בגדי שבת בסליחות?!

[שמחו]

מצו"ב מתוך 'הררי קדם'
[בישיבה בה למדתי האוירה בסליחות היתה כשל ת"ב, וצ"ע]

[דרומי]

הפיוט 'במוצאי מנוחה' מחזק את הנ"ל.

למעשה אכן יש כמה קהילות שנוהגים ללכת בבגדי שבת (במוצאי שבת בכלל, כולל גם) בזמן הסליחות.

[דנני]

מצו"ב מתוך 'הררי קדם'
[בישיבה בה למדתי האוירה בסליחות היתה כשל ת"ב, וצ"ע]

כנראה לא קלטת נבון את האוירה שם !

[מכון חכמי ספרד]

אני רק מנסה לחשוב, איך היה אצלנו, אם במשך ארבעים יום צריך ללבוש בגדי שבת...

[חיימשה]

אני רק מנסה לחשוב, איך היה אצלנו, אם במשך ארבעים יום צריך ללבוש בגדי שבת...

אף אחד לא נוהג בגדי שבת כל ימי הסליחות, אלא במוצ"ש. ובאמת הוא חידוש ולכאורה נוגד בחריפות את אווירת הסליחות הישיבתית.

[עזריאל ברגר]

אני רק מנסה לחשוב, איך היה אצלנו, אם במשך ארבעים יום צריך ללבוש בגדי שבת...

לא בכל הסליחות לובשים בגדי שבת.
אלא רק בראשונות - הנקראות "סליחות במוצאי מנוחה", ונאמרות במוצאי שבת.

[משולש]

ורק אלו שאומרים אותם בחצות הלילה

[חיימשה]

ורק אלו שאומרים אותם בחצות הלילה

כמובן, היא הנותנת, הטעם לאמירתן בחצות הלילה כדי להסמיך לשבת ובבגדי שבת.
יש שמקפידים לאחר סעודת מלוה מלכה עד לאחר הסליחות.

[ידידיה]

אני דיי בהלם שיש מי שמרגיש ניגוד בין בגדי שבת לסליחות.
כידוע הרמ"א כותב שבימות השנה אין לנו שמחה אלא ביו"ט בסוף מוסף שעומדים ללכת הביתה לקיים שמחת יו"ט, וב...
יום כיפור בגלל שמחת הכפרה!

[כדכד]

ורק אלו שאומרים אותם בחצות הלילה

כמובן, היא הנותנת, הטעם לאמירתן בחצות הלילה כדי להסמיך לשבת ובבגדי שבת.
יש שמקפידים לאחר סעודת מלוה מלכה עד לאחר הסליחות.

אבל המשנ"ב כתב לא לאחר מלוה מלכה מחצות ואילו את הסליחות מקפידים לומר אחרי חצות

[הפשוט בפשטותו]

הגרש"ז אוירבך זצ"ל היה פושט את בגדי השבת לפני אמירת סליחות במוצ"ש. כך ראיתי בספר שלמי מועד

[דרומי]

יש שהיו מקפידים - בלי קשר לסליחות - לפשוט את בגדי השבת מיד לאחר צאת השבת (בכל מוצ"ש).

[חיימשה]

אני דיי בהלם שיש מי שמרגיש ניגוד בין בגדי שבת לסליחות.
כידוע הרמ"א כותב שבימות השנה אין לנו שמחה אלא ביו"ט בסוף מוסף שעומדים ללכת הביתה לקיים שמחת יו"ט, וב...
יום כיפור בגלל שמחת הכפרה!

סליחות הוא זמן תשובה לעומת יו''כ שהוא זמן כפרה, וראה לעיל הנהגת הגרשז''א

[ידידיה]

אני דיי בהלם שיש מי שמרגיש ניגוד בין בגדי שבת לסליחות.
כידוע הרמ"א כותב שבימות השנה אין לנו שמחה אלא ביו"ט בסוף מוסף שעומדים ללכת הביתה לקיים שמחת יו"ט, וב...
יום כיפור בגלל שמחת הכפרה!

