אברך כתב:לענ"ד זה שאלה מאד נדירה, כיון שקשה למצוא מי שאכן שכח ממש מפגיעה אמיתית שפגעו בו, מסתבר שאם יזכירו לו ויעוררו אצלו את התחושה של אותו זמן, הכאב קצת יחזור.
אולם גם אם באמת שכח את הפגיעה, הרי שעדיין צריך לבקש מחילה על הכאב שגרם לו באותו זמן, שהרי זמן מסויים בחיים היה לו כאב מחמת אותו אדם, נכון שהכאב נשכח, אבל על אותו זמן צריך לבקש מחילה.
אברך כתב:אדם שנתן בשוגג מכה כואבת מאד לחבירו, והכאב נמשך זמן מה, ולאחר זמן כבר עבר, האם אינו צריך לבקש מחילה?
האם יש חילוק בין פגיעה פיזית לפגיעה נפשית?
ישא ברכה כתב:בעזרת הבורא ית'
אדם שפגע בחבירו, ובמשך הזמן נתרפא הנפגע מכאבו, ושכח את מה שהיה. אם נשאל אותו היום, האם יש בליבו קפידא על הפוגע, ישיב כי כבר שכח מה שהיה וזה לא מעניין אותו (ואפשר עוד להוסיף, שיחסיו עם הנ"ל תקינים).
האם יש צורך לבקש מחילה?
דודי צח כתב:כנראה שהכוונה כגון דא, שלפעמים הפיוס רק מעורר שוב את ההלבנה שכבר חלפה ועברה, ולפעמים זה שכביכול ביישו אותו אף לא הרגיש כי הלבינו את פניו, והנה מתוך הפיוס וההתעסקות שוב ושוב במה שכבר היה, מעוררים אצלו לפעמים לראשונה את רגש ההכלמה והפגיעה
לפעמים מוטב לא לטפל בפצעי העבר
ישא ברכה כתב:אני התכונתי לשאול על אופן שאפילו אם יזכירו לו את הסיפור הוא יבטל את הדבר, ותגובתו תהיה ששכח ולא איכפת לו ממה שהיה. כתבו כאן שזה לא שכיח, אבל דוקא לדעתי זה מצוי. כשאני חושב על עצמי האם יש לי קפידא על אדם כל שהוא? עכשיו לא. האם בשנות חיי פגעו בי בצורות שונות? כן, אבל ב"ה גם כשאני מצייר לעצמי כל מיני פגיעות (אפי' כאלו שהיו קשות בשעתם), זה לא מעורר בי רגש כל שהוא. האם אני צדיק? לא, בריה משונה? מקווה שלא
מה דעת החכמים דפה, צריך מחילה או לא צריך.
ישא ברכה כתב:אני התכונתי לשאול על אופן שאפילו אם יזכירו לו את הסיפור הוא יבטל את הדבר, ותגובתו תהיה ששכח ולא איכפת לו ממה שהיה. כתבו כאן שזה לא שכיח, אבל דוקא לדעתי זה מצוי. כשאני חושב על עצמי האם יש לי קפידא על אדם כל שהוא? עכשיו לא. האם בשנות חיי פגעו בי בצורות שונות? כן, אבל ב"ה גם כשאני מצייר לעצמי כל מיני פגיעות (אפי' כאלו שהיו קשות בשעתם), זה לא מעורר בי רגש כל שהוא. האם אני צדיק? לא, בריה משונה? מקווה שלא
מה דעת החכמים דפה, צריך מחילה או לא צריך.
יהודה בן יעקב כתב:ישא ברכה כתב:אני התכונתי לשאול על אופן שאפילו אם יזכירו לו את הסיפור הוא יבטל את הדבר, ותגובתו תהיה ששכח ולא איכפת לו ממה שהיה. כתבו כאן שזה לא שכיח, אבל דוקא לדעתי זה מצוי. כשאני חושב על עצמי האם יש לי קפידא על אדם כל שהוא? עכשיו לא. האם בשנות חיי פגעו בי בצורות שונות? כן, אבל ב"ה גם כשאני מצייר לעצמי כל מיני פגיעות (אפי' כאלו שהיו קשות בשעתם), זה לא מעורר בי רגש כל שהוא. האם אני צדיק? לא, בריה משונה? מקווה שלא
מה דעת החכמים דפה, צריך מחילה או לא צריך.
זכורני, כי שאלו את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם ההורים צריכים לבקש מבניהם מחילה על מה שפגעו בהם שלא כדין? והשיב שכיון שהיחסים ביניהם כעת תקינים זו מחילה גמורה. איני זוכר במדויק, והיכן הדברים התפרסמו.
עושה חדשות כתב:אולי שייך קצת;
שו"ת רש"י סי' רמה - שנים שנתקוטטו זה עם זה... קפץ זה ונשבע שלא למחול לו עולמית... אם תימצי לומר דחיילא שבועה, יכול הוא לנשקו ולדבר עמו באהבה ובחיבה הואיל ואינו מוצא מחילה מפיו או לאו... ולחבקו ולנשקו שאין לך מחילה גדולה מזו. שהרי כתוב בתורה וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים ופני המלך לא ראה וזה היה כנגד אמנון אחיו שהרג. ובשעת המחילה כתיב ויבא יואב אל המלך ויגיד לו ויקרא אל אבשלום ויבוא אל המלך וישתחו לו אפים לפני המלך וישק המלך לאבשלום. ומדאשתיק קרא ולא אמר הריני מוחל, מכלל דנשיקה מחילה מעליותא היא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים