פורום אוצר החכמה

[למרות שראש השנה יחול רק בעוד חצי שנה, דברי תורה אקטואליים בכל עת]
על המנהג שלא לישן בראש השנה כבר הלכו נמושות ונכתבו מאמרים שלמים, המאסף לכל המחנות הוא -לפי הידוע לי- רי"י סטל במאמרו שפורסם במוריה ת-תב (אלול תשע"ה), עמ' שצג-תד.
הרב סטל סיפח למאמרו נספח בו בירר את מקורו של הרמ"א, ופיקפק בקביעת החוקרים שהרמ"א הסתמך על ר"י ן' שועיב, בהשוותו בין לשון ן' שועיב ללשון הרמ"א, לצורך הענין אקביל אף כאן ביניהם:

דרשות ר"י ן' שועיב:
ומכאן כתבו בירושלמי, שאסור לאדם שישן בראש השנה, כדאמרינן התם, הך בר נש דדמיך בריש שתא ועוסקין בדיניה לעיל.

דרכי משה:
בירושלמי דראש השנה איתא: האי מאן דדמיך בריש שתא-דמיך מזליה, ולכן נזהרים שלא לישן בראש השנה.

הרב סטל מעיר על שלשה שינויים: 1. הפתיחה שונה. 2. הוספת 'דמיך מזליה'. 3. הרמ"א נוקט סגנון של מנהג פעיל. ומתוך כך מסיק שהרמ"א לא ראה את דרשות אבן שועיב, אלא שאב את דבריו ממחזורו הגדול של ר' בנימין הלוי, תוך עריכה ושינויים.

זה עתה, חמותי ראיתי בספר ששרד בשני כתב"י שקדם בהרבה לר' בנימין הלוי שנקט גם הוא בסגנון הרמ"א, ומשם עולה שהמנהג היה ידוע בארצות מגורי אבות הרמ"א כבר יותר ממאה שנים לפני הרמ"א, והיתה בידם מסורת שלא היתה תלויה כלל בדרשות ר"י ן' שועיב. וצדקו דברי הרב סטל במקצת, הרמ"א אכן לא ראה ככל הנראה את דרשות אבן שועיב, אך גם לא היה צריך לראות את מחזורו הגדול של ר' בנימין הלוי. ומסתבר מאוד שאת דבריו לקח ממקור אחר ולא ערך בה שינויים משמעותיים.
אביא כאן את לשון אותו ספר. (יצויין שהספר מפנה למדרש ולא לירושלמי ר"ה, ואם כן יתכן שבידי הרמ"א היתה גרסא אחרת למסורת זו)

אית' במדרש: חד בר נש דמך בריש שתא תחות דיקלא, שמע קול בריש דיקלא "חזי בר נש דמך ולא לעי באוריית' וקאי בדינא ולית ליה זכות' ומזליה דמך, ומי יליץ בעדו". איתער וקם בבהילו, אמרו ליה "מאי האי?", אמר "הכי שמעית".
מכאן סמך שאין ישינין בר"ה.

וכמה הילכתא גברוותא איכא למשמע מינה:
א. רא"י בראדט פלפל בחכמה במאמרו בישורון יא לבאר את מנהג האריז"ל שישן בר"ה, על פי ההבנה המקובלת שהרמ"א אסר לישן מפני שע"י שינת האדם ישן מזלו. אולם ממקור זה נראה שהטענה על החד ברנש היתה על שהוא מבלה את זמנו בשינה תוך שאין לו זכותים ומזלו ישן, כלומר, שלא השינה גרמה למזלו שיישן, אלא ששינתו מונעת ממנו ללמוד ולהוסיף זכויות שיליצו בעדו.
ב. טענו עליו בשמים למה אינו לומד תורה, ומכאן שבראש השנה יש להוסיף בלימוד התורה בזמן הפנוי שאין ישנים בו.

לכאו' עדיין המקור שלך שונה מאוד מלשון הרמ"א. לכן יש להזהר לפני שמסיקים מסקנות.
(את סיבה מס' 2 של סטל יש לחדד: שהרמ"א כותב במקום "עוסקין בדיניה" "דמיך מזליה". מן הסתם כך במקור).