סליחות הוא זמן תשובה לעומת יו''כ שהוא זמן כפרה, וראה לעיל הנהגת הגרשז''א

לא ראיתי שום סמך לכך שהגרש"ז ראה סתירה בין סליחות לבגדי שבת.


זה שהוא החליף, יכול להיות משום שביום חול הוא לבש בגדי חול.
מן הסתם הסליחות אצלו היו אחרי חצות.

[דרומי]

פשוט שכך.

[משולש]

יום כיפור זה נראה לי חידוש.
תשובה בעיקרה זה צום ובכי ומספד וללבוש שק ולשבת על האפר.

[ידידיה]

יום כיפור זה נראה לי חידוש.
תשובה בעיקרה זה צום ובכי ומספד וללבוש שק ולשבת על האפר.

נכון.

אבל אין הבדל בין בגדי חול לשבת לעניין זה, שניהם לא שק.

ומגוחך יהיה לומר שיש כאן "בחינה" שבגד חול הוא "קצת" שק.

ובדרך אגב, נדמה לי שבזמנינו אין דרך לקיים את השק.

לובשי השק דהשתא, המיוצר בהזמנה מיוחדת (פעם היה ארגון לובשי שק) לא ממש משדרים שהם במצב של שק ותענית.

[אוהב עמו]

במוצאי מנוחה בפשטות קאי על כל יום ראשון, שיום ראשון נקרא כולו מוצאי שבת, וכמדומני שבמשנת חיים (שטייינברג) החדש לע ימים נוראים האריך על זה.

ובעיקר הדבר זכור לי שיש התייחסות בלקט יושר על לבישת בגדי שבת במוצאי שבת אולי לגבי שבת חזון.

[ידידיה]

יום כיפור זה נראה לי חידוש.
תשובה בעיקרה זה צום ובכי ומספד וללבוש שק ולשבת על האפר.

נקודה מעניינת, בעקבות הדיון כאן יצאתי לבדוק ברמב"ם תשובה, ובינתיים לא מצאתי שק.

ולכאורה אם אכן לא הזכיר, מדוע השמיט? הרי בכתובים ובחז"למפורש שק
בראובן , מרדכי, נינוה .


ואולי ע"פ האמור במדרש רבה בראשית פד


וישם שק במתניו, א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לו ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים. דוד, שנאמר (דה"א כ"א) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, (מ"א כ"א) וישם שק על בשרו, יורם, (מ"ב ו') וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי, (אסתר ד') וילבש שק ואפר. (בראשית פד יט)

[משולש]

יום כיפור זה נראה לי חידוש.
תשובה בעיקרה זה צום ובכי ומספד וללבוש שק ולשבת על האפר.

נקודה מעניינת, בעקבות הדיון כאן יצאתי לבדוק ברמב"ם תשובה, ובינתיים לא מצאתי שק.

ולכאורה אם אכן לא הזכיר, מדוע השמיט? הרי בכתובים ובחז"למפורש שק
בראובן , מרדכי, נינוה .


ואולי ע"פ האמור במדרש רבה בראשית פד


וישם שק במתניו, א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק לפיכך אינו זז לו ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים. דוד, שנאמר (דה"א כ"א) ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, (מ"א כ"א) וישם שק על בשרו, יורם, (מ"ב ו') וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי, (אסתר ד') וילבש שק ואפר. (בראשית פד יט)

זה צריך לבדוק באגודת לובשי השקים.

[משולש]

יום כיפור זה נראה לי חידוש.
תשובה בעיקרה זה צום ובכי ומספד וללבוש שק ולשבת על האפר.

נכון.

אבל אין הבדל בין בגדי חול לשבת לעניין זה, שניהם לא שק.

ומגוחך יהיה לומר שיש כאן "בחינה" שבגד חול הוא "קצת" שק.

ובדרך אגב, נדמה לי שבזמנינו אין דרך לקיים את השק.

לובשי השק דהשתא, המיוצר בהזמנה מיוחדת (פעם היה ארגון לובשי שק) לא ממש משדרים שהם במצב של שק ותענית.

