קבלות טובות ומעשיות ליום הדין

[אש משמים]

האם יש קבלות מעשיות שאפשר לקבל לקראת יום הדין ולעמוד בהם במשך השנה??
איזה קבלות מוזכרות במקורות??
איזה עצות יש כדי לצאת זכאי בדין??

[אש משמים]

עיצות ליוה''ד.PNG (66.46 KiB) נצפה 5359 פעמים

הדברים אינם קבלה ותיקון למשך השנה אלא רק עיצות מקומיות כדי לזכות בדין ולעשות אותן כל השנה קשה מאוד.
מי שיכול להוסיף על הדברים יבורך.

[ישא ברכה]

בעז"ה

קונטרס מפורסם יש על כך מהגאון ר' חנוך העניך קרלנשטין זצ"ל
ולעיקר הדבר לב יודע מרת נפשו, ואין כל בני אדם שווים בצריך תיקון אצלם.

אבל מוסכם על הכל, שהאדם לא יכול לעבור את ר"ה ויוה"כ ולהישאר כפי מצבו קודם להם. וגם שהקבלה תהיה כחלק מקבלת עול מלכות הבורא ית', ושאיפה להתקרב לבורא ממדריגה למדריגה עד שיקיים את כל התורה כולה.

מהגרי"ס ידוע שהיה ממליץ על לימוד המוסר, וע"י יתחזק בכל עבודת הבורא ית'.

אני לכשעצמי היה נראה לי שעדיף לחזק עמוד שהוא יסוד הכל וזה חיזוק האמונה וההכרה בבורא עולם, דדא ביה כוליה ביה דלא ביה מה ביה. ויש הרבה אופנים לחזק את האמונה, אפשר לחשוב על מעמד הר סיני ויצ"מ שהם עמודי האמונה, ואפשר לקרוא פרשת בראשית כמו הח"ח, אפשר להוסיף חיזוק והתבוננות בקר"ש, ואפשר בכל הזכרת שם ה', אפשר לומר י"ג עיקרים ושש זכירות, אפשר ללמוד תנ"ך שכל כולו אמונה וידיעת הבורא [למשל הגרי"ש זילברמן כשהיה רוצה להתחזק באמונה ובידיעת אלוקים היה קורא פרשת ואתחנן עקב].

וכמובן החכם עיניו בראשו לראות איך הוא מתמיד בקבלה ודואג לתזכורת תמידית לקיים את מה שקיבל. שמעתי על חכם אחד שנוהג את ענין עשירי קודש לגבי מה שקיבל על עצמו בר"ה ויוה"כ.

[דרומי]

אמר לי מישהו שבכל ר"ה הוא מקבל החלטה על עוד תפלה שבה הפלאפון שלו יהיה סגור לגמרי (לא על שקט וכו' אלא סגור ממש).

בתשע"ה קיבל על שחרית, בתשע"ו על מנחה, ובתשע"ז על ערבית.

[למרות שבמבט שטחי זה לא נראה מי יודע מה, אולם האמת שהדברים הקטנים הללו הם המתבקשים מאתנו, כמובן בנוסף לדברים הגדולים שידועים לכל]

[אש משמים]

כיצד בוחרים קבלה טובה? ע"פ מרן הרב שטיינמן שליט"א:

1. "ראשית יש לדעת שצריך לעשות את הסור מרע ואח"כ ועשה טוב". כלומר: בעת בחירת הקבלה השנתית יש להתמקד ראשית ב"סור מרע" – כיצד להימנע מעבירות, ורק לאחר מכן ב"עשה טוב" – תוספת וחיזוק במצוות.

2. קבלה מומלצת - זהירות מדיבורים אסורים: הרב שטיינמן ממליץ שהקבלה תהיה בענין הדיבור. כה דבריו לאחד מתלמידיו: "עיקר הקבלה צריכה להיות מענין הדיבור. כגון לשון הרע וליצנות שעושים מאחרים, או תלמידים ממורה וכו', וחנופה". כלומר: מומלץ שהקבלה תהיה בענין הדיבור: לשון הרע / ליצנות / חנופה. הרב ממשיך ומציין כי "מי שנזהר בדיבורו יכול להגיע למדרגות גבוהות מאד".

