תשובה חלקית

[יגיד דבר]

אשמח אם מישהו מכיר מקורות אודות מי שלא קיים את כל חלקי התשובה, לדוגמא: רק עזב את החטא ועוד לא התוודה או התחרט - האם יש בזה קיום של תשובה או שלא?
תודה!

ויש להזכיר בזה את דברי המבי"ט (אולי יש מישהו שמרחיב בעיסוק בדבריו)

בית אלוקים, המבי"ט, שער התשובה יב
התשובה בכל חלק שיעשה יש לו קצת שכר ולפי מה שירבה כן ירבה סליחתו, ודברי הר"ן ז"ל במדרש ועתה ישראל וגו':
ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא החרטה ועזיבת החטא, נאמר כי אינם כשאר המצות שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת החטא בלי חרטה, וכמו שמצינו באחאב שנכנע מלפני ה' במה שקרע בגדיו וצם ושכב בשק, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב כל חטאיו, ועם כל זה הועיל לו, כדכתיב (מלכים א' כ"א) יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וגו', וכן מצינו באנשי נינוה ששבו לעתיד שעזבו החטא, ולא נתחרטו על העבר, כי אפילו באזהרת המלך לעם אמר (יונה ג') וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אשר כפי הנראה כי החמס אשר עודנו בכפם לא בלעוהו הוא שהיו מחזירים ולא הגזל הנאכל שקשה להשיבו, ויותר מזה א"ר יוחנן (בירושלמי תענית פ"ב) מה שהיה בכף ידיהם החזירו, בשידה תיבה ומגדל לא החזירו:
ולזה אמר הכתוב וירא אלהים וגו' כי שבו מדרכם הרעה שהוא עזיבת החטא לעתיד לבד, ועם כל זה הועיל להם שנחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה, ומפני כי תשובתם זו לא היתה שלימה כנזכר, אמר הכתוב על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כלומר על מה שדבר עוד מ' יום ונינוה נהפכת הוא שנחם ולא עשה בסוף הארבעים, אלא האריך להם עד שתהיה תשובתם שלימה, ואפילו בהשבתו אל לבו לשוב בלי קיום שום חלק מב' חלקי התשובה ההכרחיים מיקל האדם מעונש, וכמו שלמד הר"ן ז"ל דבר זה בסוף דרש ועתה ישראל מפסוק והשבות אל לבבך בכל הגוים, שהוא ההשבה ללב לשוב, ושבת עד ה' אלהיך היא התשובה בפועל, ושב ה' אלהיך את שבותך הוא שכר ההשבה ללב שיתנך לרחמים לפני שוביך, ויהיה ושב מלשון בשובה ונחת, ואמר ושב וקבצך מכל העמים שישלים הגאולה מכל וכל חלף עבודתו שהשלים חק התשובה וכמו שביאר שם:

[ההוא דאמר]

בקידושין [מט, ב] המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, הרי היא מקודשת.

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו

ושם וודאי דאין את כל חלקי התשובה, דמדובר בהרהור תשובה לאלתר. ומבואר, שיש קיום תשובה גם בחלק משלימות התשובה.

[דרומי]

ב'אגרת התשובה' לבעה"ת - פרק א - מאריך להוכיח שעזיבת החטא בלבד היא התשובה

[בקרו טלה]

עי' במנחת עני

[בקרו טלה]

בקידושין [מט, ב] המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, הרי היא מקודשת.

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו

ושם וודאי דאין את כל חלקי התשובה, דמדובר בהרהור תשובה לאלתר. ומבואר, שיש קיום תשובה גם בחלק משלימות התשובה.

דף על הדף קידושין מט עמוד ב
בגמ': על מנת שאני צדיק, אפי' רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה וכו'.
הנה רבינו ירוחם (בנתיב כ"ב חלק ד) הביא מהגמ' כאן דאמרינן: דמקודשת שמא הרהר תשובה, א"כ מבואר דכיון שהרהר להשיב הגזילה נקרא כבר צדיק עכ"ד. הנה מבואר דס"ל דתשובה מהני במחשבה, וכן מבואר בדינים ודרשות לרבינו יעקב וויל שנדפסו בקובץ מוריה (שנה י גליון א - ב עמ' ח אות י"ח) ע"ש להדיא דמבואר דס"ל דמהני תשובה בהרהור הלב ע"ש. וכ"כ גם באור זרוע (ח"א סי' קי"ב) ע"ש.

וראה גם בהגהות המבי"ט על גליון ספרו קרית ספר שנדפסו בקובץ מוריה (שנה ח גליון ח - ט עמ' י"ד) שכתב כן והוכיח זאת מדרשת חז"ל עה"פ עונה בה ע"ש וראה עוד שם בהגהות (על פ"ח מהל' אישות) מש"כ כן ודו"ק היטב. ורבינו החיד"א זצ"ל האריך בזה בדוכתי טובא בספריו, ראה בחדרי בטן פר' נצבים (עמ' של"ג - ד) ובהג"ה ז' שם ובמה שסימן שם ע"ש וראה גם בשו"ת טוב עין לחיד"א (סי' ו) מש"כ.

והנה עצם הראיה מהגמ' כאן דאמרינן: שמא הרהר תשובה, דחה רבינו החיד"א בטוב עין הנ"ל, דשאני התם דכיון שאמר ע"מ שאני צדיק גמור יש לי סיבה לחשוב ששב אך בסתם לא מהני תשובה במחשבה ע"ש. גם כ"ק אדמו"ר מקוצק זצ"ל דחה הראיה מכאן, דשאני התם דחתן מוחלים לו על כל עוונותיו ולכן מהני תשובה במחשבה, משא"כ בסתם עכד"ק.

[סגי נהור]

בקידושין [מט, ב] המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, הרי היא מקודשת.

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו

ושם וודאי דאין את כל חלקי התשובה, דמדובר בהרהור תשובה לאלתר. ומבואר, שיש קיום תשובה גם בחלק משלימות התשובה.

דף על הדף קידושין מט עמוד ב
בגמ': על מנת שאני צדיק, אפי' רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה וכו'.
הנה רבינו ירוחם (בנתיב כ"ב חלק ד) הביא מהגמ' כאן דאמרינן: דמקודשת שמא הרהר תשובה, א"כ מבואר דכיון שהרהר להשיב הגזילה נקרא כבר צדיק עכ"ד. הנה מבואר דס"ל דתשובה מהני במחשבה, וכן מבואר בדינים ודרשות לרבינו יעקב וויל שנדפסו בקובץ מוריה (שנה י גליון א - ב עמ' ח אות י"ח) ע"ש להדיא דמבואר דס"ל דמהני תשובה בהרהור הלב ע"ש. וכ"כ גם באור זרוע (ח"א סי' קי"ב) ע"ש.

וראה גם בהגהות המבי"ט על גליון ספרו קרית ספר שנדפסו בקובץ מוריה (שנה ח גליון ח - ט עמ' י"ד) שכתב כן והוכיח זאת מדרשת חז"ל עה"פ עונה בה ע"ש וראה עוד שם בהגהות (על פ"ח מהל' אישות) מש"כ כן ודו"ק היטב. ורבינו החיד"א זצ"ל האריך בזה בדוכתי טובא בספריו, ראה בחדרי בטן פר' נצבים (עמ' של"ג - ד) ובהג"ה ז' שם ובמה שסימן שם ע"ש וראה גם בשו"ת טוב עין לחיד"א (סי' ו) מש"כ.

והנה עצם הראיה מהגמ' כאן דאמרינן: שמא הרהר תשובה, דחה רבינו החיד"א בטוב עין הנ"ל, דשאני התם דכיון שאמר ע"מ שאני צדיק גמור יש לי סיבה לחשוב ששב אך בסתם לא מהני תשובה במחשבה ע"ש. גם כ"ק אדמו"ר מקוצק זצ"ל דחה הראיה מכאן, דשאני התם דחתן מוחלים לו על כל עוונותיו ולכן מהני תשובה במחשבה, משא"כ בסתם עכד"ק.

אך יש להעיר מדברי הזוה"ק המפורסמים (ח"א קכט סע"א) שעשיית תשובה היא בשעתא חדא וברגעא חדא:

זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים, דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין.

[ההוא דאמר]

בקידושין [מט, ב] המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, הרי היא מקודשת.

על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו

ושם וודאי דאין את כל חלקי התשובה, דמדובר בהרהור תשובה לאלתר. ומבואר, שיש קיום תשובה גם בחלק משלימות התשובה.

דף על הדף קידושין מט עמוד ב
והנה עצם הראיה מהגמ' כאן דאמרינן: שמא הרהר תשובה, דחה רבינו החיד"א בטוב עין הנ"ל, דשאני התם דכיון שאמר ע"מ שאני צדיק גמור יש לי סיבה לחשוב ששב אך בסתם לא מהני תשובה במחשבה ע"ש. גם כ"ק אדמו"ר מקוצק זצ"ל דחה הראיה מכאן, דשאני התם דחתן מוחלים לו על כל עוונותיו ולכן מהני תשובה במחשבה, משא"כ בסתם עכד"ק.

נראה להעמיד הראיה על תילה, דאטו אדם שאכל ח"ו בשר חזיר להכעיס, ורגע לאחר מכן קידש אשה על מנת שהוא צדיק גמור, אטו על כך דברי הגמ' אינם נסובים?
ומשברור שהגמ' מיירי בכל גוונא, אם כן מוכח שאף תשובה בהרהור וחלקית מתקבלת.
ידוע להעיר על דברי הגמ' [כמדומה המנ"ח] דאם וידוי הינו מעכב בתשובה, היכן מצינו במקדש על מנת שהוא צדיק, את פרט הוידוי.