לא דיברתי על שק דווקא אלא על זה שתשובה זה סוג של אבלות וצער. (חלק מעיקרי התשובה הם היגון, הדאגה, הצער במעשה, ועוד כאלו דברים.)

[משולש]

במוצאי מנוחה בפשטות קאי על כל יום ראשון, שיום ראשון נקרא כולו מוצאי שבת, וכמדומני שבמשנת חיים (שטייינברג) החדש לע ימים נוראים האריך על זה.

ובעיקר הדבר זכור לי שיש התייחסות בלקט יושר על לבישת בגדי שבת במוצאי שבת אולי לגבי שבת חזון.

viewtopic.php?f=30&t=11075

[קרית מלך]

לא דיברתי על שק דווקא אלא על זה שתשובה זה סוג של אבלות וצער. (חלק מעיקרי התשובה הם היגון, הדאגה, הצער במעשה, ועוד כאלו דברים.)

מדוע שרבבת לכאן גם "אבלות" מה לזה ולתשובה? מלבד זאת גם תשובה היא מצוה מן התורה שיש לקיימה בשמחה ככל המצות, כמדומה שלא נאמר על תשובה שצריכה להיות מתוך "עצבות", יגון, דאגה, וצער אינם בהכרח משתייכים לאבלות ולעצבות. והדברים ארוכים.

[משולש]

לא דיברתי על שק דווקא אלא על זה שתשובה זה סוג של אבלות וצער. (חלק מעיקרי התשובה הם היגון, הדאגה, הצער במעשה, ועוד כאלו דברים.)

מדוע שרבבת לכאן גם "אבלות" מה לזה ולתשובה? מלבד זאת גם תשובה היא מצוה מן התורה שיש לקיימה בשמחה ככל המצות, כמדומה שלא נאמר על תשובה שצריכה להיות מתוך "עצבות", יגון, דאגה, וצער אינם בהכרח משתייכים לאבלות ולעצבות. והדברים ארוכים.

יב. העיקר השלישי היגון. ישתונן כליותיו. ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו. ויגדיל יגון בלבבו. וסער מתחולל ברעיוניו. ויאנח במרירות לב. כי יתכן שיתחרט וירע בעיניו כל חטאתו אשר חטא ולא השלים חקו בזה. כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם. אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו. נפשו עליו תאבל. ותכבד אנחתו. נפשו מרה לו. וכן על צרות רעות ורבות כאבו נצח. ויגון בלבו יומם. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי"ת (והנחית) [והשחית] והתעיב עלילה לפניו. ולא זכר [יוצרו] אשר בראו יש מאין. וחסד עשה עמו. וידו תנחהו בכל עת. ונוצר נפשו בכל רגע. ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו. ואיך טח מראות עיני החוטא. מהשכיל לבבו. והמשכיל אשר נפקחו עיניו. יוחקו הדברים האלה בלבו. ויבואו חדרי רוחו:


יג. ומדרגות התשובה ומעלותיה. לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה. כי לפי שכלו. וכפי אשר תפקח עיניו. ירבו ויעצמו במאד מאד יגוניו ברעיוניו. על רוב עוניו. כמו שנאמר - (ישעיה נז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ביאורו כאשר יעטוף ויצטער הרוח שהוא מלפני כי הוא מן העליונים. ויעטפו נשמות אשר אני עשיתי. לא אריב עוד ולא אקצוף. כי איך לא אחון וארחם על נפש יקרה אשר היא מלפני. ונשמות אני עשיתי. על כן יקל העון כפי אשר תכבד (העבודה) [עבודת] האנחה עליו. כי היגון יבא מאת טוהר הנשמה העליונה. ונרצתה בזה יותר מאשר תרצה ברוב יסורי הגוף ומכאוביו. והמשל בזה כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו והם מאצילי ארץ הנכבדים ויתן להם חנינה. יותר מחמלתו על הרחוקים ופחותים. ואמר ונשמות אני עשיתי. לקרבתן אל העליונים. אף על פי שהגוף והכל מעשה ידיו. וכמוהו (שמות לב) והלוחות מעשה אלהים המה. ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה. ולפי שאין לאב ולאם שותפות בנשמה. על כן אמר ונשמות אני עשיתי. יורה על אמרו כי רוח מלפני. כי ענינו כאשר ביארנו:


