש כיון שהוא בר חיובא.

שש ושמח כתב:לגבי שמיעה מקטן:

מועדים וזמנים חלק א סימן ב.png

לגבי שמיעה מאשה: עי' שאג"א סי' ק"ד שדן שאולי עדיף לשמוע מאיש כיון שלגביו אין איסור שבות בתקיעה ביו"ט, וכמדומה שלא הזכיר שיש ענין לשמוע מאיש כיון שהוא בר חיובא.

ברוך תהיה על מקורתיך הברוכים, מילתא בטעמא.

כך הרי מסתבר שאין בעייה של היותה של חברתה לאו בת חיובא. ומעתה לא מובן מה היתה השאלה שלכם.
במה נגרע אותו נער בר מצווה מחבירתה האשה. אפילו הוא קטן יכול לעשות את המצווה כמו חבירתה.
אולי אתה מבין שקטן לגבי דאורייתא הוא כמו גוי שלא רק שאינו מחוייב אלא שאינו יכול לעשות את המעשה מצווה. אני לא חושב שזה ההבנה.


לא הבנתי את דברי המועדים וזמנים לפי"ז איך מוציא קטן בדרבנן הלא אין להם מחשבה אפילו בדרבנן. וע"כ שמיקרי מעשה ולא מחשבה ומעשה יש להם אפילו מדאורייתא.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את דברי המועדים וזמנים לפי"ז איך מוציא קטן בדרבנן הלא אין להם מחשבה אפילו בדרבנן. וע"כ שמיקרי מעשה ולא מחשבה ומעשה יש להם אפילו מדאורייתא.

י"ל שהיכן שחייבוהו מדרבנן "הוכרחו" חז"ל לקבוע שאינו נידון כמתעסק, כי לא שייך לחייבו לעשות מעשה שאינו מוגדר כמעשה לשמה. וזה מועיל כלפי חיוב דרבנן אחר ולא כלפי קיום מצוה מדאו' כאינו מצוווה ועושה.

פרי יהושע כתב:נשאלתי, האם אריך למעבד הכי שגדול שנעשה כעת בר- מצווה יוציא נשים, ויסוד השאלה פשוט, שמצד אחד אין נשים חייבות דהוה מ"ע שהז"ג וממילא אפשר דיש לסמוך בזה על חזקה רבא דלא עדיפא ממצות דרבנן, ומצד שני כיון ורוצות לקיים מדין אינו מצווה ועושה את המצוה דאו' של שמיעת קול שופר, יתכן שיש להן להחמיר לשמוע ממי שהוא גדול ודאי, מה דעת החכמים בזה?

ועי' בילקוט יוסף (פורים עמוד קסב) שדעת הרבה רוא"ח שגם בדאורייתא מהני חזקה דרבא. וחזי לאיצטרופי לנ"ד.