'קבלת תשובה' [סיגופים ותשובת המשקל] על חטאים שנעשו לו כהיתר

[נוטר הכרמים]

חידוש גדול ונפלא ב'תשובת המשקל': רק לב' פעמים הראשונות

[א] הנה מצינו חידוש גדול ונפלא בדברי רבותינו האחרונים בענין תשובה, ונראה לבאר ולברר קצת את הדברים.

בשו"ת חוט השני מאת הגאון בעל החוות יאיר מובאת תשובה מזקנו הג"מ רבי אברהם שמואל ב"ר יצחק בכרך (סימן מז), וז"ל,

ובתחלה יש לי לחקור חקירה אחת שנסתפקתי בה בימי חורפי והוא כי הנה מסדרי התשובה כתבו תשובת כל חטא ועון מה היתה כוונתם אם רצו לומר שאם חטא מאה פעמים יעשה מאה פעמי' כסדר התשובה ההיא [וכן הורה גבר בגוברין החסיד מו"ה ישעי' בספרו של"ה דף צ"ט ע"א ודף רנ"ג ע"ב עכ"ה ] או אם דיו בפעם אחת שאם נאמר שיעשה כן מאה פעמים א"כ נעלת דלת בפני בעלי תשובה שחטאו זמן רב ויש מי ששינה ושילש כעבות העגלה חטאה בכפל כפלים בכל חטאתיו ולא יספיקו לו כל ימי חייו אם עוד רבות בשנים לפיהן ישוב. ואם נאמר שיעשה כן פעם אחת הוא דבר מתנגד לשכל שיהיה משפט אחד לגר ולאזרח למי שחטא פעם אחת ולמי שחטא כמה פעמים.
ושמעתי אז מחכם אחד שראה בספר רוקח כתוב מכתיבת יד שאין מחמירין לפסוק לו על כל פעם בסדר התשובה רק פעם אחת משום טעם הנזכר שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה וכן נראה מדברי מהרי"ו סי' י"ב שסידר תשובה לאשה שזינתה תחת בעלה ונשתרשה בחטא י"ח שבועו' וכל מה שסידר שם נמצא בדברי הראשונים בסתמא במי שבא על אשת איש אפי' פעם אחת. ואף על פי שכתב בתחלת התשובה אפי' לא עברה אלא חדא זימנא היה דינה לקבל יסורין כמ"ש רבותינו מ"מ הא חזינן שבאמת לא החמיר עליה לעשות יותר ממ"ש הראשונים למי שחטא פעם אחת ואף על פי שנראה שם קצת שבשביל שלא היה לה יכולת לקבל יסורין לכך מיעט לה נראה לי המיעוט היה שלא סידר לה מחמת עון נדות בפני עצמו ועון אשת איש בפני עצמה דאיסור נדה מוסיף הוא כדמוכח בסוף פ' ד' אחין...
ואני מורה ובא לסדר למי ששינה כמה פעמים בחטא שיעשה שני פעמי' כמו שסידרו הראשוני' וטוב לו מההי' דקאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר. ולמדנו מזה שעיקר החטא הוא בשני פעמים הראשונים ואח"כ נעשית לו כהיתר גמור נמצא שדומה קצת לשוגג ואינו ראוי להחמיר עליו על כל שאר פעמים כמו על השני פעמים הראשונים.

ובדומה לזה הביא בשו"ת נודע ביהודה (קמא אורח חיים סימן לה) בתוך דבריו, וז"ל,

ומה שהמציא בעל קנה חכמה תקנה לשבים שדי אם יעשה תשובת המשקל על אותה עבירה שלש פעמים.

[נוטר הכרמים]

השגות הנוב"י על קולא זו

[ב] על חידוש מופלא זה משיג רבינו הנוב"י בחריפות גדולה, וז"ל,

דבר זה אין לו יסוד ואטו מי שעבר עבירה שיש בה מלקות כ' פעמים והתרו בכל פעם מי סגי לו בג' פעמים מלקות והלא הב"ד מלקין אותו לפי מספר ההתראות ומשנה ערוכה אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת וארישא קאי שהיה שותה כל היום.
ומה שלקח סמוכים שבפעם השלישית כבר נכתם עונו בנשמתו מעבר לעבר ואין מקום לחטא הרביעי לחול דבר זה אין לו שחר ואטו בנשמתו לבד פוגם והלא פוגם למעלה וכשארז"ל ותשכח אל מחוללך. ולא עוד לו יהיה כדבריו עון עצמו אינו נמחק וכל אחד רווחא שביק וכאשר שב על הראשונים חלו האחרונים, וכעין שארז"ל במס' שבועות דף כ"ז ע"ב חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכחת רווחא חייל שאם נשאל על הראשונה חיילא שניה. ואין דרכי לעיין בספרים הללו רק קצת אני זכור מילדותי.

