לפי הבנין ציון אין מצווה לאכול יותר משיעור כותבת בעיו"כ

[קראקובער]

ידוע דבריו שמי שאכל כבר וכבר לא מעונה אין איסור כרת אם הוא ממשיך לאכול ולפי"ז אין מצווה לאכול יותר מכותבת.

(כמובן זה תלוי בחקירת רע"א אם המצווה לאכול בט' הוא רק למי שצם)

[עזריאל ברגר]

אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.

[ברזילי]

לשון השו"ע מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, והוא ע"פ רש"י (ר"ה ט) - אכילת ט' אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף. כלומר (כפי שכתבו לעיל) לא שיש איסור עינוי, אלא אדרבא- אכילתו נחשבת כעינוי ולכן מצוה להוסיף בה.

[פרי יהושע]

אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.

ברמב"ם משמע שאין חיוב לאכול אלא לא להתענות שהרי לא הביאו אלא בהל' נדרים.

[קראקובער]

לשון השו"ע מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, והוא ע"פ רש"י (ר"ה ט) - אכילת ט' אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף. כלומר (כפי שכתבו לעיל) לא שיש איסור עינוי, אלא אדרבא- אכילתו נחשבת כעינוי ולכן מצוה להוסיף בה.

מצווה ודאי יש אבל מדאורייתא הוא רק עד כמה שיש עינוי.

וקצת דומה למצה ליל פסח שיש ענין לאכול מצה טפי

[עזריאל ברגר]

אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.

ברמב"ם משמע שאין חיוב לאכול אלא לא להתענות שהרי לא הביאו אלא בהל' נדרים.

ומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו

וצ"ע אם יש כאן מחלוקת.

[ברזילי]

לשון השו"ע מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, והוא ע"פ רש"י (ר"ה ט) - אכילת ט' אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף. כלומר (כפי שכתבו לעיל) לא שיש איסור עינוי, אלא אדרבא- אכילתו נחשבת כעינוי ולכן מצוה להוסיף בה.

מצווה ודאי יש אבל מדאורייתא הוא רק עד כמה שיש עינוי, וקצת דומה למצה ליל פסח שיש ענין לאכול מצה טפי

רש"י מסביר את הדרשה, ו(אם הוא דין דאורייתא)זה גדר הדין, שכל אכילה נחשבת כעינוי ולכן יש בה מצוה (במצה הוא חידוש של כמה מן האחרונים, ואינו ברור כלל, אבל כאן הוא עצם הדין לפי רש"י; פוק חזי שבמצה לא הזכיר השו"ע שום ענין להרבות באכילתה).

ובאופן אחר יש לומר שגדר הדין הוא אך ורק איסור תענית, כמו שהבינו כמה אחרונים בדעת הרמב"ם וכמו שהזכירו קודם. ואז כיוון שיצא מכלל מעונה ש"ד. אבל עכ"פ אין שום קשר לבנין ציון.

[קראקובער]

איה"נ הבנין ציון לא מסתדר עם רש"י דלסברת רש"י גם ביום כיפור יתחייב כרת כמה פעמים.

[ברזילי]

אין שום קשר. ביום כיפור המצוה היא להתענות, והעינוי הוא בהעדר אכילה במשך יום שלם רצוף. בעיו"כ המצוה היא האכילה, וכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה.

[קראקובער]

אין שום קשר. ביום כיפור המצוה היא להתענות, והעינוי הוא בהעדר אכילה במשך יום שלם רצוף. בעיו"כ המצוה היא האכילה, וכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה.

כתבתי מפורש שזה תלוי בחקירת רע"א ובהחלט הסברת יפה הצד השני שאין קשר.

[פרי יהושע]

אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.

ברמב"ם משמע שאין חיוב לאכול אלא לא להתענות שהרי לא הביאו אלא בהל' נדרים.

ומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו

וצ"ע אם יש כאן מחלוקת.

אם יש מחלוקת על אדה"ז הראיה, אלא שיש לומר כיון ועכ"פ לא התענה כל היום יצא גם למש"נ מהרמב"ם, ודיוק לשונו [של הרב], לא נורא כל כך.

[דוד העיתונאי]

המשנ"ב בסימן תרד ס"ק ב, כותב "מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת", ולכן גם מי שמתירא לנפשו ורוצה להתענות תענית חלום שהרמ"א אוסר להתענות ( כי זה ביטול מצוות עשה זו של אכילה בערב יום הכיפורים), יתענה עד סעודה המפסקת, ומשמע שאז יאכל סעודה שלימה לקיום המצוה, ולא רק כזית או ככותבת.

[קראקובער]

המשנ"ב בסימן תרד ס"ק ב, כותב "מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת", ולכן גם מי שמתירא לנפשו ורוצה להתענות תענית חלום שהרמ"א אוסר להתענות ( כי זה ביטול מצוות עשה זו של אכילה בערב יום הכיפורים), יתענה עד סעודה המפסקת, ומשמע שאז יאכל סעודה שלימה לקיום המצוה, ולא רק כזית או ככותבת.

כל הנידון מה החיוב מדאורייתא, ודאי שיש ענין להרבות כמו בכל חג.

[ברזילי]

אין שום קשר. ביום כיפור המצוה היא להתענות, והעינוי הוא בהעדר אכילה במשך יום שלם רצוף. בעיו"כ המצוה היא האכילה, וכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה.

כתבתי מפורש שזה תלוי בחקירת רע"א ובהחלט הסברת יפה הצד השני שאין קשר.

מה שכתבתי הוא לפי שני הצדדים ברעק"א. גם אם נאמר שמצוות האכילה בעיו"כ מוטלת רק על מי שעתיד להתענות ביוה"כ, עדיין יש כאן מצוות אכילה, כשכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה, ולא תמונת תשליל של דיני הצום.

[קראקובער]

במקראי קודש כותב שלפי הבנין ציון בחולה שאכל פחות מכשיעור ואחרי שהבריא אכל ככותבת חייב כרת ונמצא שקולו חומרו עיי"ש (ואגב מביא גם הישועות יעקב סובר כהבינ"צ) ולפי מה שכתבו מקצת הפוסקים (חת"ס?) שמי שאכל כל היום פחות מכשיעור כבר לא בגדר מעונה בחולה בכה"ג נמצא שחומרו קולו אם הבריא ואכל אחר כך.