הערה חשובה לפענ"ד ולא ראיתי לע"ע במלקטים שיזכירו זאת.
הנה ידוע כי מעיקר הדין מברכים שהחיינו על ראיית פרי חדש, ורק שלמעשה נתפשט לברך על האכילה.
ובכן, מצוי הדבר שבליל ב' דר"ה שמים קערה גדולה עם פירות שונים למען ברכת שהחיינו, ובפרט במקום שיש אורחים וכו' ולא יודעים כ"א מה כבר אכל וכו'. והנה המקדש ומברך שהחיינו יש לפניו כמה פירות שיכול לאוכלם, ובפועל אוכל רק אחד מהם. כגון ששמו לפניו גם תפוזים וגם מנגו, ובפועל אכל רק מהמנגו לאחר הקידוש.
ולכאורה פשוט, שכאשר למחרת ירצה מקדש זה לאכול תפוז, לא יוכל לברך עליו שהחיינו, שהרי כבר בירך על ראייתו בעת הקידוש והיה מונח לפניו, ואמנם בפועל לא אכל ממנו אבל לכאורה כבר יצא ידי חובת שהחיינו.
ובאמת יתירה מזו, שגם בליל א' דר"ה כשמברך שהחיינו בקידוש, לכאורה מן הראוי שלא יהיו פירות חדשים על השולחן, כדי שלא יבוא לחשוב שמוציאם בברכת שהחיינו כו'.
אשמח לכל הוספה והערה.