יד. ואמר דוד המלך עליו השלום (תהלים לח) ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה. ביאורו גלויה לפניך כל תאותי כי איננה זולתי לעבודתך. ואתה יודע אנחתי כי איננה על עסקי עולם והדברים הכלים. זולתי על חטאי ועל קוצר ידי בעבודתך. ואמר אחד מן המתנפלים בחין ערכו. אנחתי מפחדך. הרחיקה ממני האנחות. דאגתי מקוצר ידי בעבודתך. הרחיקה ממני הדאגות.


טו. העיקר הרביעי הצער במעשה כמו שנאמר (יואל ב) וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. ואמרו ז"ל הלב והעינים שני סרסורי החטא. וכן כתוב (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לכן בזאת יכופר עון הסרסורים. במדת תשובתם. כנגד מדת משובתם. כי יתכפר עון לבב החטאים. במרירותם ואנחותם. בשבר אשר הם שוברים אותו. כמש"כ כי רוב מלפני יעטוף. ונאמר (תהלים נא) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ומשל על זה מן הכלים [הטמאים] אשר [נשברו]. מטומאתם טהרו. כמ"ש (ויקרא יא) תנור וכירים יותץ. ועון העינים יכפר בדמעות כמו שנאמר (תהילים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. לא אמר על לא שמרתי תורתך, אבל אמר לא שמרו. כי הם סבבו החטא על כן הורדתי פלגי מים:

[משולש]

{ו} וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל מַעַל הַגּוֹלָה:

[כדכד]

עזרא התאבל על מעל הגולה.
הפעולות שנקט היו פעולות של אבל לא של תשובה. חוץ מזה הוא גם תיקן אתצ זה אבלל אין מכאן ראיה לאבלות בתשובה.
מלך נינוה ונתיניו עשו רק פעולות חיצוניות של אבלות ואולי גם התאבלו על הגזירה ואין זה ראיה לתשובה של עם ישראל שהיא פנימית בעיקרה ונעשית מתוך שמחה.
בשושן לבשו שק ואפר כי התאבלו על הגזירה הרעה וזה לא היה ביטוי של תשובה.
מה שהביא מר מספרי המוסר ביחס ליגון בתשובה מתייחס להרגשה הפנימית ואין זו אבלות אלא להיפך כששב בתשובה ומתמרקים עוונותיו אדם אמור לשמוח (וגם להצטער במקביל) וודאי שבגדי שבת אינם סותרים זאת

[ישראל אליהו]

הגמ' אומרת במפורש שיוה"כ שאין במה לכבדו [אסור באכילה ושתיה] מכבדו בכסות נקיה.
וודאי שלא ישב על שק.

[דרומי]

ראה ספר חסידים סתרט"ו. מגן אברהם סימן תרי סק"ה.

[עזריאל ברגר]

הגמ' אומרת במפורש שיוה"כ שאין במה לכבדו [אסור באכילה ושתיה] מכבדו בכסות נקיה.
וודאי שלא ישב על שק.

וכ"כ הפוסקים (אולי זה מה שציין הרב דרומי?), דאף מי שלובש שק כל השנה "משום תשובה" - צריך לפשטו ביוה"כ מדין "כסות נקיה".
ומכאן מצאנו ראיה ברורה שיש ענין של לבישת שק מפני התשובה.

[דרומי]

אכן זה מה שציינתי - שגם מי שלובש שק מחמת תשובה צריך לפשטו ביוה"כ (והועתק בשועה"ר סוף סי' תרי).

על הקשר בין שק לתשובה ראה ראשית חכמה שער התשובה פרק ג. של"ה מסכת ראש השנה בתחילתה וכן במסכת יומא שלו.

