פורום אוצר החכמה

בתפילות הימים הנוראים: "ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך, ככתוב ויגבה ה' צבאו-ת במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ברוך אתה ה' המלך הקדוש". ולכאורה יש להבין, הלוא בימים נוראים אנו משנים את חתימת הברכה מהא-ל הקדוש למלך הקדוש, ואם כן למה אנו מביאים פסוק אשר מזכיר דווקא את "הא-ל הקדוש".
ויש לבאר שזה גופא הביאור בתפילה -הא-ל הקדוש נקדש בצדקה והופך להיות על ידי כך המלך הקדוש. והיינו שבימים נוראים נוהג הקב"ה בעולמו מידת מלכות, וכידוע אחד מתפקידי המלך לדאוג לפרנסת נתיניו (כפי שבאו לדוד המלך ואמרו לו עמך ישראל זקוקים לפרנסה ואין הבור מתמלא מחולייתו וכו'), ועל כן בימים נוראים הא-ל הקדוש שבכל השנה הוא בבחינת א-ל בלבד, נקדש בצדקה, דהיינו הופך לבחינת מלכות ש"מחייבת" כביכול את המלך לעשות צדקה עם נתיניו, ומיד ממשיכים ברוך אתה ה' המלך הקדוש.

בגמ' ברכות (בסוגיא דהמלך הקדוש) אמרו שפסוק זה נאמר על ימים אלו.

עזריאל ברגר כתב:בגמ' ברכות (בסוגיא דהמלך הקדוש) אמרו שפסוק זה נאמר על ימים אלו.

אכן, וזו גופא השאלה, למה הפסוק המדבר על ימים אלו משתמש דווקא בביטוי הא-ל הקדוש השייך לכל השנה.

דעת_האברך כתב:

עזריאל ברגר כתב:בגמ' ברכות (בסוגיא דהמלך הקדוש) אמרו שפסוק זה נאמר על ימים אלו.

אכן, וזו גופא השאלה, למה הפסוק המדבר על ימים אלו משתמש דווקא בביטוי הא-ל הקדוש השייך לכל השנה.

ממליץ לחפש במפרשי הסוגיא ובמפרשי התפילות, שמא כבר הלכו בה הנמושות.

השמטת "קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך".
והאמת ש"וכן תן פחדך" נתקן מעיקרא כהקדמה לברכת האל הקדוש, והנוסח קדוש אתה וכו' ככתוב ויגבה וכו' הוא נוסח א"י הקבוע לברכה בכל ימות השנה.

צופר הנעמתי כתב:השמטת "קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך".
והאמת ש"וכן תן פחדך" נתקן מעיקרא כהקדמה לברכת האל הקדוש, והנוסח קדוש אתה וכו' ככתוב ויגבה וכו' הוא נוסח א"י הקבוע לברכה בכל ימות השנה.

מה המקור לכך?

קדוש אתה ונורא שמך ואין אלו-ה מבלעדיך, ככתוב ויגבה ה' צבאו-ת במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה,
איפה בפסוק כתוב גם שנורא שמך ואין אלו-ה מבלעדיך?
האם זה כתוב ב"ויגבה ה'..", או שהפסוק באמת רק על הקדוש?

דעת_האברך כתב:

צופר הנעמתי כתב:השמטת "קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך".
והאמת ש"וכן תן פחדך" נתקן מעיקרא כהקדמה לברכת האל הקדוש, והנוסח קדוש אתה וכו' ככתוב ויגבה וכו' הוא נוסח א"י הקבוע לברכה בכל ימות השנה.

מה המקור לכך?

בעיון נוסף זה כנראה לא נכון, הנוסח "קדוש אתה ונורא שמך" הוא אכן קדושת השם בנוסח א"י אבל תוספת הפסוק ויגבה היא כנראה תוספת לימים נוראים, ובכן תן פחדך בכל מקרה לא ברור שקשור לכל זה. עיין ב"תפילת העמידה לחול ע"פ נוסח הגניזה הקהירית" בברכת קדושת השם ובפרט בעמ' 69 (אני לא יודע איך עושים קישור לאתר החדש).

האם נכון שבמנהג ארץ ישראל חתמו האל הקדוש גם בעשי"ת?

