פורום אוצר החכמה

האם הדין של 'קדושה אחת של שני הימים של ראש השנה נאמר כפשוטו או שזה רק לומר שלא נתקן מספק והוו כב' ימים טובים?
הנפק"מ היא בדבר שהיה מוקצה בבין השמשות של יום הראשון ובאמצע יום הראשון הוסרה מוקצתו [כגון בסיס לחסרון כיס והוסרה החסרון כיס מבסיס], האם אמרינן שנשאר מוקצה ליום השני מכוח מיגו דאיתקצאי דהוו כיום אחד, או דילמא אינו מוקצה ביום השני של ר"ה שבמציאות אינו יום אחד. כמובן שהשאלה היא באופנים או למ"ד שאין אומרים מיגו לשעבר!

מאי שנא מביצה וכיו"ב?

ביצה אסורה מדין הכנה, שסתם יו"ט של גליות הרי ממ"נ אחד מהם הוא חול וכמו שביצה שנולדה בשבת מותרת לאכול ביום ראשון וכן ביצה שנולדה ביום שישי מותר לאוכלה בשבת. רק ביצה שנולדה ביו"ט שחל בער"ש אסור לאוכלה בשבת וכן ביצה שנולדה בשבת אסור לאוכלה ביו"ט שחל ביום ראשון, [שהכנה מקריא רק הכנה לסעודת שבת ויו"ט]. ובזה שאני ראש השנה שהיות ותקנתו אינו באה מכוח ספק אלא מכוח תקנה גרידא לכן דינם כשבת ויום טוב שחלו זה לאחר זה.
ולפי הנ"ל אין מקום לחדש שמיגו דאיתקצאי של ביהשמ"ש הראשון יאסור לשני הימים, אבל שוב יש לדייק מלשון 'ראש השנה הוו קדושה אחת' דמשמע שיש בזה שום גדר של יום אחד.

שוב מצאתי שיש רמב"ן ור"ן בריש מסכת ביצה שעולה מדבריהם שכל שני ימים שהם נחשבים ל'קדושה אחת' הרי דיני מוקצה של שני הימים נקבעים לפי ה'בין השמשות' של יום הראשון, וכן מצינו בהלכות עירובין שהשביתה של הבין השמשות של יום הראשון קובעת לשני הימים.
והמעיין בשלמי תודה (יו"ט) יראה שם שמקשה שראש השנה שחל בשבת וביום ראשון יהיה אסור להדליק נר ולבשל אוכל שהרי הם מוקצים מכוח מיגו דאיתקצאי ביום הראשון שהיה שבת. על אף שיש לתרץ על פי האור שמח והחזו"א שהוא מביא לעיל מזה וצריך עיון עליו.

נשאלתי היום לאידך גיסא, האם יש מיגו דאיתקצאי בביהש"מ של היום השני, או דאמרי' קדושה אחת לקולא. (ומצינו דאמרי' קדושה אחת לקולא אם נאכל עירובו באמצע היום הראשון, ומאידך אסור לבשל מיום ראשון לשני, וכבר עמד בזה המג"א כידוע).

אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו בהלכות יו"ט כותב שצריכים להתחשב בג צדדי הספק:
שמא יום א קודש ויום ב חול
שמא יום ב קודש ויום א חול
שמא שניהם קודש וקדושה אחת
ורק כאשר בכל ג צדדי הספק יש היתר - אז מותר (כגון הדלקת "שיורי הלפידים" שנידונה שם - סימן תקא סעיף יח ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב).