פורום אוצר החכמה

אשמח לשמוע הסבר פשוט על ההתרגשות המיוחדת באמירת כל נדרי בכניסת יו"כ, מה יש בזה יותר מהתרת נדרים פשוטה?

תחילת היום הקדוש.

חידוש גדול, כלומר לכן עושים זאת לאט ובניגון מרגש, אפילו שזה לא קשור, רק משום שזה תחילת היום?
לא יכלו לבחור תפילה יותר מרגשת? מדוע לא אומרים את תפילה זכה לאט לאט עם החזן עם ניגון מרגש וכדומה?

שמעתי או קראתי פעם שר' הלל זקס אמר שלבכות בכל נדרי זה כמו לבכות בכל חמירא וחמיעא.

תשאל שאלה אחרת: למה נבחרה תפלה זו להיות הפתיחה של היום הקדוש?

וכבר נאמרו לכך תשובות בספרי המוסר, החסידות וכו'.

ביקשתי הסבר פשוט, לא רעיון מוסרי וחסידי, פשוט, פשט.

לכאורה
ההסבר
ההתרגשות התחילה כשהתגלה הזוהר

אנסה על פי הפשט.
תחילת יום הדין הוא בהתרת נדרים, מפני חומר ענין נדרים והצורך להתנקות מכלל חשש נדר קודם בואו להתפלל ולבקש על נפשו.
וההמשך כמו שכתב הרב אוצר החכמה, דכיון שהוא פתיחת היום הקדוש, לכן רבה בו ההתרגשות.

סח לי זקן אחד:

הנני מתרגש אצל כל נדרי, מכיון שאומרים בו 'מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה'. ומי יודע מה יעבור עד יום הכיפורים הבא.

ולענ"ד אין זה טעם מספיק.

אליעזר בלוי כתב:לכאורה
ההסבר
ההתרגשות התחילה כשהתגלה הזוהר

???

שמעתי פעם, ואינני זוכר ממי, כתגובה לדברי ר' הלל זאקס זצ"ל שכתוב בספרים שבעצם כל נדרי מכוון גם כלפי מעלה, שכביכול עושים התרת נדרים לבית דין של מעלה ולקוב"ה או כעין זה.
יבואו הבקיאים ויציינו

התכונתי לזוהר שמודפס במחזור לפני כל נדרי
אבל אהנ
אם נוכיח שההתרגשות היתה כבר לפני גילוי הזהק
הרי שדברי אלו כבטלים

אברך כתב:חידוש גדול, כלומר לכן עושים זאת לאט ובניגון מרגש, אפילו שזה לא קשור, רק משום שזה תחילת היום?
לא יכלו לבחור תפילה יותר מרגשת? מדוע לא אומרים את תפילה זכה לאט לאט עם החזן עם ניגון מרגש וכדומה?

בצורה בוטה ומחדדת יותר אפשר להציג את שאלתך כך: האם יכול להיות שכל עם ישראל עושים משהו שזה פשוט לא קשור? מין עולם - גולם.
לדעתו של הרב הלל זאקס נראה שבהחלט כן.

אני בעניותי גם תמיד תמהתי על מנהג זה, אך העדפתי להישאר בצריך עיון.

אוהב עמו כתב:שמעתי פעם, ואינני זוכר ממי, כתגובה לדברי ר' הלל זאקס זצ"ל שכתוב בספרים שבעצם כל נדרי מכוון גם כלפי מעלה, שכביכול עושים התרת נדרים לבית דין של מעלה ולקוב"ה או כעין זה.
יבואו הבקיאים ויציינו

אכן ה"ה כל חמירא מבערים החמץ שבלב וכו' ואולי נאמר אותו בערב יוה"כ?

כמדומני שבהרבה ראשונים מוזכר שתקנת כל נדרי הוא חלק מהתשובה שעושים לקראת יו"כ. והמתחרט על עוונותיו צריך לעשות זאת ב"צום ובבכי ובמספד" ולא כמו שאומרים "כל חמירא".