[עושה חדשות]

ז"ל המש"ח בפ' וילך -
...והנה אם עזב האדם את חטאו באופן שבארנו הנה עשה פרט ועיקר מהתשובה, שגודר את עצמו ולקח סמי מרפא להטות את עצמו לקצה האחרון המהופך מאשר התגבר עליו בחטאו, רק שחסר עוד דבר, הוא להתודות שחטא ומבקש סליחה, אבל בכ"ז פועל עליו התשובה ממעלות שיש לתשובה שמדבקת אל השי"ת, והוא כשני דברים המתירין שמעלין זה בלא זה, וכדאמר בפרק מצות חליצה דף ק"ד, דמשו"ה בכבשים המקדשים את הלחם נתקדש ע"י שחיטה בלא זריקה רק שקדוש ואינו קדוש גמור יעו"ש, וכן ברקיקה פועל במקצת יעו"ש, כן הכא כיון שהתחיל לעשות מפעל בפעולות התשובה, משיג ממעלות התשובה והוא הדביקות בד' יתברך שמו...

[ראש]

מה הדין במקרה הפוך.
אדם שלא מסוגל כעת לעזוב את חטאיו (התמכרות, למשל. מצב נפשי לא ברור, למשל).
אבל הוא מתוודה ומבקש מהקב''ה עזרה. הוא מכיר בחטא ומתחרט. לא כרשע ממש שרק מתחרט ורוצה בעבירות.
האם יש בכך משהו של תשובה?

אם הוא מקבל על עצמו למצוא טיפול מתאים. האם זה יכול להיחשב כקבלה לעתיד?

[עזריאל ברגר]

מה הדין במקרה הפוך.
אדם שלא מסוגל כעת לעזוב את חטאיו (התמכרות, למשל. מצב נפשי לא ברור, למשל).
אבל הוא מתוודה ומבקש מהקב''ה עזרה. הוא מכיר בחטא ומתחרט. לא כרשע ממש שרק מתחרט ורוצה בעבירות.
האם יש בכך משהו של תשובה?

אם הוא מקבל על עצמו למצוא טיפול מתאים. האם זה יכול להיחשב כקבלה לעתיד?

לי פשוט שיש בזה משהו ויותר ממשהו.
ובפרט הקבלה לפנות למומחה - ודאי שהיא קבלה לעתיד!

[דרומי]

נידון בהרחבה ב'לקוטי שיחות' חלק כז ע' 212 ואילך.

ושם מדייק בלשון הרמב"ם "המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב - כטובל ושרץ בידו", שאכן יש בוידוי זה ענין של 'טבילה' מסויימת ואין זה נחשב כבדיחה בעלמא. עיין שם בהרחבה.

[ידידיה]

ר' צדוק

במדרש פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך... ויש להבין וכי הוא רק הכח של תשובה להפשר, היינו להקל העונש למחצה, הלא באמת כחה שלתשובה הוא יותר שמכפר הכל, ויוכל עוד לעשות מזדונות זכיות? אך הענין דאיתא (ב"ר י"ט) על אדם הראשון, ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל, אכלתי ואוכל. ולכאורה קשה לומר על אדם הראשון שלא רצה לעזוב דרכו רק אמר שיאכל עוד. אך כבר אמרנו שהפירוש הוא שלאחר שחטא לא האמין בעצמו עוד שיכול להתגבר על יצרו אחר שכבר נכנס בו, ודן בעצמו אם מקודם שלא היה לו היצר הרע היה יכול לכנוס בו ולפתותו, כל שכן עתה אחר שכבר חטא בודאי לא יוכל לו, ולא היה רוצה לרמות את בוראו... כי הוא ידע שעיקר גדר התשובה הוא עד שיעיד עליו היודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, וזה לא האמין בעצמו שיוכל להתגבר על יצרו כל כך. אך אחר ששמע מקין שאמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אך דאיתא (ב"ר שם) שיצא כגונב דעת העליונה, על זה אמר כך הוא כחה של תשובה שמועיל גם בוידוי דברים לבד אף שאינו עוזב עוד העזיבה הראשונה, עד שיעיד עליו וכו' כנ"ל, והוא על דרך שאיתא (תענית ח') ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו', ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון, ואני לא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת, היינו דשם כתיב טוב להודות לה' ולא כתיב ועוזב, כמו שנאמר ומודה ועוזב ירוחם, רק שזה כח השבת שיועיל הדברים לבד גם כן. והוא על דרך שכתב הרמב"ם (סו"פ ב' מהלכות גירושין) בטעם שמועיל גט מעושה בישראל שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אף שהוא באמת אנוס על ידי זה ואם יסירו האונס ממנו יסרב, אך כיון שהוא באמת מחויב רק שיצרו תקפו לבטל המצוה, כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו, והוא על פי שאיתא (ברכות י"ז) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה, אבל באמת רצונינו הפנימי הוא לעשות רצון השי"ת בשלימות...