[נוטר הכרמים]

ביאור ע"פ דברי הפנים יפות, והסבר כללות ענין 'תשובת המשקל'

[ג] והנה חידוש זה של החוט השני והקנה חכמה מובא בעוד מספרי רבותינו גדולי האחרונים, הגאון בעל הפלאה מביא זאת בספרו פנים יפות עה"ת בכמה דוכתי ומבאר זאת בכמה אנפי (ראה בפרשת ויקרא ה, יח ובפרשת אחרי מות טז, ו). וכתב וז"ל,

אמנם י"ל הטעם בזה דהאומות אינם נענשים על מה שנעשה להם כהיתר, גם צריך להבין מ"ש בתשובת המשקל דהיינו לסגף את עצמו בתענית כשיעור הנאה שהיה לו בשעת עבירה, שאם כפל את העבירה כמה וכמה פעמים, א"צ לעשות תשובת המשקל אלא שני פעמים, נראה הטעם בזה בודאי כיון שנעשה לו כהיתר הוי שוגג שהוא אומר מותר, אלא עיקר העונש החמור הוא על המחשבה שאינו חושש למצות הש"י ואינו נחשב בעיניו, הרי הוא כמורד ח"ו באמונתו יתברך, וע"ז עיקר התשובה במחשבה אבל בתשובת המשקל שהוא גוף עבירה א"צ אלא שני פעמים שאחר זה כבר גוף עבירה נחשב לו כשגגה.

ולכאורה הביאור בזה הוא בהקדם הבנת הענין של 'קבלת תשובה', שכבר בדברי הנוב"י נתבאר שאין ענין זה מעיקרי התשובה , וז"ל,

אלא שאומר אני כל זה אם היה התענית דבר המעכב בתשובה אבל באמת אין התענית רק דבר טפל לתשובה, ועיקר התשובה הוא עזיבת חטא וידוי דברים בלב נשבר חרטה בלב שלם התקרבות והתלהבות לאהוב את הבורא והיינו תשובה שישוב אל ה' וירחמהו, וישוב אל ה' היינו שידבק בו אבל שאר דברים תענית וסיגופים אינם עיקרים.

והנוב"י מוכיח ומבסס את דבריו בכמה הוכחות, וז"ל,

ותדע הרי זה בלתי ספק שהתשובה מכפרת כפרה גמורה ודבר זה מפורסם בתורה ונביאים וכתובים ובשני התלמודים ובכל המדרשים והנביא אומר (יחזקאל יח) ובשוב רשע מרשעתו וגו' (שם לג) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו וגו'.
וגם זה אין ספק בו בזמן שסנהדרין היה נוהג אם עבר על חייבי מיתות ב"ד אחר ההתראה אף אם שהו עדים ולא באו לבית דין שנים רבות ובין כך עשה זה תשובה והרבה סיגופים ותעניות לאין מספר יותר ויותר מתשובת המשקל הנזכר ברוקח ושוב אחר כל התשובה באו עדים לב"ד והעידו הא ודאי שאין הב"ד משגיחין על תשובתו ושורפין וסוקלין לפי עונש החטא, והדבר יפלא כיון שודאי שהתשובה הועילה וכבר סר עונו וחטאתו נתכפרה למה יומת ונקי וצדיק אל תהרוג כתיב. ובהדיא אמרו בריש אלו הן הלוקין חייבי מיתות עשה תשובה אין בית דין מוחלין לו . אלא ודאי גזירת הכתוב הוא שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן ואין אדם שיומת בב"ד כי יאמר חטאתי והנני שב וכיון שהקב"ה רצה ליתן עונש מיתה על קצת עונות כדי שיתיירא האדם מלעבור לכן נחוץ הוא שלא תועיל התשובה להציל ממיתת ב"ד. ואי ס"ד שתשובת המשקל הוא עיקר בתשובה א"כ ודאי שנאמר למשה מסיני כל עון ואשמה משקלה ומשקל תשובתה לפי ערכה, ומעתה למה לא יועיל תשובה להציל ממיתת ב"ד ואעפ"כ כל עונשי מיתת ב"ד לא יבוטלו, יעו"ש שהאריך.

ויש לברר מה תפקיד ה'קבלת תשובה' היינו שמקבל עליו סיגופים ויסורים ב'תשובת המשקל' כנגד מה שחטא ונהנה בחטאו ר"ל, לפי הסדר שסדרו הקדמונים ובראשם הרוקח.

