מדוע בעבודת יוה"כ לא דיי בהזכרת פסוקי התורה לקיים 'ונשלמה פרים שפתינו'

[ידידיה]

ואילו במוספי שאר הקרבנות מזכירים פסוקי התורה.
ואמנם בחלק מהקרבנות שבסדר התפלה אומרים הלכות הקרבה וכן בקטורת ובסדר המערכה.
ומה טעם חילוק זה?

[איש_ספר]

זה כמו לשאול למה בתפילה זכה לא די באמירת חטאנו.

די, אבל רוצים עוד.

ובמילים פשוטות, אין שום חיוב לומר את עבודת יוה"כ, ואינו אלא מנהג, ויש בימות הגאונים שגם אמרוהו בשחרית מלבד מוסף. וזו צורתו של המנהג.

[ידידיה]

מנהג שנהגו בו האמוראים, יש לי כבוד אליו .
והאם ששמענ פעם גם במוספי שאר ימים טובים שאמוראים טרחו לסדר סדר הקרבת הקורבנות בחזרת השליח ציבור? ועוד טרחו לברר הלכה כמי כדי לסדר בברירות את נוסר התפילה שבפי הכהן?
יומא לו ב
ההוא דנחית קמיה דרבה ועבד כר"מ א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ א"ל כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה:

רש"י
ההוא דנחית - שליח צבור שמסדר בתפלתו של יום הכפורים סדר עבודותיו של כהן גדול על שם ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד):

[עזריאל ברגר]

אגדיל הקושיא, ואשאל:
מדוע לא נכנס לנוסח התפילה להזכיר את הקרבנות הבאים עם שתי הלחם?

[בברכה המשולשת]

מנהג שנהגו בו האמוראים, יש לי כבוד אליו .
והאם ששמענ פעם גם במוספי שאר ימים טובים שאמוראים טרחו לסדר סדר הקרבת הקורבנות בחזרת השליח ציבור? ועוד טרחו לברר הלכה כמי כדי לסדר בברירות את נוסר התפילה שבפי הכהן?
יומא לו ב
ההוא דנחית קמיה דרבה ועבד כר"מ א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ א"ל כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה:

רש"י
ההוא דנחית - שליח צבור שמסדר בתפלתו של יום הכפורים סדר עבודותיו של כהן גדול על שם ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד):

עבודת יוהכ"פ מיוחדת טפי

[אברהם]

אולי בגלל שבפסוקי התורה פירשו הצדוקים כהבנתם, ואנו רוצים להדגיש שאיננו באים לקלקל ולהקטיר מבחוץ.

[ידידיה]

מדרש רבה שיר השירים ד
דבר אחר: כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו.

[איש_ספר]

צודק הרב ידידיה ותגובתי לא היתה נכונה.

כנראה שהחילוק מצוי בכך שעבודת הרגלים אין בה כפרה לישראל. משא"כ עבודת יוה"כ. ואכן כידוע תמה מהרי"ל מפני מה מאריכים בשאר קרבנות ומקצרים בשעיר שהוא כפרתן של ישראל.

[אליהו בן עמרם]

בתורת העולה לרמ'א בהקדמה לפירושו לעבודת יוהכ'פ איתא:
אמרתי להעלות הנה סדר יומא, ולדבר בו...בטעמים הנמשכים הנופלים בו על פי כוונתו, כדי שיעסוק האדם בו ביום הקדוש ויצא בזה ידי חובתו.
כלומר, לכאורה להדיא, שבעבודת יוהכפ לא מספיק רק להזכיר פסוקים גרידא, ואדרבה צריך להעמיק בענין כדי לצאת ידי חובה.
והשאלה כמובן כאמור: מאי שנא?
ואולי התשובה טמונה בהקדמת דבריו לקטע הנ'ל:
'ובהיות כי היום גדול וקדוש הוא בענין קרבנותיו ובעבודותיו...'
כלומר זהו מהותו של יום, כיום כפרה על ידי עבודת כה'ג בביהמ'ק, בשונה משאר ימים טובים שאינם ממהותו של יום אלא שנקרבים באותו יום.

[ידידיה]

מדרש רבה שיר השירים ד
דבר אחר: כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו.

שו"ר
שהמדרש ממשיך שגם "מדברך נאווה" מתפרש על השעיר שנשלח למדבר וגם לשון דיבור של ישראל. וזו"ל:

ומדברך נאוה מדברך יאי מדברתיך יאיא

[ידידיה]

מדרש רבה שיר השירים ד
דבר אחר: כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו.

לכאורה שאלת ישראל "אין לנו שעיר המשתלח" מובנת מאד, הרי על עברות רבות שעיר מכפר ללא תשובה
( אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה הן החמורות. החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת. ושבועת שוא ושקר אע"פ שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות: רמב״ם)
אבל מה הנדון על לשון של זהורית?

ואם תאמר שאנו מבקשים את בשורת הכפרה שיש בשינו צבע הלשון של זהורית, מה הביאור בתשובת הקב"ה.

[דעת ותבונה]

מדוע לא נכנס לנוסח התפילה להזכיר את הקרבנות הבאים עם שתי הלחם?

כבר קדמך הגאון בעל שפת אמת בספרו למנחות בפ' התכלת, וכמדו' שתירוצו שמאחר ששתי הלחם והקרבנות הבאים עמו לא נהגו בשנות המדבר (לדעת חלק מן התנאים) לפיכך אף בימינו כאשר הבית אינו בנוי הוי דומיא דמדבר, משא"כ הקרבנות שהיו קרבים אף במדבר המה מוטלים עלינו גם בזמן הזה וחסרים לנו. (ודבריו מאירים בגדר מקריבין אע"פ שאין בית, ואכ"מ).