פורום אוצר החכמה

בברכה המשולשת כתב:"אין לנו מלך אלא אתה" איננו בקשה (וכנראה ס"ל שעיקר אמן הוא על בקשות ולא רק בבחינת האמתת הדבר)
לגבי "זכור כי עפר אנחנו" אולי כי איננו בקשה מפורשת כ"כ

נהר שלום כתב:מה פשר המנהג, שכאשר אומרים אבינו מלכנו, במקום לענות אמן על 'אין לנו מלך אלא אתה' ו'זכור כי עפר אנחנו', חלק מהציבור חוזרים אחר השליח ציבור [ויש מהדרים בעוד כמה]?..

משולש כתב:

נהר שלום כתב:מה פשר המנהג, שכאשר אומרים אבינו מלכנו, במקום לענות אמן על 'אין לנו מלך אלא אתה' ו'זכור כי עפר אנחנו', חלק מהציבור חוזרים אחר השליח ציבור [ויש מהדרים בעוד כמה]?..

אצל האשכנזים חוזרים על כולם. אולי המנהג הנ"ל הוא שילוב אשכנזים וספרדים.

משולש כתב:

נהר שלום כתב:מה פשר המנהג, שכאשר אומרים אבינו מלכנו, במקום לענות אמן על 'אין לנו מלך אלא אתה' ו'זכור כי עפר אנחנו', חלק מהציבור חוזרים אחר השליח ציבור [ויש מהדרים בעוד כמה]?..

אצל האשכנזים חוזרים על כולם. אולי המנהג הנ"ל הוא שילוב אשכנזים וספרדים.

שמש כתב:מה שאתה קורא 'הערות לחזן' הוא בחלק מהמקרים שרידים של נוסחים ישנים שבהם הופיעו מילים אלו בגוף התפילה (למשל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז") ומאחר שמנהג הרבה מהספרדים שהקהל מסיים בקול את סופי הקטעים בחזרת הש"ץ (נשאר כיום בעיקר בחגים וימים נוראים) הרי שהיו אומרים זאת בקול וכשהשתרש הנוסח הספרדי המקובל המשיכו לומר (גם/בעיקר) את המילים החסרות.

לענין כתב:חות יאיר - סי' רלח

ואף כי נ"ל בדרך אפשר וקרוב כי מתחילה שלא היה דפוס ושכיחי ע"ה טובא, שלא חיברו המחברים אלה החיבורים רק שיאמרם הש"ץ והיו רבים מיחידי סגולה מאזינים לו או אומרים עמו לחיבוב הדברים, וכך נראה שהיה המנהג גם בקרובץ די"ח ממה שאומרים מסוד חכמים ונבונים וכו' שהוא בענין נטילת הש"ץ רשות, כמו פיוט דתחילת קרובץ ר"ה ויוה"כ, והמון עם לא היו אומרים דבר מהם, דאפילו בברכות דר"ה ויוה"כ לא היו בקיאין כדמוכח שלהי מס' ר"ה.
רק מעת שנתמעטו ע"ה המופלגים כמ"ש רז"ל איזה ע"ה וכו', כמו שנתמעטו ת"ח אשר המה באמת בגדר איזה ת"ח שארז"ל, ויצא הדפוס לאור, עם שרבתה הגאוה נתפשטו אמירות כל הדברים לכל המון אף לנשים וקטנים.

שמש כתב:
האם זה מנהג מיוחד לעדת המרוקאים או שזה נפוץ בעדות אחרות?

משולש כתב:

שמש כתב:מה שאתה קורא 'הערות לחזן' הוא בחלק מהמקרים שרידים של נוסחים ישנים שבהם הופיעו מילים אלו בגוף התפילה (למשל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז") ומאחר שמנהג הרבה מהספרדים שהקהל מסיים בקול את סופי הקטעים בחזרת הש"ץ (נשאר כיום בעיקר בחגים וימים נוראים) הרי שהיו אומרים זאת בקול וכשהשתרש הנוסח הספרדי המקובל המשיכו לומר (גם/בעיקר) את המילים החסרות.

קשה לי להאמין שפעם היה נוסח שאומרים "ואלקי יעקב עליהם השלום", זו הכרזה שנובעת כנראה מ"זכר צדיק לברכה" שצריך לברך את הצדיק כשמזכירים אותו.
גם "משיב הרוח ומוריד הגשם - לברכה" נשמע לי דומה להנ"ל.

גם "וכל החיים יודוך סלה - ברוך חי העולמים" זה כאילו השלמה של מה שהש"ץ אומר.

האם זה מנהג מיוחד לעדת המרוקאים או שזה נפוץ בעדות אחרות?