אעתיק לדוגמא מראב"ן עירובין

ותיקון אמירת כל נדרי בערב יוהכ"פ, יש אומרים משום דאמרי' בנדרים [כ"ג ב] הרוצה שלא יתקיים נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ואומר כל נדרין שאדור מכאן ועד ר"ה הבאה לא יהו קיימין, וליתה דא"כ הוה להו לתקוני לומר בר"ה וגם להפר להבא (ואם) [והם] תיקנו ביוהכ"פ ולהפר לשעבר, ונראה לי דמשו"ה תקינו לשעבר וגם ערב יוהכ"פ משום דאמר בנדר[ים] [כ"ב א] כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן בשעת איסור הבמות ואם נדר מה תקנתו ילך אצל חכם ויתיר לו נדרו ולא יקיימנו, והשב מרשעו יוהכ"פ מכפרת לו, ובשאר עבירות אדם שב מרשעו שהרי יודע עבירות [שבידו], אבל בעבירת נדר אין הכל בקיאין שהיא עבירה ואין שב שילך אצל חכם להתיר לו, והתקינו לש"ץ לומר והרי הוא כאילו לכל אחד ואחד מתחרט לפני חכם שהרי כולם יושבין שם ואין מוחין והוא שלוחם עד כולהון [א]יתחרטנא בהון (הוא שלוחים עד כולהון יתחרטנא בהון) הוא שליח המתחרטים, עם שליח החכמ[ים] להתיר הנדרים כשאומר כולהון יהון שרן ונידרנא לא נידרי ושבועת' לא שבועה וכולל ש"ץ את עצמו בכלל. ומה שתיקנו לומר קודם התפילה כדי שתהא התשובה קודם יוהכ"פ שאז הוא מכפר, ועוד שאין מתירין נדרים בשבת ויו"ט. ומה שתיקנו לומר ג' פעמים, ואי איכא שלא היה בראשונה היה בשנייה ואי ל"ה בשנייה הוי בשלישית ולפיכך תיקנו להאריך בו שלוחי ציבור. ואחר שאמרו ג' פעמים יאמרו כל הקהל בקול רם ונסלח לכל עדת וגו' כלומר עשינו את שלנו ושבנו אליך ואתה תעשה כמה שהבטחתנו לסלוח עונותינו ביום הזה, וכן נוהגין בכל קהילות ארץ כנען לומר באחרונה וכשר הדבר.

לפי הפשט - תחילת היום הקדוש, תפילה חד־פעמית בנוסח לא רגיל, ולא פחות מכך - המנגינה היפה והדרמטית...

בעולם הדרש והסוד יש הסברים. לדעתי עיקר השאלה (הכללית ונוגעת לנושאים רבים) היא מהו היחס להסברים האלו. אם הפשט הוא "האמת" ושאר ההסברים הם לקישוט בעלמא, אזי אכן, עולם גולם. אבל אם רואים בפשט את הלבוש לטעם הפנימי, ההתייחסות היא אחרת.

ייש"כ על דברי הראב"ן הנ"ל.

סגי נהור כתב:לפי הפשט - תחילת היום הקדוש, תפילה חד־פעמית בנוסח לא רגיל, ולא פחות מכך - המנגינה היפה והדרמטית...

אבל אם רואים בפשט את הלבוש לטעם הפנימי, ההתייחסות היא אחרת.

לפשט הנ"ל אתה קורא לבוש לטעם הפנימי???????

אברך כתב:

סגי נהור כתב:לפי הפשט - תחילת היום הקדוש, תפילה חד־פעמית בנוסח לא רגיל, ולא פחות מכך - המנגינה היפה והדרמטית...

אבל אם רואים בפשט את הלבוש לטעם הפנימי, ההתייחסות היא אחרת.

לפשט הנ"ל אתה קורא לבוש לטעם הפנימי???????

ממש לא. אנא קצת הבנת הנקרא. לפי הפשט ש"כל נדרי" היא התרת נדרים (והיינו הטעם שהוא הלבוש לטעם הפנימי), אזי סיבת ההתרגשות היא הטעמים הריקים הנ"ל, ו"עולם גולם". אבל לפי הטעמים הפנימיים יש סיבה אמיתית להתרגשות.

למה לא מביאים כאן את ההליכות שלמה המפורסם?

קריינא דאיגרתא...

בזה"ק איתא:

אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ובשבועה, בגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואסרי כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין, ובגין דא נדר דה' כו' ושבועה דאלקים כו' יהון שביקין ושביתין לא שרירן ולא קיימין, ונסלח לכל עדת בני ישראל.

ובליקוטי תורה (מטות פה, א) מבואר ש"כל נדרי" היא ניתוק הכבלים והקשרים החיצוניים והפנימיים המונעים מאתנו להדבק באבינו שבשמים:

וזהו שכתוב ושמע אביה את נדרה כו' הניא אביה אותה, שהאב מפר את הנדר, כי מבחי' אהבה רבה הוא מפר כתרגומו מבטל כל האיסורים והקישורים אשר כנסת ישראל היא אסורה וקשורה, ואין חבוש מתיר עצמו כ"א ע"י מדת אהבה רבה בחי' אביה. וענין האיסורים שהיא אסורה וקשורה בהן י"ל דהיינו חלישת כח הנפש, שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה כו' חומריות הגוף ונפש הבהמית... שע"י התורה נמשך כח ועוז לנפש לבטל קישורים אלו כו'... וי"ל שהפרת נדרים ביום הכפורים היינו שע"י התשובה נמשך בחי' הפרת וביטול הקישורים וגילוי האהבה רבה בנפש.

