תולדות יעקב יוסף פרשת קדושים
ובזה תבין כוונת התוס' בפ"ק דר"ה (דף טז ע"ב ד"ה כדי) לערבב השטן, וכתבו התוס' בשם ירושלמי דכתיב בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. ויש להבין איך אפשר שיטעה בין שופר זה לשופר גדול. ועוד הלא כבר למוד בכל שנה ושנה ששומע שופר כמה פעמים ואין קול וקשב שיתבלע. ועוד פירש רש"י כדי לערבב, שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין מצות מסתתמין דבריו ע"כ. והתוס' פירשו בשם ירושלמי בהיל ולא בהיל וכו'. דקשה מה מחולק רש"י ותוס':
הגם די"ל ע"ד הלצה דכתוב בטור אורח חיים (סימן תקפה) דאשכנזים תוקעים בעצמן ומחבבים המצות, מה שאין כן בני ספרד ששוכרין מי שיתקע וכו'. ונראה לי ללמד זכות על ספרדים ג"כ, דנודע המאורע בעיירות קטנות עבור התקיעות באשר שכל א' מתאמץ בערכאות של גוים שיתקע, וכאשר השטן רוצה להשטין בזה נתערבב, כי תשובתו בצדו שעושין זה מחמת חיבוב מצוה. מה שאין כן בספרד שהם שלומי אמוני ישראל שבאים בסוד ה' אשר לאו כל מוחא סביל סוד כוונת התקיעות, לעורר בשופר תחתון שופר גדול כנודע למשכילים, אז תסמר שערת ראשם ובורחים מזה כי מי ראוי לכך. וזהו כוונת רש"י ותוס', שרש"י כתב למנהג אשכנזים, והירושלמי שהביאו התוס' כתב למנהג הספרדים וק"ל: