כיצד ראש השנה הוא זכר ליציאת מצרים?

[אבקברד]

נוסח הברכה של קדושת היום:
'יום הזכרון הזה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים' -
מה פשר דבר? כיצד ראש השנה הוא זכר ליצי"מ?

[איתן]

ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו

ד"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקדוש ברוך הוא את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדיי אתם כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים:

[פלתי]

viewtopic.php?t=15524

[מחברי למדתי]

לפי שבר"ה פסקה עבודה מאבותינו במצרים (שבולי הלקט סדר ראש השנה סימן רפו) עיין שם באריכות גם לגבי יוה"כ ותמצא נחת.

[שלמה בן חיים]

חשבתי כעת רעיון להסבר הדבר, על פי רעיון שאמר לי אחד מגדולי התלמידי חכמים בדור:
שנה, היא בעצם דבר שאין לו ראש וסוף כי היא מעגל של שנה שלמה ולעיגול אין ראש וסוף, ראש השנה זה לכאורה סתירה לעצם הענין של 'שנה', וזה גופא ראש השנה שעם ישראל נוסך תוכן בשנה ועושה לעיגול ראש, נוסך תוכן בשנה הזו.
לדבריו יש לבאר מדוע ראש השנה הוא זכר ליציאת מצרים, כי ענין ההתחדשות של השנה התחיל ביציאת מצרים במצוה הראשונה שקדמה ליציאת מצרים שהיא מצות החודש הזה לכם ראש חודשים. והאריכו כבר הרבה בזה מדוע ההתחדשות היא תנאי קודם ליציאת מצרים, ובקצרה הרעיון שההתחדשות נותנת את היכולת לתחיית העם מחדש, שזה כל רעיון יציאת מצרים.
לפי זה לכך ראש השנה הוא זכר ליציאת מצרים כי היכולת לנסוך תוכן של חידוש בדבר שללא התוכן הנסוך בו הוא רק מעגלי בלא ראש וסוף הוא דבר הניתן ביציאת מצרים.
וקיצרתי כי הדברים ארוכים, אבל תן לחכם ויחכם עוד.

[סייג לחכמה]

אפ"ל לפי"מ דמחדש הגר"ח מבריסק זצ"ל (הובא בקובץ אש תמיד ספר זכרון דף תקמ"ב) וז"ל: על מה דאמרו בגמ' ראש השנה (ל"ב.) במתני' אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עם קדושת היום, ובברייתא בגמ' פליגי בזה רבי ורשב"ג דרבי סובר כתנא דמתני', ורשב"ג חולק וס"ל דכולל זכרונות וקדושת היום בחדא ברכה.
וצ"ע דבמס' ברכות (מ"ט.) איתא סוגיא ארוכה לגבי מה שאין חותמין בשתים דאין כוללין ב' ברכות בחדא ברכה, והאיך כולל מלכויות לתנא דמתני' או זכרונות לרשב"ג יחד עם קדושת היום.
ומוכח מזה דמלכיות זכרונות ושופרות אינם מצוה אחריתי אלא שזה עצם "קדושת היום", והיינו דאין לראש השנה שם מיוחד בתורה כמו חג המצות וחג הסוכות, דמבואר בזה קדושתו של היום, אלא יש לר"ה ג' קדושות היום שהם מלכויות זכרונות ושופרות, אינהו גופייהו הוי הקדושות היום והשמות של ר"ה, וישנו באמת ג' שמות, יום תרועה דהוא שופרות ויום הזיכרון דהוא זכרונות ומלך על כל הארץ דהוא מלכיות, והשאלה בברייתא בגמ' הוא איזהו העיקר קדושה, דלרבי העיקר שם של ר"ה הוא מלכיות וכוללו עם קדושה"י, ולא מיקרי זה חתימה בשתים דזהו כל עיקר קדושתו של יום, ולרשב"ג העיקר קדושה של היום הוא זכרנות, אבל עכ"פ אינו חתימה בשתים דזהו כל עיקר קדושה של היום.
ועיין בשע"ת (או"ח סי' תקפ"ב) דמביא הדין דאם שכח לומר מלך על כל הארץ ואמר רק מקדש ישראל ויום הזכרון דבשחרית יצא ובמוסף לא יצא דצריך לומר מלכיות במוסף, אך נראה דכיון דמלכיות הוא שם עצם קדושת היום, גם בשחרית לא יצא יד"ח, דלא הזכיר היום בתפילתו, ודו"ק עכ"ל.
היוצא לנו מזה דמשום כך מזכירין "מלכיות" בקדושת היום משום דזה עצם קדושת היום, ובדרך זה יתישב שפיר למה מזכירין "זכר ליציאת מצרים", דאיתא בספר קול אליהו להגר"א (פרשת וישב) עה"פ תהלים (כ"ב, כ"ט) כי לה' המלוכה ומושל בגוים, כי מלך נקרא מי שממנים אותו ברצון העם, והיא נגזר מלשון המלכה שמתייעצין למנות את זה למלך עליהם, ומושל נקרא מי שמושל בחזקה על העם, וזה שאמר לה' המלוכה היינו שישראל מקבלים עליהם עול מלכותו יתברך ברצון, ומושל בגוים בחזקה שלא ברצונם.
ואימתי קיבלו ישראל עליהם עול מלכותו יתברך, זה היה בעת יציאת מצרים כמו שאומרים בברכת קר"ש בתפילת ערבית בברכת ואמונה, לבסוף אומרים "ומלכותו" ברצון קיבלו עליהם אז בעת קריעת ים סוף וענו יחד ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, וה היה הפעם הראשון שקיבלו ישראל את הקב"ה למלך עליהם.
על כן שפיר מזכירין "זכר ליציאת מצרים" בברכת קדושת היום, דאמירת מלכויות בו היא עצם מקדושת היום, דאז כשיצאו ישראל ממצרים היה הזמן שקיבלו ישראל עול מלכותו עליהם.

[אבקברד]

יישר כוחכם.

וזה לשון השבולי הלקט שהוזכר כאן:
ספר שבולי הלקט סדר ראש השנה סימן רפו
תימה לאחי ר' בנימין זצ"ל מה שקבעו בקידוש ובתפלה של ראש השנה ויום הכיפורים זכר ליציאת מצרים בשלמא בקידוש של שבת שהרי בעשרת הדיברות שבמשנה תורה כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ במצרים שבועות נמי במשנה תורה כתיב ביה וזכרת כי עבד היית סוף פרשת ראה סוכות נמי כתיב בו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אבל בראש השנה ויום הכיפורים מאי זכר ליציאת מצרים איכא והלא לא מצינו שנכתב בהן יציאת מצרים כלל ותירץ בראש השנה נמי ראוי לומר זכר ליציאת מצרים לפי מה ששנינו בראש השנה תניא ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה. רחל. וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים ור' יהושע נמי בהא לא פליג והתם יליף ליה מקראי וביום הכיפורים נמי מצינו יציאת מצרים גבי שילוח עבדים במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי וגו' הענק תעניק לו וגו' וזכרת כי עבד היית וגו' ותניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן [בן ברוקה] אומר לפי שנאמר תעבירו שופר ביום הכיפורים וגו' יכול לא תהא שנה מקודשת אלא מיום הכיפורים ואילך ת"ל וקדשתם את שנת החמישים שנה מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מיכן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מראש השנה ועד יום הכיפורים לא היו העבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן מראש השנה עד יום הכיפורים כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר נפטרו העבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן וגבי שילוח עבדים כתיב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' הא למדת שבראש השנה ויום הכיפורים נמי שייך לומר זכר ליציאת מצרים:

[ארזי ביתר]

במחילה מכבודכם:

שבלי הלקט.

[נוטר הכרמים]

יעוי' בדרשות הר"ן הדרוש הראשון, וז"ל, ולכך אנו מזכירין תמיד בתפילתינו ומועדינו זכר ליציאת מצרים, גם במועדים שאינם נמשכים עם יציאת מצרים כלל כראש השנה ויום הכיפורים, מפני שהענין ההוא הורה שהשי"ת חפץ בנו ומנהיגנו ומורנו הדרך אשר נעלה בה אל העולם העליון.

[סעדיה]

עי' בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פר' כי תשא

[אפרקסתא דעניא]

שמא י"ל שעניין ר"ה בתורה הוא יום תרועה, והוא זכר ליצ"מ, היינו לשופרות של מתן תורה (כדרך שחג השבועות הוא זכליצ"מ).