דעת_האברך כתב:בתפילות הימים הנוראים: "ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך, ככתוב ויגבה ה' צבאו-ת במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ברוך אתה ה' המלך הקדוש". ולכאורה יש להבין, הלוא בימים נוראים אנו משנים את חתימת הברכה מהא-ל הקדוש למלך הקדוש, ואם כן למה אנו מביאים פסוק אשר מזכיר דווקא את "הא-ל הקדוש".
ויש לבאר שזה גופא הביאור בתפילה -הא-ל הקדוש נקדש בצדקה והופך להיות על ידי כך המלך הקדוש. והיינו שבימים נוראים נוהג הקב"ה בעולמו מידת מלכות, וכידוע אחד מתפקידי המלך לדאוג לפרנסת נתיניו (כפי שבאו לדוד המלך ואמרו לו עמך ישראל זקוקים לפרנסה ואין הבור מתמלא מחולייתו וכו'), ועל כן בימים נוראים הא-ל הקדוש שבכל השנה הוא בבחינת א-ל בלבד, נקדש בצדקה, דהיינו הופך לבחינת מלכות ש"מחייבת" כביכול את המלך לעשות צדקה עם נתיניו, ומיד ממשיכים ברוך אתה ה' המלך הקדוש.

אני לתומי הבנתי ש"קדוש אתה ונורא שמך" ככתוב "ויגבה ה'.. במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה" פירושו שהקב"ה הוא ראשית כל המלך השופט ולפיכך הוא 'נורא' היינו שיש לירא ממנו, וזהו "ויגבה.. במשפט" דהיינו העובדה שהוא "נורא" מתבטאת בפס' במילים "ויגבה..במשפט", ומאידך הינו גם א-ל הנקדש בצדקה דהיינו העובדה שהוא "קדוש" מתבטאת בפס' במילים "והא-ל הקדוש נקדש בצדקה",וממילא "ברוך אתה המלך הקדוש" כלומר: מחד - מלך גבוה ונורא במשפט, ומאידך- קדוש הנקדש דווקא ע"י הצדקה שהוא עושה עם שפוטיו.

ומכאן עולה דבר מעניין והוא שהצדקה היא ביטוי של קדושה, היינו שהנוהג בצדקה לפנים משורת הדין הוא הקדוש.
וכאמור הקב"ה הוא גם מלך נורא הנוהג בדין וגם א-ל קדוש הנוהג בצדקה לפנים משורת הדין, ובסוף ה'קדושה' אחרי שאנו מאריכים במלכות ה' על המשפט, הדין, והיראה, שהיא מבטאת, אנו רוצים להזכיר גם את העובדה שקדושתו ית' מתבטאת גם בהיותו נוהג בצדקה לפנים משורת הדין ולעורר כביכול זאת לפניו.

נ"א "ונאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וכו'" (ולא "ככתוב") ולפי"ז אין צורך לחפש קשר בין הפסוק למילים שלפניו.

משולש כתב:האם נכון שבמנהג ארץ ישראל חתמו האל הקדוש גם בעשי"ת?

כן.
ולגבי שילוב הפסוק ויגבה וכל שאלת הנוסח, יעויין וידר, התגבשות, כרך א, ע' 361-365 [=תרביץ, לד (תשכ"ה), ע' 43-48]
וכן שם, ע' 25-30, 52-58 [=תרביץ לז (תשכ"ח), ע' 147- 152, 257-262]
וכן שם, ע' 189-191 [=ארשת ו (תשמ"א), עמ' 85-87]

משולש כתב:נ"א "ונאמר ויגבה ה' צבאות במשפט וכו'" (ולא "ככתוב") ולפי"ז אין צורך לחפש קשר בין הפסוק למילים שלפניו.

ולשון סידור אזור אליהו: "ככתוב ויגבה. כך שינה רש"ס (ובעקבותיו כל הסידורים שלאחריו) עפ"י אבודרהם וסי' ספרד. אבל רוב רובם של סי' אשכנז גרסו "ונאמר".

כעת ראיתי את לש' הספרי בפ' וזאת הברכה

ואף שמנה עשרה ברכות שתיקנו נביאים הראשונים שיהו ישראל מתפללים בכל יום לא פתחו בצרכם של ישראל עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך.

ובמשמע שהנוסח "קדוש אתה ונורא שמך" נאמר בכל השנה,
ומשמע שאמירתו גם מוקדמת לרופא חולים ומתיר אסורים,
(אמנם בילקו"ש זה מועתק אחרת, אבל בילקו"ש מלכים ותהילים זה מופיע כמו בספרי).
אמנם הגר"א גורס -
"האל הגדול הגבור והנורא מתיר אסורים קדוש אתה ונורא שמך ואח"כ רפאנו ואח"כ מודים אנחנו לך",
ועכ"פ נראה שזהו הנוסח בכל ימוה"ש.

והריני מצרף את מה שציינו לעיל