[איש גלילי]

הגמ' אומרת במפורש שיוה"כ שאין במה לכבדו [אסור באכילה ושתיה] מכבדו בכסות נקיה.
וודאי שלא ישב על שק.

אכן, ונזכר לעיל בדברי הרב משולש. אלא שטען שזה חידוש מיוחד ביום כיפור, וסתם תשובה צריכה להיות בדרך אבלות (ואמנם לי מסתבר כדבריך(?), דאדרבה יוה"כ יהיה ראיה לדרך התשובה הנכונה. אבל אפשר גם להשיב, דרק ביוה"כ שאנו מובטחים בכפרת עוונותינו - אנו שמחים על הכפרה).

אגב, בחז"ל אנו רואים שיוה"כ הוא יום של שמחה יתרה, ולא רק בבגדים, שהרי "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים וכו' וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", ופסוק זה הביא התנא לגבי יוה"כ כמבואר בפירש"י שם.

[משולש]

עזרא התאבל על מעל הגולה.
הפעולות שנקט היו פעולות של אבל לא של תשובה. חוץ מזה הוא גם תיקן אתצ זה אבלל אין מכאן ראיה לאבלות בתשובה.
מלך נינוה ונתיניו עשו רק פעולות חיצוניות של אבלות ואולי גם התאבלו על הגזירה ואין זה ראיה לתשובה של עם ישראל שהיא פנימית בעיקרה ונעשית מתוך שמחה.
בשושן לבשו שק ואפר כי התאבלו על הגזירה הרעה וזה לא היה ביטוי של תשובה.
מה שהביא מר מספרי המוסר ביחס ליגון בתשובה מתייחס להרגשה הפנימית ואין זו אבלות אלא להיפך כששב בתשובה ומתמרקים עוונותיו אדם אמור לשמוח (וגם להצטער במקביל) וודאי שבגדי שבת אינם סותרים זאת

{יב} וְגַם עַתָּה נְאֻם יְהוָה שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד: {יג} וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:

[הפשוט בפשטותו]

אני דיי בהלם שיש מי שמרגיש ניגוד בין בגדי שבת לסליחות.
כידוע הרמ"א כותב שבימות השנה אין לנו שמחה אלא ביו"ט בסוף מוסף שעומדים ללכת הביתה לקיים שמחת יו"ט, וב...
יום כיפור בגלל שמחת הכפרה!

סליחות הוא זמן תשובה לעומת יו''כ שהוא זמן כפרה, וראה לעיל הנהגת הגרשז''א

לא ראיתי שום סמך לכך שהגרש"ז ראה סתירה בין סליחות לבגדי שבת.


זה שהוא החליף, יכול להיות משום שביום חול הוא לבש בגדי חול.
מן הסתם הסליחות אצלו היו אחרי חצות.

ברור שזה מתחיל בזה שזה לא זמן לבישת בגדי שבת. המ"א מביא מספר חסידים לא ללבוש בגדי שבת בחול. החזו"א היה מחליף מיד אחרי מלוה מלכה וכן נוהג הגרח"ק

[כדכד]

עזרא התאבל על מעל הגולה.
הפעולות שנקט היו פעולות של אבל לא של תשובה. חוץ מזה הוא גם תיקן אתצ זה אבלל אין מכאן ראיה לאבלות בתשובה.
מלך נינוה ונתיניו עשו רק פעולות חיצוניות של אבלות ואולי גם התאבלו על הגזירה ואין זה ראיה לתשובה של עם ישראל שהיא פנימית בעיקרה ונעשית מתוך שמחה.
בשושן לבשו שק ואפר כי התאבלו על הגזירה הרעה וזה לא היה ביטוי של תשובה.
מה שהביא מר מספרי המוסר ביחס ליגון בתשובה מתייחס להרגשה הפנימית ואין זו אבלות אלא להיפך כששב בתשובה ומתמרקים עוונותיו אדם אמור לשמוח (וגם להצטער במקביל) וודאי שבגדי שבת אינם סותרים זאת

