הודעהעל ידי דודי צח » א' ספטמבר 10, 2017 6:39 pm
עיין שער הכוונות ספרו של מוהר"ח ויטאל. תלמידו של האריז"ל דרושי התקיעות, שתקיעת השופר נועדה כביכול = כאילו, יאני. להעיר את ז"א =זעיר אנפין, הפנים הקטנות, היינו הנהגת הבורא כפי שהוא ניכר מתוך הנהגתו ולא בעצמותו, לאחר הנסירה מנוק' = הנסירה מנוקבא, כמו שהפריד הקב"ה בין הזכר לנקבה בתחילת הבריאה, בנסירת צלעותיו של אדם הראשון, כך יש דוגמא כלפי אדם של מעלה (היינו הקב"ה) שיש בו בחינת זכר ובחינת נקבה, כשבחינת הזכר היא ההנהגה הגלויה.
ועניינו חזרת ג המוחין = הנקראים חב"ד - חכמה בינה ודעת, של ז"א =זעיר אנפין שנלקחו ממנו בזמן הנסירה, שעניינה קבלת השפעת נוק = נוקבא מזא =מזעיר אנפין בדרך של פב"פ = פנים בפנים, היינו בגילוי בולט (לעומת אחור כנגד אחור או פנים כנגד אחור - השלימות של הזיווג [של המקבל והמשפיע] היא כאשר זה בבחינת פנים בפנים, היינו הנהגה גלויה מאת הקב"ה וישראל), וחיבור מחודש של כל פרטי הקב"ה. וזהו בעצם ההמלכה.