האם אפשר לצאת ידי הטבילה בליל עיו"כ?
זה נוגע בעיקר לאשה הרוצה להקל על הלחץ, ובפרט אם ממילא חל ל"ט שלה אז, האם צריכה לשוב גם למחרת
חיים סגל כתב:האם אפשר לצאת ידי הטבילה בליל עיו"כ?
זה נוגע בעיקר לאשה הרוצה להקל על הלחץ, ובפרט אם ממילא חל ל"ט שלה אז, האם צריכה לשוב גם למחרת
עזריאל ברגר כתב:חיים סגל כתב:האם אפשר לצאת ידי הטבילה בליל עיו"כ?
זה נוגע בעיקר לאשה הרוצה להקל על הלחץ, ובפרט אם ממילא חל ל"ט שלה אז, האם צריכה לשוב גם למחרת
זכור לי שביררתי זאת והגענו למסקנא שאפשר לצאת י"ח בליל עיו"כ.
אמנם אם חל ל"ט בליל עיו"כ - אין תועלת בטבילתה לגבי טבילת-קרי, גם אם תטבול למחרת, וכתב אדה"ז שלא תטבול שנית בעיו"כ.
חיים סגל כתב:מה באמת הפשט באדה"ז, מדוע לא תטבול בלא כיבוד ביתה - משום הפירוש השני שהטבילה היא משום תשובה כגר שנתגייר, ואולי באמת זו כוונתו, שמחמת הטעם הראשון לא תטבול, ולא טרח בסעיף הבא לבאר שלפי הפירוש השני צריכה לטבול כיון שזה מובן מאליו.
פרנקל תאומים כתב:חידוש בשבילי שישנן נשים הנוהגות גם בימינו לטבול עריו"כ. מסתמא רק נשואות הלא כן?
חיים סגל כתב:פרנקל תאומים כתב:חידוש בשבילי שישנן נשים הנוהגות גם בימינו לטבול עריו"כ. מסתמא רק נשואות הלא כן?
חידוש בשבילי שיש כאלו שלא הולכות, אני תמיד שומע בביתי שיש תורות ארוכים
לגבי נערות - כפי הידוע לי הרוב אינן הולכות, אך ישנם משפחות כמדומני בעיקר הונגריות שגם הן הולכות
ספרים וועלט כתב:האם יש "ענין" להימנע מתשה"מ כדי שהיא לא תהיה פולטת, אם לא בל"ט?
ספרים וועלט כתב:פנויות לא טובלות, כתקנת הקהילות המובאה בתשו' הריב"ש.
האם יש "ענין" להימנע מתשה"מ כדי שהיא לא תהיה פולטת, אם לא בל"ט?
משנה ברורה אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תרו סעיף ד כתב:(יז) יכול לטבול - המחבר קיצר דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בעיו"כ [כ] ואפילו נערים ובתולות מכיון שהם בני מצות טובלות:
בית יוסף יורה דעה סימן קפג כתב:
כתב הריב"ש (סי' תכ"ה) שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה והאריך בדבר וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפג כתב:
ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סימן תכ"ב /תכ"ה/ מביאו ב"י), כי כל הבא על הנדה חייב כרת.
מחצית השקל יורה דעה סימן קפג כתב:(סעיף א הגה) ואין חילוק כו'. וסיים שם הריב"ש שמטעם זה לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור:
שו"ת הריב"ש סימן תכה כתב:
ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה, כמש"כ. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באסורה; כיון שאין אסורה, אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד: ששנה הרבה, ושמש תלמידי חכמים הרבה. ומת בחצי ימיו; שהיה מיקל בימי לבונה, ולא בימי נדותה. כדאיתא בפ"ק דשבת (י"ג:). וכתב ר"ת ז"ל: שאי אפשר לתלמיד ששמש חכמים הרבה, שלא ידע לדרשת רבי עקיבא (בשבת ס"ד:) בפסוק: והדוה בנדתה. לעולם תהא בנדתה, עד שתבא במים. וכיון שלא היה מקל בימי נדותה, לא היה לו להקל בימי לבונה: שהרי כיון שלא טבלה, בנדתה היא. אלא ודאי, טובלת היתה לטהרות בסוף ימי נדותה של תורה; דהיינו לאחר שבעה מתחלת ראייתה. ואחר כן, היתה סופרת שבעה נקיים, וחוזרת וטובלת לבעלה. ואותו תלמיד, כיון שטבלה טבילה ראשונה, והיא טהורה בדין תורה; היה מיקל לישן עמה בקרוב בשר, קודם מלאת לה שבעה נקיים. ופרץ גדרן של חכמים. ולכן מת בחצי ימיו. ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים: משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות. כדאיתא במס' נדה פ' בנות כותים (ל"ב): מעשה והטבילוה קודם לאמה. ואמרינן: בשלמא דרבי ורבי יוסי, משום תרומת א"י וכו'. ועוד, דאפשר דס"ל טבילה בזמנה, מצוה. ואעפ"כ כתב הרמב"ן ז"ל: שבטלוה בדורות האחרונים, משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא: שיבאו בה לידי מכשול, להקל באסורא דרבנן; כמו שנכשל אותו תלמיד. ובזה יש לתרץ: במה שהוקש' לך. והארכתי, במה שלא הי' צריך, למען השלים דרושך, ולמלאת מבוקשך. ואתה שלום. כחפצך, וחפץ דורש שלומך; נאמנך, יצחק ב"ר ששת זלה"ה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 82 אורחים