שיעורו של שופר - שיטה מחודשת(?)

[חד ברנש]

בראש השנה כז ע"ב: "נסדק... לרוחבו, אם נשתייר בו שיעור תקיעה - כשר, ואם לאו - פסול. וכמה שיעור תקיעה? פירש רבן שמעון בן גמליאל: כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן". היינו, כדי שיאחזנו בידו אחת וקצוות השופר ייראו מכאן ומכאן.
ואולם מצאתי לחד מן קמאי, בפיוט הלכתי לראש השנה, המפייט כך:

ארכם, שיאחז בשתי ידיו ואתה תחזה
משני עבריהם, מזה ומזה.

היינו, שצריך לאחוז את השופר בשתי ידיו (צמודות זה לזה, כמסתבר), היינו, הוא מחייב שיעור כפול מכל הפוסקים!
כנראה שהוא גרס בדברי רשב"ג: "שיאחזנו בידיו", אך האם שיטה כזו מוכרת ממקורות אחרים?

[מה שנכון נכון]

בנדה כו ע"א מפורש ששיעור שופר טפח ע"ש.

מהו 'ארכם' לשון רבים? של שופרות דעלמא?

[חד ברנש]

ידעתי מהא דנדה, ואכן הייתי צריך להביאו. תודה על ההשלמה.

אינני יודע מדוע אחז בלשון רבים, אבל כן הוא כותב גם בטור שלפני הטורים הנידונים. הנה לשון המחרוזת כולה:

כל קול כשר בשופרות, עבה או רזה
נסדקו לארכם או נקבו, אותם תבזה
ארכם, שיאחז בשתי ידיו ואתה תחזה
משני עבריהם, מזה ומזה.

[חד ברנש]

בינתיים בדקתי בנוסחאות שנרשמו במאגר עדי הנוסח שע"י המכון לחקר התלמוד שע"ש ר"ש ליברמן (ומדובר כתבי-יד מינכן 95, מינכן 140, אוקספורד 23, אוקספורד 58, לונדון 5508, ניו-יורק 1608, ודפוסי פיזארו, ספרד וויניציאה) - ולא מצאתי חבר לגירסא "כדי שיאחזנו בידיו".

[עיניו כיונים]

בתוספתא דר"ה (ב ג) מפורש: שיאחז בידו אחת.

[חד ברנש]

תודה רבה על התוספת. זה רק מעצים את התמיהה.

[לענין]

אולי ס''ל כהריטב''א דבעי' ב' טפחים, רק במקום לומר טפח ושיראה לכל צד אמר ע''ד המליצה ב' ידים

[חד ברנש]

היכן הם דברי הריטב"א?

[לענין]

הלכות חג בחג , ימים נוראים, עמ' קמ הערה 26

[מה שנכון נכון]

הריטב"א אינו סובר ששיעור שופר ב' טפחים. הוא רק אומר שאדם גדול באיבריו ששיעור ידו יותר מטפח, צריך בהכרח לקחת שופר גדול מטפח כדי שלא תהא ידו הפסק לקול השופר. אבל אדם בינוני יכול לתקוע בשיעור הקטן שהוא טפח. (מובא בבה"ל תקפו,ט).

[מיכאל1]

כת"ר לא יסתפק בשיטת רבנו גרשום בחולין פט,א ששיעור שופר הוא ג' טפחים, שהובאה גם באורחות חיים בשם י"א?

[מה שנכון נכון]

ז"ל האו"ח "וי"מ ויראה לכאן ולכאן כשיעור שאוחז בידו". לכאו' היה אפשר לפרש שבצירוף ה'לכאן' וה'לכאן' יהיה כשיעור שאוחז בידו, וא"כ סגי בב' טפחים כשיטת הפיוט הנ"ל. אך בכלבו מפורש ג' טפחים כרגמ"ה.

[עושה חדשות]

והפיוט במלואו נדפס כעת ע"י ידידינו החכם, כאן.

[לענין]

ידעתי מהא דנדה, ואכן הייתי צריך להביאו. תודה על ההשלמה.

אינני יודע מדוע אחז בלשון רבים, אבל כן הוא כותב גם בטור שלפני הטורים הנידונים. הנה לשון המחרוזת כולה:

כל קול כשר בשופרות, עבה או רזה
נסדקו לארכם או נקבו, אותם תבזה
ארכם, שיאחז בשתי ידיו ואתה תחזה
משני עבריהם, מזה ומזה.

לאחר העיון במאמר המשובח
היה נראה כי ביחס לשני השופרות, בהם עוסק כל הקטע, הוא שכתב 'שיאחז בשתי ידיו', היינו כל שופר ביד אחת [ויוכיח כן ההמשך, 'משני עבריהם' רצונו לומר בכל יד יראה השופר משני עבריה. אם המדובר הוא באחיזת שופר אחד לא מתאים לומר 'שני עבריהם' שהוא מתפרש על כל יד ויד].