{יב} וְגַם עַתָּה נְאֻם יְהוָה שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבְבְכִי וּבְמִסְפֵּד: {יג} וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:

הפסוקים שהביא כת"ר רק מוכיחים את טענתי שהתשובה היא בלב ולא בקריעת בגדים

[דרומי]

ראה ספר חסידים סי' תרטז

[משולש]

ראה ספר חסידים סי' תרטז

ספר חסידים (מרגליות) סימן תרטז

כתיב (יואל ב' י"ב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו זה יוה"כ שאין בו קריעת בגדים. וכתיב (שם שם י"ד) מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה אחריו ולא לפניו שאין מברכים על היין לפניו אלא מבדילים על הכוס לאחריו שאם לא תאמר שביוה"כ מדבר למה אמר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם והלא מצינו הצדיקים שקורעים על צרתם אלא ביוה"כ מדבר צריך לקרוע הלב ולא הבגדים.

[במסתרים]

במוצאי מנוחה בפשטות קאי על כל יום ראשון, שיום ראשון נקרא כולו מוצאי שבת

למה בכלל מציינים את היום בסליחה, למאי נפק"מ אם הוא מוצ"ש או יום רביעי?

[קרית מלך]

גם על מגילת איכה אמר מרן החזו"א שבודאי נאמרה בשמחה! כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.
פשוט וברור שהלשונות של אבל ובכי ומספד שנאמרו לגבי תשובה אין משמעותם כמו שמקובל היום להשתמש עם המושג "אבלות", נפשו עליו תאבל מבטא את הצער והכאב על החטאים שחטא בהם האדם, אך אין הביאור הוא שצריך להרגיש כאבל ר"ל. וכי יש מי שמדמה בדעתו שעצבות ואבלות - במובנם המקובל היום - יכולים לסייע לשוב בתשובה? הרגשת חדלון ואין אונים וחוסר יכולת לשנות את המצב [כמו באבלות או במי ששרוי בעצבות] אין משמעותה לשוב בתשובה, אדרבה, תשובה מסמלת את היכולת לשנות ולתקן ולהשיב את המצב לקדמותו כמו שהיה לפני שחטא.
הדרך לכך היא בהכרה בעומק החטא ועד כמה גרוע הוא, כל דברי רבנו יונה סובבים אודות יסוד פשוט וברור זה.

[קרית מלך]

כעת מצאתי דברי החתם סופר בפרשת כי תצא שכתב וזה לשונו "רביעית השמחה וההתלהבות בעבודת התשובה כי העצלות והעצבות בזה הוא עון פלילי"

[הפשוט בפשטותו]

גם על מגילת איכה אמר מרן החזו"א שבודאי נאמרה בשמחה! כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה.
פשוט וברור שהלשונות של אבל ובכי ומספד שנאמרו לגבי תשובה אין משמעותם כמו שמקובל היום להשתמש עם המושג "אבלות", נפשו עליו תאבל מבטא את הצער והכאב על החטאים שחטא בהם האדם, אך אין הביאור הוא שצריך להרגיש כאבל ר"ל. וכי יש מי שמדמה בדעתו שעצבות ואבלות - במובנם המקובל היום - יכולים לסייע לשוב בתשובה? הרגשת חדלון ואין אונים וחוסר יכולת לשנות את המצב [כמו באבלות או במי ששרוי בעצבות] אין משמעותה לשוב בתשובה, אדרבה, תשובה מסמלת את היכולת לשנות ולתקן ולהשיב את המצב לקדמותו כמו שהיה לפני שחטא.
הדרך לכך היא בהכרה בעומק החטא ועד כמה גרוע הוא, כל דברי רבנו יונה סובבים אודות יסוד פשוט וברור זה.

אגב, החזו"א לא הוה ניחא ליה כלל מה שנוהגין בקצת מקומות לומר בשבת חזון כמה פסוקים בניגון איכה ואמר שהוא אבילות בשבת