ולכאורה הביאור בזה הוא שבכח עיקר התשובה זה להפוך את הגברא לבעל תשובה, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ו), אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, אבל כל הקלקול וההשחתה שפעלו מעשיו מצד ה'חפצא' של המעשים, לזה אין תיקון רק בתשובת המשקל, כאשר עוקר את המעשים הללו במעשים כנגדם העוקרים אותם.

ואולם זה ברור ש'תשובת המשקל' אין זה תחליף לעונשי התורה, משום שכל מה שזה מועיל ופועל זה בגדרי התשובה, ומצד החידוש של פרשת תשובה שאפשר לעקור מציאות של מעשים שכבר נעשו, וכפי שביאר המסילת ישרים , ובזה נראה ליישב תמיהת הנוב"י מפני מה אין תשובת המשקל מועילה במקום עונשי בית דין.

ברם, זה נכון כלפי מעשי החטאים הראשונים שעשה אותם בכל כללי הלכות מעשה, אולם אחר פעם ראשונה ושניה שנעשית לו כהיתר, חסר כאן בגדרי מעשה, ואף שבודאי יש כאן חיוב ועונש על מעשה זה מחמת שהוא גרם לעצמו, וזה נראה עומק כוונת הפנים יפות בפר' ויקרא, וז"ל, נראה הטעם בזה בודאי כיון שנעשה לו כהיתר הוי שוגג שהוא אומר מותר, אלא עיקר העונש החמור הוא על המחשבה שאינו חושש למצות הש"י ואינו נחשב בעיניו, הרי הוא כמורד ח"ו באמונתו יתברך, וע"ז עיקר התשובה במחשבה אבל בתשובת המשקל שהוא גוף עבירה א"צ אלא שני פעמים שאחר זה כבר גוף עבירה נחשב לו כשגגה.

ועי' עוד בספר משך חכמה פרשת ויקרא (ה, יא).

[נוטר הכרמים]

מהלך נוסף: תשובת המשקל לריפוי וזיכוך הנפש

[ד] ועוד נראה לבאר הענין של תשובת המשקל ביתר ביאור, שסיגופים אלו לא נועדו בתורת עונש על מעשי העבירות, שלזה נקבעו העונשים הכתובים בתורה, כל עבירה כעונש הכתוב בה, אלא הגדר בקבלת אותם היסורים והסיגופים והצער שנגרם בהם הוא כדי לזכך את הנפש מזוהמת וחלאת החטאים.

ומעתה ישנה בידינו דרך נוספת ליישב את קושיית הנוב"י הנ"ל ברווחא, שהמסלול הזה של יסורים לא בא בתורת עונש אלא כתוספת זיכוך וטהרה וכמרפא מחולי החטא, ולכן אין תשובת המשקל מצילה מידי חיוב מיתה ושאר חיובי עונשי בי"ד.

ומצאתי שכדברים הללו ממש כתב בשו"ת אמרי בינה (סימן יג), וז"ל,

ועוד יש בלעדי זאת עונש גמולי ג"כ כי עבר על גזירתו ית"ש והשחית נפשו ממש כעובר על גזירת המלך ומשחית עי"ז כלי יקר של המלך שענשו בכפלים. ובזה מובן מה שמצאנו כמה מאמרי רז"ל בעניני תשובה הנראים כסותרין א"ע כי אמרז"ל עבר אדם עבירה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו ותשובה היא רפאות תעלה לכל עבירות שבעולם ועיקרו של תשובה הוא חרטה ועזיבת החטא. ויש כמה מאמרים שצריך לסבול תשובת המשקל של כל חטא וחטא ולסגף א"ע. ואמרו רז"ל כי בתחבולות תעשה מלחמה עבר אדם חבילות עבירות יעשה כנגדן חבילו' של מצות וע"כ אף דאין מצוה מכבה עבירה בכ"ז צריך תרופות רבות.
ולהאמור יש לומר דעל חלק העונש הגמולי אשר צריך האדם לקבל בשביל שעבר על מצות הקדוש ברוך הוא בזה עושה ד' חסד ומקבל לשבים מיד בחרטה ועזיבת החטא מוחל לו הקדוש ברוך הוא וחותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל השבים. אבל בכ"ז להשיב ולהבריק הפצעים והחבורות הנעשים בנפשו במה יתרצה זה אל אדוניו. ממש אם החולה העובר על מצות הרופא ושתה ואכל דברים המקלקלים גופו אף אם יפייס ויתרצה להרופא מאה פעמים וימחול לו בכ"ז צריך לקבל רפואות וסמים להחזיר גופו לבריאותו כן עונש הסגולי לא ניתן למחול רק הקדוש ברוך הוא חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל השבים ומבריא נפש החוטא ולזה צריך שיסבול יסורים כפי ערך החטא.