3. הקב"ה בחסדיו דן אותנו כפי מצבנו הנוכחי: "ועוד מחסדי הקב"ה עמנו, שכשמקבל האדם על עצמו קבלות טובות בימים אלו, הרי הוא מוכיח שרצונו לשפר את מעשיו והקב"ה בחסדיו דן אותו לפי מצבו הנוכחי, וכמ"ש על ישמעאל ששמע ה' את קולו 'באשר הוא שם"'.

4. הקב"ה מחשיב כל מאמץ להתגבר על היצר: "ואמנם, שעל האדם לעמול שיחזיקו קבלותיו למשך השנה, אבל גם אם יצליח שיחזיקו קבלותיו ולו במעט לאחר יום הכיפורים, וכגון שיקבל על עצמו שלא ידבר לשון הרע לאחר יוה"כ, ולו חצי שעה, הרי שגם זה דבר גדול הוא, דהרי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, והרי אנו אין לנו את הכוח להילחם בו, ועל כן כל מאמץ להתגבר על יצרנו נחשב בעיני המקום".

5. קבלה למשך שעות בודדות ביום: קבוצת תלמידים ניגשה לרב וביקשה ממנו עצה לקבלה. אמר הרב: "שכל אחד יקבל על עצמו באם אחד יאמר לו איזה דבר עלבון וכדו', ישתוק ולא ישיב לו, במשך שעות הבוקר עד הצהרים". עוד ניתן ללמוד מכך את חשיבות השתיקה בקבלת עלבונות.

6. לכוון בברכה הראשונה של שמונה עשרה: באחת השנים המליץ הרב שטיינמן לתלמידיו לקבל על עצמם "לכוון בברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה".

7. הימנעות מעשיית מלאכה – חצי שעה לפני השקיעה: הרב שטיינמן ממליץ פעמים רבות על הקבלה הבאה: "לקבל על עצמו שכל דבר שאסור לעשות בשבת, יפסיק לעשות כבר חצי שעה לפני השקיעה, וזה גדר שלא יכשלו, ובכך ירגיש כבר שבת". הרב שטיינמן מציין כי הכוונה היא דווקא לפרוש ממלאכה ולא לקבל שבת, כדי שאם פעם ישכח משהו יוכל לעשות.

8. איך ניתן להמשיך את ההתעלות של יום הכיפורים? כאשר ניגשו לרב שטיינמן בשאלה כיצד ניתן לשמר את ההתעלות שהייתה ביום כיפור? השיב הרב כי "אם אפשר לשמור 'שויתי ה' לנגדי תמיד' הכל יהיה בסדר".

9. ללמוד מוסר ופעם ביום לעשות חשבון נפש: בשנה אחרת השיב הרב כי "כדי לשמר את ההתעלות של יום כיפור רצוי שילמד מוסר או שיעשה, לכל הפחות פעם ביום, חשבון הנפש".

10. להתחזק בקבלה שכוללת את הכל: תלמיד ניגש לרב שטיינמן ושאל אותו במה כדאי להתחזק, והוא מעוניין "להתחזק בדבר אחד הכולל את הכל". הרב שתק ולא השיב, ולמחרת כשהגיע התלמיד שוב, השיב לו הרב: "תסתכל ב'אורחות חיים".

כה מובא בספר עליו המליץ הרב שטיינמן: "דבר מנוסה כשישכים אדם בבוקר ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים, היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר ולא יבטלנו שום טרדה, אז יסורו ממנו הביטולים ובוודאי יצליח ביום ההוא בתורה, וכפי תוקף קבלת עול תורה וכפי חיזוקה הסכמה, כן יעזרהו ה' בו ביום וכן יסורו הטרדות ממנו".