[אבקברד]

עי' בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פר' כי תשא

http://www.otzar.org/aspcrops/157977_26 ... 102016.asp

[אום אני חומה]

לעצמי תירצתי כך:

הנה לגבי שבת מצינו בדיברות הראשונות שהיא זכר לבריאת העולם, ואילו בדיברות האחרונות מפורש זכר ליציאת מצרים.
ומבאר הרמב"ן (ואתחנן) שהכל אחד, כי יצ"מ הייתה הגילוי בפועל של אדנות ה' ושליטתו בבריאה.
ומעתה, הלא ר"ה גם הוא הינו זכר לבריאת העולם כנודע - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וממילא הוי ג"כ זכר ליצ"מ.

[איתן]

לעצמי תירצתי כך:

הנה לגבי שבת מצינו בדיברות הראשונות שהיא זכר לבריאת העולם, ואילו בדיברות האחרונות מפורש זכר ליציאת מצרים.
ומבאר הרמב"ן (ואתחנן) שהכל אחד, כי יצ"מ הייתה הגילוי בפועל של אדנות ה' ושליטתו בבריאה.
ומעתה, הלא ר"ה גם הוא הינו זכר לבריאת העולם כנודע - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וממילא הוי ג"כ זכר ליצ"מ.

הכתב והקבלה דברים פרק ה פסוק טו

וזכרת. דעת רוב המפרשים שהתורה יתנה ב' טעמים למצות השבת, בעבור שמצאו בדברות הראשונות זכרון הבריאה, ובדברות השניות זכרון יציאת מצרים, אמנם למי שיתבונן היטב בעומק פשוטן של המקראות יתברר שזו הסברא רחוקה מן האמת, ושמעולם לא היתה כוונת הכתוב לתת אלה ב' הטעמים למצות השבת, ותחלת בריאת העולם אינו הטעם שבעבורו נצטוינו על השביתה ביום השביעי, רק הוא הטעם על היות יום השביעי מקודש יותר משאר הימים, ומפורש כתוב בבראשית ויקדש אותו כי בו שבת וגו', ושם לא צוה כלום על השביתה בו, וכן בדברות הראשונות לא אמר ע"כ צוך ה"א לעשות את יום השבת אצל זכרון בריאת העולם, רק אמר ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, והפרש רב יש בין קדושת היום ובין השביתה בו ממלאכה, שהרי הקדושה אפשר שתרמוז לבחינות ולסגולות אחרות שתהיינה לאותו היום, אף אם יעשו בני אדם בו מלאכה ועכ"ז היה היום קדש כי כבר נתקדש בעת הבריאה, גם הטעם השני שכתבו שהוא זכרון יציאת מצרים נראה שגם זה אינו הטעם האמתי, שהרי גם על מצות הענק תעניק לו (ט"ו י"ד) נתן הכתוב טעם וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך, וגם על חג השבועות אמר וזכרת כי עבד היית (שם ט"ז י"ב), וכן על צווי לא תטה משפט גר יתום (שם כ"ד י"ז), ועל מה שצוה כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך בכולם הוסיף וזכרת כי עבד היית כמו שהוסיף בעשרת הדברות האחרונות על מצות השבת, ובא זה ולימד על זה שבכל פעם שצוה הכתוב על החמלה והחנינה והעזר אל הגרים ואל העבדים הוסיף זכרון יציאת מצרים, כאומר גם אתה היית עבד וגר במצרים ולכן חל עליך יותר מעל שאר בני אדם החוב לחון הגרים והעבדים ושלא להטות משפטם ולהעניק להם מאשר לך ולהניח להם העוללות ולשמח לבבם בחגיך וכדומה, למדנו א"כ שאף בדברות האחרונות לא הוזקק הכתוב לזכור יציאת מצרים, רק לפי מה שאמר שם למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ולכן יצדק לומר שיציאת מצרים הוא הטעם רק להשבתת העבד והאמה ממלאכה, וזה רק פרט אחד מן החובות המוטלות עלינו ביום השבת, א"כ יציאת מצרים איננו הטעם לשמירת השבת, אבל הטעם האמתי הוא נלמד מן הכתוב אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם שפשוטו יורה כי ה' נתן לנו השבת למען תהיה לנו לאות שאנחנו עמו, ולכן אנו שובתים ביום השביעי כמו ששבת בו השי"ת אחר הבריאה, וזה טעם שבתותי בכנוי מוסב אל ה' יתעלה, כי יום השביתה שלו הוא גם יום השביתה שלנו, ובזה השי"ת יודע בעולם כי ה' מקדש ישראל הוא אלהינו ואנחנו עמו, כמו שחתם הכתוב על כוונה זאת לדעת כי אני ה' מקדשכם והדברים ברורים (שי"ר), וכ"כ רע"ס למען ינוח וגו' וזכרת וגו', מצות שביתת בהמה היא כדי שינוח העבד, ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקדוש ברוך הוא את העבודה מן העובדים:

