לב_לדעת כתב:כידוע שהחיוב מדאורייתא בתקיעות דר'ה הוא לתקוע ג' תרועות, כ"א עם תקיעה לפניה ולאחריה.
ושורש הספק לכאו' האם ג' התרועות הם חלקי מצווה אחת, או דהוי ג' מצוות נפרדות.
והנה ממנהגנו לתקוע במיושב ג' פעמים ברצף מכל תרועה לבד, לכאו' מוכח שיש חיסרון בהפסק בין תרועה לתרועה. משום שאי לא היה הפסק, היה עדיף לתקוע במיושב תשרת תשת תרת מצד הפסק מהברכה. דאי למשל התרועה הנכונה היא התרועה שלנו ט' או ג' קולות קצרים רצופים, הרי הפסיק מהברכה לתקיעה בג' תשרת ובג' תשת. ואי היה תוקע תשרת תשת תרת היה מצמצם את ההפסק מהברכה.
ומזה שתוקן במיושב באופן זה, מוכח שיש חיסרון בהפסק בין תרועה לתרועה בתוך ג' התרועות.
אלא שלפי"ז יש בעיה בתקיעות המעומד. ששם תוקעים תשרת תשת תרת בכל סדר. והרי הפסיק בתקיעות תשת ותרת בין תשרת של מלכויות לתשרת של זכרונות.
ולא הייתי נצרך לכ"ז. אלא שיש נפק"מ למעשה, שאם תוקע במיושב בב' נשימות ובמעומד בנשימה אחת, הרי שיש מן ההידור לחזור ולתקוע ל' קולות בנשימה אחת לצאת בתקיעות בנ"א שאין בהם הפסק בין סימן לסימן, בכל סוג תרועה לבד. ולתקוע תשרת תשרת תשרת, תשת תשת תשת, וגו'.
לב_לדעת כתב:יהודי טבעי כתב:הנה רש"י על המשנה (לג/ב) מפרש 'סדר תקיעות שלש של שלש שלש - אחת למלכויות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות'.
הרי שלדעת רש"י מלכתחילה צריך להפסיק ביניהם בברכות מלכיות זכרונות ושופרות, ורק לאחר הגזירה שביטלו התקיעות וברכותיהם בתוך תפילת שחרית, ותיקנו לתקוע בלא סדר הברכות תוקעים ברציפות.
ולכאורה מאחר שהתקין רב אבהו בקיסרי תשרת תשת תרת, אזי לפי רש"י תקעו כן בכל ברכה, ואם כן מצינו ששפיר דמי.
ראיה יפה יש"כ. אלא שיש לדון בדעת רש"י האם התכוון שבפועל תוקעים בשעת מלכויות זכרונות שופרות. א"ד שכל תרועה הוא
כנגד מלכויות זכרונות שופרות. די"ל שהגם שתוקעים במיושב, עדיין ג' תרועות עומדים כנגד ג' סדרים.
ועוד יל"ע מדוע בתקיעות דמיושב תוקעים תשרת תשרת תשרת וגו'. מדוע לא תשרת תשת תרת ג' פעמים. הרי למעשה - בין הברכה לתקיעת תרת - יש הפסק רב. משאכ אי היה תשרת תשת תרת שהתוקע היה מתחיל את המצווה בפחות זמן מהברכה.
הנה הוכיח לך הרב 'יהודי טבעי' מדברי רש"י שהיו תוקעין כתקנת רבי אבהו, במלכויות זכרונות ושופרות. וניסת לדחות דבריו, דאין כוונת רש"י שהיו תוקעין למכויות וכו' אלא כוונתו שתוקעין ג' סדרים הללו
כנגד מלכויות זכרונות ושופרות ולא מיירי כשהברכות מפסיקות. אמנם נראה שאי"ז נכון, דהרי התנא קאי ב'סדר תקיעות' והוא המשך למשנה הקודמת דאיירי בסדר הברכות והיכן תוקעין, ובזה בא לבאר התנא כיצד הם התקיעות, וע"ז כתב רש"י למלכויות זכרונות ושופרות, ורש"י בא לשלול שלא נפרש את דברי התנא שהוא תוקע ג' סדרים הללו כולם במלכויות. אלא ג' בברכת מלכויות ג' בברכת שופרות וג' בברכת שופרות. וכמש"כ כל זה בספר 'יום תרועה'. (ואמנם היה אפשר לפרש דהתנא מיירי בעיקר חיוב תקיעות דאו' ולא מיירי בתקנת חכמים של תקיעות על סדר הברכות, אבל מדברי רש"י מוכח לא כך)
ומ"מ מה שכתבת זה נכון על דברי רש"י בסוף המשנה, שכתב דמי שבירך ואח"כ הביאו לו שופר תוקע למלכויות זכרונות ושופרות, ושם מיירי שכבר בירך את הברכות, ומה כ' רש"י דתוקע למלכויות? וע"כ שכוונתו כנגד מה שהיה ראוי לתקוע במלכויות וכמש"כ. (והרב 'יהודי טבעי' בקונטרס היקר שלו 'זכרון תרועה' הוכיח מדברי רש"י הנ"ל בסוף המשנה,
שעיקר ג' תקיעות מדאורייתא הם כנגד מלכויות זכרונות ושופרות, ואמנם יסוד זה נכון מדברי רש"י בדף לד. ועוד, אבל מדברי רש"י בסוף המשנה א"א להוכיח כן, דיתכן שכוונתו לעולם על תקנת חכמים לתקוע על סדר הברכות, וציבור שתוקע אחרי שכבר בירכו מלכויות וכו' עדיין יש להם זכות ברכות בשופר וכמש"כ החזו"א באו"ח סי קל"ז.)