עוד נאמר: "ההתחלה של היום קובע על כל היום... וכן באמת ציותה התורה לקבל עול מלכות שמים בקריאת שמע 2 פעמים בכל יום, שעל ידי זה יוכל להיות המשך ויסוד למה שאחר כך, ובזה צריך להשתדל: להתחיל בטוב ובקבלה רצויה - אז יש לקוות להצלחה בס"ד".

11. שתהיה קבלה גמורה: באחת הפעמים השיב הרב שטיינמן לשאלה 'במה ראוי להתחזק', ואמר: "אין כאן שאלה במה להתחזק, שבכל דבר שתתחזקו יש תועלת, אך התנאי שיקבלו זאת בקבלה גמורה בלב שלם".

מתוך 'הידברות'

[החושב]

בדיוק היום עלה לי רעיון והרגשתי שאני חייב לחלוק אותו עם מישהו...
הרי המטרה האמתית של הקבלות צריכה להיות לא רק 'להיחשב על ידי זה בעל תשובה', 'לזכות ביום הדין', 'לשמש סגולה ל...' וכו' וכו'. המטרה האמתית היא שאדם יתקן, ישפר וישלים את עצמו.
פשוט, לא?
הבעיה העיקרית בקבלות היא, שאחרי תקופה לא ארוכה אדם כבר עובר לאטמוספרה אחרת, הוא כבר יצאה מהאווירה הדורשת (ואצל חלקנו גם מלחיצה) של ימי הדין, ואל הקבלה הוא מתייחס כאל איזה עול על צווארו. אין לו חשק רב לקיימה. ובמצב כזה, גם אם אדם ממשיך לקיים את הקבלה, האפקט אינו משמעותי כפי שהיינו רוצים שיהיה.

לכן חשבתי שכדאי לאדם להתחבר יותר לעצמו. למצוא (כמובן, מתוך רשימת הדברים הרצויים לפני הקב"ה) דבר שהוא רוצה לתקן בעצמו. משהו, שאחרי שיצליח להשיגו\לתקנו ירגיש את עצמו בגובה. ירגיש שהוא מימש את עצמו.
כלומר, לא לקחת קבלה, משום שרב גדול אמר שזה חשוב, ולא משום 'איך אבוא ליום הדין בידיים ריקות' אלא משום שמתחשק לו לשפר את עצמו בזה.

בצורה כזו, נראה לי, הסיכויים שאחרי חודש חודשיים עדיין יישאר לאדם חשק להתמיד בעבודה הוא גדול יותר.

[אש משמים]

זה מאוד נכון. אבל הרצונות של הימים הנוראים אינם תואמים את ימי טבת-שבט-אדר שבהם הרצון לשנות לא בוער כמו בימים אלו ולכן קשה לקבל קבלה שתתאים לכל ימי השנה.

[החושב]

אז אולי אדרבה, לא לנסות להמציא כעת איזה חיזוק, אלא לקחת משהו מתוך הרשימה של "תמיד רציתי להיות ..."

[מענה איש]

בדיוק היום עלה לי רעיון והרגשתי שאני חייב לחלוק אותו עם מישהו...
הרי המטרה האמתית של הקבלות צריכה להיות לא רק 'להיחשב על ידי זה בעל תשובה', 'לזכות ביום הדין', 'לשמש סגולה ל...' וכו' וכו'. המטרה האמתית היא שאדם יתקן, ישפר וישלים את עצמו.
פשוט, לא?
הבעיה העיקרית בקבלות היא, שאחרי תקופה לא ארוכה אדם כבר עובר לאטמוספרה אחרת, הוא כבר יצאה מהאווירה הדורשת (ואצל חלקנו גם מלחיצה) של ימי הדין, ואל הקבלה הוא מתייחס כאל איזה עול על צווארו. אין לו חשק רב לקיימה. ובמצב כזה, גם אם אדם ממשיך לקיים את הקבלה, האפקט אינו משמעותי כפי שהיינו רוצים שיהיה.