תיקנתי את הכותרת

א' זעירא,
יישר כוחך,
אך עדיין לא ידענו באיזה ספר מצאת את אשר מצאת.

א' זעירא כתב:[למרות שראש השנה יחול רק בעוד חצי שנה, דברי תורה אקטואליים בכל עת]

חידה: איזה קשר יש בין ראש השנה לחג הפורים ? רמז: התשובה נמצאת בספר פרי חדש.

משלוח מנות.

והתשובה לא נמצאת בפר"ח אלא בספר עזרא-נחמיה

כוונתך כנראה לסוף סימן תקפא באורח חיים.

כבר העירו לפני סטל על השינויים בלשונות אכן גילוי יפה לפנינו , ומקור זה נראה גם שריד זוהרי, וכנראה שבספרים היו אלו גירסאות

היכן העירו?

וכעת זכינו לדברים מודפסים.

המשקיף כתב:אכן גילוי יפה לפנינו , ומקור זה נראה גם שריד זוהרי, וכנראה שבספרים היו אלו גירסאות

אאל"ט הביטוי 'לעי באורייתא' קיים אך ורק בזוה"ק.

אום אני חומה כתב:

המשקיף כתב:אכן גילוי יפה לפנינו , ומקור זה נראה גם שריד זוהרי, וכנראה שבספרים היו אלו גירסאות

אאל"ט הביטוי 'לעי באורייתא' קיים אך ורק בזוה"ק.

בראשית רבה (יז, ה - וכן מד, יז)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחילת מפלה שינה, דמיך ליה ולא לעי באורייתא, דמיך ליה ולא עביד עבודה.

לעניות דעתי מסתבר, שלפחות מקצת מקדמוני המקורות אשר במאמר שם, באמת כוונתם לומר, שאין ישנים בר"ה לגמרי, כלומר, שנעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכו', וכמנהג קהילות קודש שבספר כתר שם טוב ו' עמ' 66.

זהו שכתב תלמיד מהרי"ל שם: "והכוונה ללמוד בתורה - ולהיות נקי במשפט", ר"ל ללמוד בתורה כל הלילה, ולהגיע נקי במשפט היום, וע"ד מנהג ק"ק הנ"ל ממש.

מעתה, לשון הלקט יושר: "וישן בר"ה ביום". אפשר שכוונתו היא, אשר אם אמנם נעור כל הלילה וכמנהגם, מ"מ ישן בר"ה ביום דווקא, אחרי התפילה והסעודה, ועכשיו מיושב בטוב כ"י פרמה הנזכר שם, אשר סידר את מנהג מהר"ם זה, בין שאר מנהגי ליל ובין מנהגי תפילות היום, מפני ששם מקומו בדיוק, להורות שהגם שבלילה לא ישן עפ"י המקובל, ביום ישן.

נכון הדבר שמקצת אחרונים פירשו המנהג שלא לישון דווקא ביום, אך סתימת לשון הראשונים "אין ישנים בר"ה", הרי הוראתו הפשוטה היא לומר שלא ישנים בזמן השינה, היינו בלילה.

עכ"פ, לפי הסימנים, מדובר במסורת אשכנזית קדומה, אולי מבית מדרשם של חסידי אשכנז, רבי יהודה החסיד והרוקח ז"ל, ע"ד רבים ממנהגים מקוריים ישנים אשכנזיים, בענייני החומרות והחסידות, וכדרכם לסמוך דבריהם במקורות שונים. בפרט יש לעיין על מפרשי פיוטים ראשונים, לפי שתלמיד מהרי"ל מזכיר שם שני פיוטים בעניין הזה.

לעומקו של דבר כתב:(את סיבה מס' 2 של סטל יש לחדד: שהרמ"א כותב במקום "עוסקין בדיני'" "דמיך מזלי'". מן הסתם כך במקור).

ואכן, בדרשות ר"י ן' שועיב מופיע רק "ועוסקין בדיני'", משא"כ בכתה"י האשכנזי שהמציא לנו הרב 'א' זעירא' מופיעות גם התיבות "ומזלי' דמך".
כמדומה שאף הרב 'לעומקו של דבר' לכך נתכוון, ולא באתי אלא לפרש.