[נוטר הכרמים]

התיקונים שכנגד תשובת המשקל: טהרת יום הכיפורים ודביקות בד'

[ה] ונראה שבכך ניתן לבאר את שאנו אומרים בנוסח תפילה זכה בכניסת היום הקדוש יום הכיפורים (חיי אדם כלל קמד),

"והנה ידענו כי אנחנו מחוייבים להתענות על פי תקוני התשובה על כל חטא וחטא ולסגף את גופנו בתשובת המשקל נגד מה שהתענגנו בעבירות אך גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח להתענות אפילו על חטא א' ומכל שכן על כל עון ועון כי רבו עוונותינו מלספור וכשל כוחנו ולכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שיהיה צום התענית ביום הקדוש הזה יום הכפורים הבא עלינו לטובה כפרה על כל עונותינו".

וצ"ב מהיכי תיתי שצום ותענית של יום אחד יחשב ככפרה בגדרי תשובת המשקל על כל הררי החטאים והעוונות. ואולם יתכן שכיון שבמרפא לנפש עסקינן, אזי בכח הטהרה המיוחד של תענית היום הקדוש יהיה לפעול את הכח הגדול של תשובת המשקל על כלל העבירות, ועיין.

ולפי מהלך זה יובן לנו ענין עיקרי בדעת רבותינו בענין זה של תשובת המשקל, הנה כתב בספר חרדים (פרק סה), וז"ל,

עוד תקנה אחרת מצאתי בתוך ספרי המקובל האלהי חסידא קדישא הרב ר' יצחק לוריא אשכנזי ז"ל בספר א' כתיבת יד נקרא בית מדות איננו אותו ספר בית מדות שהוא בדפוס שם מצאתי כתובה כל מה שתמצא בדברי הראשונים תוכחות על עון סגופים ויסורין קשין שלג וחרולים והפסקות ענויים לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ה', זאת היא תקנתו לא יחלש ולא יתבטל מלימודו אך יום א' מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ותתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' רכות כאשר ידבר העבד אל רבו והבן אל אביו.

והעתיק דבריו השל"ה הק' באיזהו מקומן הובאו דברים אלו בביאור הלכה סי' תקעא.
והנה בדברי האריז"ל לכאורה ישנו חידוש גדול, כי הרי מיירי כאן באחד שתורתו אומנתו בכל עת, וזאת ידענו כי התשובה המעולה זה עסק התורה בידיעה, וכך למדנו בבית מדרשו של רבינו הגר"א, "דרכו של רבינו הגר"א לפסוק מעשה התשובה לבעלי תשובה ביגיעת לימוד התורה, ומניעת הדיבור במקום תענית" (תוספת מעשה רב).
"והתשובה המעולה היא ג"כ עול תורה, כדמתרגמינן בפסוק ונקה לא ינקה, ונקה לדתייבין לאורייתא" (הנהגות מהגר"א; כתבי הצדיק רי"ז מסלנט עמ' קיב).
וראה עוד בביאור הגר"א למשלי (טו, ו) עה"פ בחסד ואמת יכופר עוון, "שהוא גדול וטוב מכל הסיגופים לעסוק בתורה ובגמילות חסדים כמ"ש בגמ' (ברכות ה:) חסד זו גמילות חסדים אמת זו תורה ובזה יכופר עוונו.
ומפני מה אנו מצריכים אותו להתבטל מסדר לימודו הקבוע ולהתייחד עם קונו, ולהקדיש זמן גם לתפילה ולקשר מחשבתו בו ביחוד.

ובאמת נראה שהוכרע לנהוג כן ע"י אדונינו הגר"א, שכך איתא במעשה רב (סי סב), יום ב' כולו לד'. ענין תשובת המשקל לפי כח.
והנה יש שהבינו את ענין ה'כולו לד'' ביון ב' בשבוע שזה מצד הנהגת מידת הדין השולטת ביום ב', כמבואר במקובלים (ריקאנטי פר' בראשית של"ה מס' חולין), אולם נראה שזה הטעם לקביעת היום בשבוע ליום ב', אולם מסמיכות הענין לענין תשובת המשקל נראה כי מיירי כאן מלתא דתשובה, ומטעם דברי האריז"ל הנ"ל, וכן האריך בספר ראשית חכמה (שער הקדושה סוף פ"ב).

וע"כ הביאור הוא כי ההשגה שמשיגים בתשובת המשקל זה זיכוך וטהרה מיוחד של הנפש, וזה א"א ע"י עסק התורה בעלמא, אלא באופן מסוים של 'בלתי לד' לבדו' בהתבודדות במקום מיוחד, ריחוק מבני אדם וקירבת ד'.