לכן חשבתי שכדאי לאדם להתחבר יותר לעצמו. למצוא (כמובן, מתוך רשימת הדברים הרצויים לפני הקב"ה) דבר שהוא רוצה לתקן בעצמו. משהו, שאחרי שיצליח להשיגו\לתקנו ירגיש את עצמו בגובה. ירגיש שהוא מימש את עצמו.
כלומר, לא לקחת קבלה, משום שרב גדול אמר שזה חשוב, ולא משום 'איך אבוא ליום הדין בידיים ריקות' אלא משום שמתחשק לו לשפר את עצמו בזה.

בצורה כזו, נראה לי, הסיכויים שאחרי חודש חודשיים עדיין יישאר לאדם חשק להתמיד בעבודה הוא גדול יותר.

יפה יפה
ואולי אוסיף שצריך קצת להכניס שלא לשמה (בעומק העניין זה לשמה ואכמ''ל) בקבלה ז''א לראות את העמידה בקבלה כחלק מההצלחה האישית שלי ולא עוד איזה משהו טכני שהתחייבתי

[דרופתקי דאורייתא]

אני לכשעצמי היה נראה לי שעדיף לחזק עמוד שהוא יסוד הכל וזה חיזוק האמונה וההכרה בבורא עולם, דדא ביה כוליה ביה דלא ביה מה ביה. ויש הרבה אופנים לחזק את האמונה, אפשר לחשוב על מעמד הר סיני ויצ"מ שהם עמודי האמונה, ואפשר לקרוא פרשת בראשית כמו הח"ח, אפשר להוסיף חיזוק והתבוננות בקר"ש, ואפשר בכל הזכרת שם ה', אפשר לומר י"ג עיקרים ושש זכירות, אפשר ללמוד תנ"ך שכל כולו אמונה וידיעת הבורא [למשל הגרי"ש זילברמן כשהיה רוצה להתחזק באמונה ובידיעת אלוקים היה קורא פרשת ואתחנן עקב].

הנה בגמרא מכות (כד.), בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד).

וכתב על זה הגרב"ב זצ"ל ב"מאמר בענין תשובה" בראש ספר ברכת שמואל ח"ג (אות ב):

והביאור, דעיקר נצחון היצה"ר הוא ממקום מלחמתו, כמו בכיבוש מבצר, שלא נקרא כיבוש רק בכובש מבצר, ולא על ידי כבישת העיר, דמה בכך שכבש העיר, הא השונא אורב לו מבחוץ. כן נמי בכיבוש היצה"ר. ובעוה"ר בזמן הזה עיקר מלחמתו באמונה.

ראה עוד בקונטרס מגיד דבריו ליעקב פרשת כי תבוא עמוד כ"ז, בשם האור יחזקאל זצ"ל, שהיה מעורר בחודש אלול להתחזק בהתבוננות בי"ג עיקרים. והן הן הדברים. (באור יחזקאל אלול בכ"מ מעורר על חיזוק האמונה כהכנה למפשט).

[דורשי יחודך]

קבלה נהדרת לענ"ד, שגם יכולה לפעול גדולות ונצורות, וגם יחסית קל לעמוד בה:
ידוע בשם כמה מהגדולים שספרי מוסר הכי טובים הם ספרי תולדותיהן של צדיקים בכל הדורות.
היום ישנם ספרים רבים על דמויות רבות שאפשר לשאוב מהם חיזוק רב בתורה, עבודה, גמ"ח, מידות טובות, וכולי.
לא רק על גדולי ישראל "רשמיים" אלא על קשת רחבה של אישים (וגם לרבות נשים צדקניות), חלקם מפורסמים, חלקם לא כ"כ, הצד השוה שבהם שאפשר להתחזק ולהתעורר מהם הרבה מאד.
לפעמים קריאה בספרים כאלה מעורר יותר מלימוד ספרי המוסר, כיון שרואים את הדברים חיים מול העיניים.
קריאה מתמדת בספרים כאלה כמעט בטוחה להניב פירות.
ואולי גם קל יותר לעמוד בקבלה כזאת מאחר ול"קריאת סיפורים" כביכול ישנה משיכה טבעית.