מנ"ל שר"ה הוא יום הדין והיכא רמיזא בקרא

[איש בער]

בפסוקי התורה לא מוזכר ענין הדין בראש השנה במפורש, ולא נזכר ענינו של יום זה כלל, וכמ"ש הרמב"ן: "אבל בכאן לא פירש כלום, ואמר סתם שנעשה ביום שבתון וזכרון תרועה, ואמר עוד יום תרועה יהיה לכם ולא באר הענין כלל", ויש לבאר מנין הוציאו חז"ל דבר זה, והיכי רמיזי בקרא?
כפי שהבנתי מדברי הרמב"ן בדרשתו לר"ה: "נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו", ורמיזי בקרא כי "כי הזכרון יאמרו אותו הכתובים על הדין בנשפטים", ולפי"ז יום הזכרון יהיה פירושו יום המשפט. ע"ש.

האם ישנם עוד מהלכים בענין זה?

[קושר כתרים]

המהלך הפשוט , בגמ' ר"ה דף ח. מצאו רמז מן הקרא שר"ה הוא יום הדין.
"דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה (שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם, כל הקורות אותם עד תשרי הבא - רש"י), ממאי דתשרי הוא, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב".

[איש בער]

עתה ראיתי שבפירושו עה"ת (ויקרא כג כד) ביאר הרמב"ן ענין זה באופן שונה:

ולא פירש הכתוב טעם המצווה הזאת, למה התרועה, ולמה נצטרך זיכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצווה להיותו מקרא קדש כלל. אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכיפורים בראש החודש נראה שבו יהיה דין לפניו יתברך כי בם ידין עמים, בראש השנה ישב לכסא שופט צדק, ואחרי כן בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו. נרמז בכתוב העניין כאשר נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים.

[פשיסחא]

תיאור מפורש על עניין הדין וקטרוג השטן באחד מן ימי השנה וחז"ל דרשוהו על ר"ה נמצא באיוב
ספר איוב פרק א
(ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהֹוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהֹוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:
(ח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
(ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהֹוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:
(י) הֲלֹא אַתָּ \{אַתָּה\} שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:
(יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ:


רש"י איוב פרק א פסוק ו
(ו) ויהי היום - אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה"ד משוט בארץ). ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' - לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיה ג) נצב לריב ה'. ויבא גם השטן בתוכם - לקטרג הבריות:

[לענין]

כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

[ישא ברכה]

היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם

אבל לכאורה ברור שעיקר הדבר בא בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מפי בורא העולם

[יהודי טבעי]

היוצר יחד לבם אכן מוזכר במשנה בר"ה כמקור ליום הדין, אבל לא כתוב שם מהיכן הראיה שזה בראש השנה, ויש לבאר שזה נלמד מעניין המזמור כולו שמדבר על תרועה לכבוד מלכות ה' רננו וכו' הטיבו נגן בתרועה' ועל בריאת העולם, 'כי ישר דבר ה' וכו' בדבר ה' שמים נעשו וכו' כונס כנד וכו', וכהמשך לזה 'משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'. מבואר שביום שממליכים את ה' ומזכירים את בריאת העולם, הוא יום המשפט לכל באי עולם.

כמו כן במזמורים שמדובר על מלכות ה' לעתיד לבוא צו-צח מתואר המשפט שיהיה אז, 'לפני ה' כי בא לשפוט הארץ', וקיבלו חז"ל שר"ה שבו מצפים ומתפללים להתגלות זאת של מלכותו, יש גם הופעת מלכותו בזעיר אנפין וגם משפט שנתי.

[משולש]

וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם (זה ר"ה שהוא גם חג, גם מועד, וגם ראש חודש) ותקעתם בחצוצרות ... והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם.

[אבא יודן]

תיאור מפורש על עניין הדין וקטרוג השטן באחד מן ימי השנה וחז"ל דרשוהו על ר"ה נמצא באיוב

רש"י איוב פרק א פסוק ו
(ו) ויהי היום - אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה"ד משוט בארץ). ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' - לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיה ג) נצב לריב ה'. ויבא גם השטן בתוכם - לקטרג הבריות:

וכן בזוהר ותרגום [ומעניין שבפעם שני מתורגם ביום צומא רבא].

[אבא יודן]

וכן ויהי כעשרת הימים דנבל הכרמלי שא כה לח..
וכן ויהי בחודש השביעי דירמיה מא, וכתיב להלן פסוק ז ו'יב: ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו: והשיב אתכם אל ארץ אחוזתכם.
הרי שהקב"ה דן אותם בעשרת ימי תשובה שלאחר החורבן וכפר על ישראל וחזר מן הגזירה עד שרצה להשיבם אל ארץ ישראל, משל לא נשרף הבית, אלמלא הלכו לארץ מצרים ויצא מה שיצא, ועדיין לא נושענו.

[משולש]

בריאת העולם (למ"ד בתשרי) והאדם נידון על חטא עץ הדעת בראש השנה.

[תל אביבי]

מומלץ מאד לעיין ברבינו בחיי ויקרא כג, מד שפירש הטעם לשלא נזכר בתורה שראש השנה יום יום דין, כי כל מה שהעניין יותר פנימי ונעלם, הוא יותר סתום ובא בלשון קצרה. ראו שם בדבריו הנפלאים.

[תל אביבי]

בריאת העולם (למ"ד בתשרי) והאדם נידון על חטא עץ הדעת בראש השנה.

כן כתב הר"ן ראש השנה טז, א. ראה שם.

[תורה מפוארת]

ראה כלי יקר שנתן טעם לדבר למה כיסתו תורה וז"ל: וזה הטעם גם כן העלם יום דין של ראש השנה, כדי שלא ילך אדם בשרירות לבו ויסגל עוונות כל ימות השנה ויחשוב לתקן מעשיו בהיותו קרוב ליום ה' אשר בו ישב על כסא דין אלא ידמה בנפשו כאילו בכל יום ויום ה' יושב על כסאו למשפט ומתבקר פנקסו ועל ידי זה יהיה כל יום ויום בתשובה, וכן איכא למאן דאמר אדם נידון בכל יום (ראש השנה טז א) שנאמר (איוב ז יח) ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו. ובחיבורי הנזכר הארכתי בשני טעמים אלו כי נכונים למוצאי דעת.

[בוצינא]

לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ בגימטריא ראש השנה