[פלתי]

לעצמי תירצתי כך:

הנה לגבי שבת מצינו בדיברות הראשונות שהיא זכר לבריאת העולם, ואילו בדיברות האחרונות מפורש זכר ליציאת מצרים.
ומבאר הרמב"ן (ואתחנן) שהכל אחד, כי יצ"מ הייתה הגילוי בפועל של אדנות ה' ושליטתו בבריאה.
ומעתה, הלא ר"ה גם הוא הינו זכר לבריאת העולם כנודע - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וממילא הוי ג"כ זכר ליצ"מ.

לא כל כך הבנתי. בשלמא לפי הרמב"ן יציאת מצרים היא גילוי בפועל של אדנותו ית' והוי שפיר זכר לבריאת העולם. אבל לומר איפכא שזכר לבריאת העולם הוא בכלל זכר ליציאת מצרים???

[מן הדרום]

יעוין דרשות בית ישי לגר"ש פישר

[אום אני חומה]

לכ' כדברי הכתב והקבלה כתב גם האב"ע, (שזכרון יצ"מ מתייחס אך לחיוב שביתת עבדיו), והרמב"ן פורך את זה מנוסח הקידוש 'כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליצ"מ'.

הרב פלתי, כך כתוב ברמב"ן מפורש: 'שבת זכר ליצ"מ ויצ"מ זכר לשבת', ולהבנתי כוונתו, שע"י זכרון יום השבת שמחזק את האמונה באדנות ה' ובשליטתו אנו נזכרים ומאמינים גם ביצ"מ שאז היה ההוצאה לפועל והגילוי של שליטת ה' בעולם. עיי"ש.

[איתן]

לכ' כדברי הכתב והקבלה כתב גם האב"ע, (שזכרון יצ"מ מתייחס אך לחיוב שביתת עבדיו), והרמב"ן פורך את זה מנוסח הקידוש 'כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליצ"מ'.

על השבת כזכר יציאת מצרים גם לי דעתו של בעל הכתב והקבלה נראית מחודשת. (וכמוהו כתב גם שד"ל בביאורו לשמות כ,יא)
הרבה יותר פשוט להסביר כספרי שהבאתי לעיל.

אבל הטעם של מצוות השבת כמעלה מיוחדת של עם ישראל ששובת ביום שבו שבת הקב"ה נראית פשוטה. ולמה העם הגיע למעלה הזו והתחייב לשמור את השבת? משום שהקב"ה פדה אותנו ממצרים לו לעם.

רש"י שמות פרק לא פסוק יג

כי אות הוא ביני וביניכם - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:

וכן כי חזקוני שם

אות היא ביני ובניכם ולא ביני ובין האומות כשתשבתו בו כמוני ידעו כל העולם כי אתם עמי.

וכנ"ל בכור שור שם.

[מבני עליה]

ראה עוד בפירוש התפילה "רינת חיים" שבסוף שפתי חיים לר"ח פרידלנדר זללה"ה

[אום אני חומה]

הרב איתן,

שכחתי לכתוב לעיל שאת החלק הזה שכתב בעל הכתב והקבלה, שאך עצם קדושת היום היא זכר למעשה בראשית, כבר מביא הרמב"ן בשם הרמב"ם במו"נ ודוחה גם אותו. נמצא שרוב דברי הכתב והקבלה הם למעשה הרכבה של האב"ע והרמב"ם ואת שניהם דוחה הרמב"ן.

ובנוגע לחלק השלישי - 'אות היא ביני וביניכם' קצת מפריע לי איך יתכן שעיקר הטעם של מצוות שבת לא נכתב בעשרת הדיברות.

[איתן]

ובנוגע לחלק השלישי - 'אות היא ביני וביניכם' קצת מפריע לי איך יתכן שעיקר הטעם של מצוות שבת לא נכתב בעשרת הדיברות.

ומה כתוב למשל על איסור הרצח בעשרת הדברות? "לא תרצח" וזהו. ומה כתוב בפרשת נוח?
בראשית פרק ט

(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:
(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּי בְּצֶ֣לֶם אֱ-לֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:

אז הטעם יכול להיות כתוב במקום אחר מאשר בעשרת הדברות. או לא להיות כתוב בכלל. מנגד, יכולים להיות כתובים שם עוד דברים...