רשום:

המשנ"ב סימן תקפג (ס"ק ט) מוסיף על עניין ההימנעות משינה 'ויושב בטל כישן דמי' ומקורו במגן אברהם.
ואין לזה מקור קדום, אלא שכתבו כן בפשיטות.
ומכבר נפלאתי, אם מתורת 'סימנא טבא' קאתי, מאין הפשיטות לומר דהולך בטל כישן דמי, סוף סוף שינה היא סוג חיובי של העדר חיות ומזל הרבה יותר מישיבה בטל, כפשוט.

והנה כבר נודע כיום כי מימרת הירושלמי 'מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה' לא נמצא לפנינו, כמו שתמהו בערוך השולחן (תקצז, ב) ובמהר"צ חיות שאין כזו מימרא בירושלמי.

אלא יתכן שמקור המימרא הנ"ל (בתוכנה ולא בלשונה המליצית) הוא בירושלמי ר"ה פ"א ה"ג: אמר רבי לוי: "והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים", הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקין במצוות, ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן המצוות. עד כאן.
וכאמור, יתכן מאד שכאן המקור למימרא שלא לישן בר"ה, אלא שלפי זה אין זה רק מחמת עניין 'סימנא' אלא סוג של זכות לשעת הדין. והיינו דבלילה בשעת השינה קשה יותר לדין מביום.

ואם כנה ההשערה, ארווחן בזה כי מיניה וביה מוכח בבירור כדברי המשנ"ב, דפשוט שגם יש להקפיד - ואולי אף יותר - שלא להיות 'בטל'. שכן העיקר הוא לאו דוקא ענין השינה כשלעצמו, אלא להיות או לא להיות 'בטלים מן המצוות'. ויהיה לנו אפוא מקור נאמן לדברי המג"א והמשנ"ב, ושפיר הוא מה שכתבו שכשם שלא לישן בוודאי שלא לישב בטל, דזה נתלה בזה.
וכמו"כ יש לנו את מקור דברי הירושלמי.

המקור של בעל מגן אברהם אשר "יושב בטל כישן", נמצא מפורש בשל"ה מסכת ראש השנה פרק תורה אור ד"ה נד, ושם מסכת סוכה פרק נר מצוה ד"ה מג.

ואני בעניי מחבב את מה שנכתב בקונטרס יגדיל תורה על ר"ה: שח אברך, נכנסתי למרן הפני מנחם בימים לפני ר"ה עם קויטל [פיתקא דרחמי], אמר לי: איתא הולך בטל כישן דמי, אאז"ל [האמרי אמת] אמר והבית ישראל חזר על זה רבות: הכוונה שמסתובבים בימים אלו בלי לעשות כלום, אבל אם עובדים את השי"ת עם ברען ובשמחה,אזי אפילו אם מורידים את הראש לישן מעט זה לא נקרא דדמיך בריש שתא.
כלומר העיקר זה הרעיון שמונח מתחת ללישון, ואם כשישן זה יוסיף לו כח לעבודת ה' הרי זה בכלל מ"ש הרמב"ם בדעות שגם האכילה וכו' הכל נקרא לשם שמים.

אגב, אותו כת"י בו נמצאה המציאה נדפס בשלימות בקובץ חצי גבורים שיצא כעת.

א' זעירא כתב:(יצויין שהספר מפנה למדרש ולא לירושלמי ר"ה, ואם כן יתכן שבידי הרמ"א היתה גרסא אחרת למסורת זו) . .

כמדומה, שהקדמונים השתמשו בשם "מדרש" אף בנוגע לירושלמי.

דודי צח כתב:וכמו"כ יש לנו את מקור דברי הירושלמי.

צ"ל: את המקור בירושלמי.
ולגוף דברי כת"ר: מלבד הא שבספרים נזכר בפירוש ענין "דמיך מזלי'" ועוד לשונות שליתא בירושלמי התם, הרי עתה שזכינו לאורו של כת"י זה - נמצא שם גם ענין "שלא ילך בטל", ובלשונו: "בר נש דמך ולא לעי באוריית'". וק"ל.