יש להעיר, שקשה לומר שיהודי מן השורה יודע מפנימיות הענין, ובכל זאת הוא מתרגש - אולי משום שנשמתו מתעוררת.

מצד שני, יש גם הרבה יהודים שלא מבינים אפילו את הפשט הפשוט, ובכלל לא יודעים מה זה 'נדרי' ו'שבועי' וחושבים שיש כאן איזה לחש לבקשת פרנסה בהרחבה ונחת מהילדים... ועליהם בוודאי אין שאלה למה הם מתרגשים.

דברי הזוה"ק שהובאו כאן אינם שייכים דוקא לפנימיות התורה, אם מסבירים לבן אדם שזה מבטל גזירות, כל אחד יכול להבין.

כל אחד יכול להבין, השאלה היא אם מישהו באמת הסביר לו ורק אז הוא החל להתרגש. כמדומה שהמציאות הפשוטה היא שאנשים מתרגשים עוד לפני שהסבירו להם.

דרומי כתב:מצד שני, יש גם הרבה יהודים שלא מבינים אפילו את הפשט הפשוט, ובכלל לא יודעים מה זה 'נדרי' ו'שבועי' וחושבים שיש כאן איזה לחש לבקשת פרנסה בהרחבה ונחת מהילדים... ועליהם בוודאי אין שאלה למה הם מתרגשים.

ועליהם יש להסתפק מה דין אמירה זו, שהרי לפעמים סומכים בהלכות נדרים על תפילת כל נדרי.
באותו ענין, באוזני שמעתי אנשים אומרים זה לזה בעת שריפת החמץ "עכשיו אומרים את התפילה", ומכוונים לאמירת כל חמירא. וגם בזה יש לדון אם ביטולם ביטול.

רגש, זה דבר שאין לו שכל, וקשה להסביר אותו, אם כל הקהל כולו מתרגש ויש מצב של רגש, זה משפיע על כל אחד, גם אם הוא בעצמו לא מבין מדוע הוא מתרגש, זה משהו ריגשי...

זכורני בעל תפילה זצ"ל שהיה בוכה הרבה בתפילה בימים הנוראים, ולפעמים בעל תפילה בא לו בכי גם במקום שלא שייך שם בכי, זה מגיע מעצמו, ומכל מקום הציבור התרגש עמו ביחד ולפעמים אף בוכה עמו יחד.

אברך כתב:דברי הזוה"ק שהובאו כאן אינם שייכים דוקא לפנימיות התורה, אם מסבירים לבן אדם שזה מבטל גזירות, כל אחד יכול להבין.

אני נוהג לחזור כמעט מדי שנה, לפני תפילת כל נדרי, בפני מאות יהודים שרובם באים לבית הכנסת רק אחת בשנה, דווקא על ההסבר הנ"ל מלקו"ת - שבתפילת כל נדרי אנו מנתקים את כל הכבלים והקשרים שמנעו מאתנו להתקרב לה'. והם לא זקוקים בשום ידע בפנימיות התורה כדי להבין זאת...

אברך כתב:רגש, זה דבר שאין לו שכל, וקשה להסביר אותו, אם כל הקהל כולו מתרגש ויש מצב של רגש, זה משפיע על כל אחד, גם אם הוא בעצמו לא מבין מדוע הוא מתרגש, זה משהו ריגשי...

זכורני בעל תפילה זצ"ל שהיה בוכה הרבה בתפילה בימים הנוראים, ולפעמים בעל תפילה בא לו בכי גם במקום שלא שייך שם בכי, זה מגיע מעצמו, ומכל מקום הציבור התרגש עמו ביחד ולפעמים אף בוכה עמו יחד.

לא כל הרגשות שווים. יש רגש שיש בו ערך רוחני אמיתי ויש רגש שהוא קליפה ריקה. כשם שיש מתרגשים בתפילה ויש מתרגשים בקונצרט, וההבדל ברור, כך יש מתרגשים מהקונצרט שבתפילה ויש מתרגשים מהתפילה שבתפילה...
ומעשה בישיבה אחת שבה היו מתפללים עובדי ה' מופלאים מהדור שלפנינו, שכאשר החזן החל פעם להנעים בקולו בשיר וזמר, קם אחד מהאריות שבחבורה וצעק: וואס איז דאס דא, א טעאטער?! [=מה זה כאן, תיאטרון?!]...

