חתם בטעות בתפילה או בקידוש "בא"י... מקדש ישראל וראש השנה", האם יצא ידי חובתו?
מה שעורר אותי לשאילה הוא דברי הגר"י הוטנר זצ"ל בפחד יצחק (מאמר כט), העומד על לשון חז"ל "יום טוב של ראש השנה." ולא מצינו דוגמתו במועדים אחרים.
הפחד יצחק מבאר על פי דברי המהר"ל, שיום הדין מצד עצמו איננו הסיבה למקרא קודש. המקרא קודש הוא משום שעל ידי השופר נזכרים לטובה לפני הקב"ה.
לכן יש בר"ה שני דינים: א. יום הדין, וב. מקרא קודש על פי הזכרון תרועה.
לפיכך, מסביר הפחד יצחק, כשבאים חז"ל לדבר על המקרא קודש של ר"ה, הקפידו לציין "יום טוב של ראש השנה", כלומר בחינת היום טוב של היום ולא היום עצמו.
לפי דבריו היה נראה שאם חותם מקדש ישראל ור"ה, לא יצא, שכן אין זה מציין את המועד. לכן אני מנסה לברר האם הפוסקים כתבו איך הדין בזה.
(האם דבריו של הפחד יצחק הם בבחינת עומק הפשט, או דרוש? אני בטוח שהוא ותלמידיו משוכנעים שעומק הפשט יש כאן, וכנראה יהיו שיחלקו על קביעה זו. יבואו חכמי הפורום ויכריעו.)