ולגוף הספק שלך, הרי הדבר מוכרע, ממה שס"ל להרבה מן הראשונים דמעיקר הדין היו יוצאין יד"ח תקיעות מדאו' בתקיעות שעל סדר הברכות, אע"ג שהברכות מפסיקות ביניהם, (ומדאו' אין חובה לתקוע על סדר הברכות) וכל תקיעות דמיושב אינם אלא לערבב את השטן, ולולא זה לא היו תוקעין כלל ל' קולות אלו. ולכאו' מדוע לא אמרו שטעם תקיעות דמיושב כדי להרויח שלא יהיה הפסק בג' סדרי התקיעות, וע"כ שאין שום דין כזה כלל. וממילא
אם משום זה אין טעם לתקוע תשר"ת אחר חזרת הש"צ בנשימה אחת.
וממה שרצית להוכיח שהמנהג לתקוע במיושב ג"פ תשרת אח"כ ג' פעמים תש"ת וכו' ולא תוקעין תשרת תשת תרת ג"פ כסדר הזה. ואם נאמר שאין דין לשמוע ברצף, היה ראוי לעשות תשרת תשת תרת כדי למנוע הפסק, אי"ז הוכחה כלל וכלל. דהרי לא מבעיא לרב האי גאון דהכל נכלל בתרועה אז אין מקום לדון משום הפסק בין הברכה לתקיעה, אלא אף להר"מ שס"ל שאכן אנו מסופקים מהי תרועה שאמרה תורה, מ"מ כל הספק הוא רק מהי תרועה, אבל תקיעה זה ברור לכו"ע מהי, ומאחר שכן, כל שבירך לשמוע קול שופר ותקע תקיעה פשוטה, אז הברכה כבר חלה, אף אם נימא דתרועה היא תרת ולא תשרת, דהרי סו"ס תקע תקיעה פשוטה, והא יכולה להועיל אף להר"מ כתקיעה פשוטה, ולדינא אם יפסיק עכשיו בדיבור אחר שתקע תקיעה פשוטה, אינו צריך לחזור ולברך, דהוי כשח בין התקיעות ולא כשח בין ברכה לתקיעה, וא"כ כיון שהברכה חלה אז אין לדון מצד הפסק, ומצד הפסק בין התקיעות, בזה חזרנו לדין דכל עשיה שהיא לצורך התקיעות אי"ז הפסק, וכיון שהוא מחויב מחמת הספק לתקוע אלו התקיעות אי"ז הפסק כלל.
ובקיצור, אין לדון מצד הפסק בין הברכה לתקיעות, מתרי טעמי. א. דכל שהוא צורך התקיעות אי"ז הפסק. (והגע עצמך, כל שהוא מסופק אם פרוסת המוציא שלפניו כבר הוטבלה במלח, וכי אסור לו לומר הבא מלח מחמת הספק, הרי סו"ס זהו חובתו וצורכו ואי"ז הפסק. ב. דהברכה כבר חלה על התקיעה הפשוטה ושוב אין לדון משום הפסק.
אבל לגופו של ענין, אין שום דין כזה וכמו שהוכיחו לך.
ומ"מ עצם הדין שרצית לומר שראוי לתקוע אחר חזרת הש"צ תשרת בנשימה אחת (באופן שבמיושב תקע בב' נשימות ובחזרת הש"צ תקע בנשימה אחת) אני הייתי סבור הפוך לגמרי, דאדרבה עדיף לתקוע אחר חזרת הש"צ תשרת בב' נשימות, וטעם הדבר, דהנה לחזו"א בסי' קל"ז מקיימים הציבור דין
תקיעות על סדר הברכות, גם באופן שהציבור התפללו ולא היה להם שופר ונזדמן להם שופר אחר תפילתם, והנה לפי"ז לכאו' אם בחזרת הש"צ תקעו בנשימה אחת, אז אם נימא דהיה ראוי לתקוע בב' נשימות, לכאו' לא קיימו הציבור דין תקיעות תשרת על סדר הברכות. ואם יתקעו אחר התפילה תשרת בב' נשימות, ירויחו הציבור את מעלת תקיעות על סדר הברכות.
מה דעתך??