הנה בקרא תהלים (פא) כתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו: כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב: ומהאי קרא דרשו חכז"ל בגמ' ר"ח ח: שבר"ה הקב"ה דן כל באי עולם, כדסיים משפט לאלהי יעקב. ומהיכי תיתי שפסוק זה איירי בראש השנה, דדריש בכסה מלשון כיסוי, ואיזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, ששאר המועדים הוי בתוך החודש.
הנה באמת מבואר בכל המפרשים ש"בכסה" לפי פשוטו פירושו "זמן מיועד", וה"פ תקעו בראש חודש שופר, בזמן המיועד להיות חגינו. ועי' בפני יהושע שם שהק' דלמה ליה להגמ' לומר איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, הלא אפשר לומר בפשיטות, איזהו חג שתוקעין בו הוי אומר זה ר"ה. שהרי הכתוב אומר שתוקעין בר"ח ביום המיועד להיות חג, ואינו אלא ר"ה, ועי"ש מה שתי' שאפשר שהחג קאי על חג הסוכות.
אבל מה שקשה לי הוא, שרש"י בתהלים פירש שתקעו בחודש שופר קאי על ראש השנה, ופי' בכסה "יום מועד קבוע לכך", וסיים כי חק לישראל הוא, "מאת הקב"ה לתקוע באותו יום, והוא יום משפט להקדוש ברוך הוא". הרי שרש"י פי' שפיר שמשפט לאלהי יעקב היינו שהקב"ה דן את באי העולם בר"ה, ואעפ"כ לא הוצרך כלל לדרשת חכז"ל, לדרוש בכסה לשון מתכסה בו, וכקושית הפני יהושע. וצ"ע שאפ לדברי רש"י לא צריכין דרשת חכז"ל שהחודש מתכסה בו, א"כ למאי הוצרך הגמ' לדרוש כן, וכקושית הפנ"י.