בספרי חסידות לא חסר על מהות תפילת 'כל נדרי' שאמנם הינה התרת נדרים ואולי גם כלפי מעלה, אך המהות הפנימית שלה הוא גבוה יותר..

ובדרך אגב...

עקביה כתב:שמעתי או קראתי פעם שר' הלל זקס אמר שלבכות בכל נדרי זה כמו לבכות בכל חמירא וחמיעא.

ואכן היו חסידים ואנשי מעשה ששפכו דמעות כמים באמירת 'כל חמירא'...

אכן, קראתי בשם הרב נבנצל שלכאורה אין בזה עניין מיוחד שאמור לעורר להתרגשות מיוחדת או חריגה.
איני זוכר אם ב'מקראי קודש' (הררי) או ב'ירושלים במועדיה'.

בהמשך להאמור לעיל, מסופר על יהודי אחד - כנראה לא למדן גדול - שבכל התפלה היה מתפלל כרגיל, אולם כשהיה מגיע ל'איזהו מקומן' היה מזיל דמעות כמים.

ותמהו עליו, מה ענין לבכות ב'איזהו מקומן'? ומילא כשבוכים ב'אבינו אב הרחמן' וכיוצא בזה... אך מה ענין הבכיה ב'איזהו מקומן'?

שאלו אותו על כך והשיב בפשטות, שכאשר הוא קורא על "שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון וכו'", הוא חושב על הבהמה המסכנה ששוחטים אותה ומזים את דמה וכו' והוא מתעורר בבכיה...

היה שם חכם אחד שהשתיק את כל הלצים ואמר: הנה, האיש הזה מקיים כפשוטו את דברי הרמב"ן הידועים בפרשת הקרבנות.

דרומי כתב:בהמשך להאמור לעיל, מסופר על יהודי אחד - כנראה לא למדן גדול - שבכל התפלה היה מתפלל כרגיל, אולם כשהיה מגיע ל'איזהו מקומן' היה מזיל דמעות כמים.

ותמהו עליו, מה ענין לבכות ב'איזהו מקומן'? ומילא כשבוכים ב'אבינו אב הרחמן' וכיוצא בזה... אך מה ענין הבכיה ב'איזהו מקומן'?

שאלו אותו על כך והשיב בפשטות, שכאשר הוא קורא על "שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון וכו'", הוא חושב על הבהמה המסכנה ששוחטים אותה ומזים את דמה וכו' והוא מתעורר בבכיה...

היה שם חכם אחד שהשתיק את כל הלצים ואמר: הנה, האיש הזה מקיים כפשוטו את דברי הרמב"ן הידועים בפרשת הקרבנות.

בדיחה שנונה, אבל...
נתבונן נא בדבר, מתוך הרגש יהודי זך וטהור, וכי אמירת 'איזהו מקומן' אינה אמורה לעורר את האדם לבכי תמרורים או לפחות לבכי עז של געגועים?!
הק' הר"ר יחזקאל'י רוטנברג הי"ד, גבאו של האדמו"ר הקדוש בעל קדושת ציון מבאבוב הי"ד, הטיב לתמצת געגועים אלו בשירו הנפלא, באידיש, 'איזהו מקומן'.

צדקת ממני.

אוצר החכמה כתב:תחילת היום הקדוש.

עי' אלף המגן ס"ק יט

דלי דלות כתב:ואכן היו חסידים ואנשי מעשה ששפכו דמעות כמים באמירת 'כל חמירא'...

אכן גם 'כל חמירא' בא לרמז על משהו פנימי יותר, הלא הוא החמץ שבלב..

דלי דלות כתב:בדיחה שנונה, אבל...
נתבונן נא בדבר, מתוך הרגש יהודי זך וטהור, וכי אמירת 'איזהו מקומן' אינה אמורה לעורר את האדם לבכי תמרורים או לפחות לבכי עז של געגועים?!
הק' הר"ר יחזקאל'י רוטנברג הי"ד, גבאו של האדמו"ר הקדוש בעל קדושת ציון מבאבוב הי"ד, הטיב לתמצת געגועים אלו בשירו הנפלא, באידיש, 'איזהו מקומן'.

אינני חושב שהשיר שאתה מדבר עליו קשור באמת לאמירת "איזהו מקומן". השיר פשוט עושה שימוש ספרותי-רטורי במלים "איזהו מקומן של זבחים" במשמעות - היכן הוא מקומן של זבחים?! איה בית המקדש?!
דרך אגב, האם ידוע לך מה מקור הלחן היפהפה?

בשעת כניסת היום הקדוש הלב מתעורר ולא משנה מה יאמרו אז. גם אם היו אומרים כל חמירא היו בוכים בגלל השעה המיוחדת.