ביאור בדברי הרמ"א

[שמר]

שו"ע אורח חיים - סימן תרו
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור:
(א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו וכו' ובסעיף ב אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. מוסיף הרמ"א על זה "ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור", וצ"ב מה בא להשמיענו הרמ"א הלא זהו נושא הסימן בקשת מחילה בעיוה"כ.

[טברייני]

שו"ע אורח חיים - סימן תרו
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור:
(א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו וכו' ובסעיף ב אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. מוסיף הרמ"א על זה "ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור", וצ"ב מה בא להשמיענו הרמ"א הלא זהו נושא הסימן בקשת מחילה בעיוה"כ.

לכאורה כונת הרמ"א להוסיף דאף אם לא פגעו אחד בשני נהגו לבקש סליחה.
(ובש"ע משמע רק עיקר הדין לבקש סליחה מהנפגע בעיו"כ, ודיני מי שמת לו הנפגע.)

[שמר]

שו"ע אורח חיים - סימן תרו
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור:
(א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו וכו' ובסעיף ב אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. מוסיף הרמ"א על זה "ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור", וצ"ב מה בא להשמיענו הרמ"א הלא זהו נושא הסימן בקשת מחילה בעיוה"כ.

לכאורה כונת הרמ"א להוסיף דאף אם לא פגעו אחד בשני נהגו לבקש סליחה.
(ובש"ע משמע רק עיקר הדין לבקש סליחה מהנפגע בעיו"כ, ודיני מי שמת לו הנפגע.)

א. דבריך מדוקדקים מהבדל הלשונות "פיוס" "מחילה".
ב. האם יש עניין לבקש סליחה גם שידוע שאין סיבה לכך?.
ג. מדוע הביא זאת הרמ"א לאחר דין מחילה ממת, ולא בסעיף א?.

[נוטר הכרמים]

את הביאור הנ"ל כתב בערוך השולחן כאן סעיף ד.

[נוטר הכרמים]

שו"ע אורח חיים - סימן תרו
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור:
(א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו וכו' ובסעיף ב אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. מוסיף הרמ"א על זה "ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור", וצ"ב מה בא להשמיענו הרמ"א הלא זהו נושא הסימן בקשת מחילה בעיוה"כ.

לכאורה כונת הרמ"א להוסיף דאף אם לא פגעו אחד בשני נהגו לבקש סליחה.
(ובש"ע משמע רק עיקר הדין לבקש סליחה מהנפגע בעיו"כ, ודיני מי שמת לו הנפגע.)

א. דבריך מדוקדקים מהבדל הלשונות "פיוס" "מחילה".
ב. האם יש עניין לבקש סליחה גם שידוע שאין סיבה לכך?.
ג. מדוע הביא זאת הרמ"א לאחר דין מחילה ממת, ולא בסעיף א?.

על שאלה ג נראה שיש להשיב כי בא לכלול גם את חיוב בקשת המחילה המיוחד לערב יוה"כ את הבקשה על הקבר, וכן נראה בטור שהקדים את הכותרת 'ויתן כל אדם אל לבו בערב יוה"כ לפייס, ועי' בפרישה שלא כ"כ. ועי' ב"ח שהכוונה בטור היא אחרת שלא יאחר את בקשת המחילה, ומשא"כ בשאר ימות השנה.

[שמר]

שו"ע אורח חיים - סימן תרו
שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור:
(א) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו וכו' ובסעיף ב אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. מוסיף הרמ"א על זה "ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור", וצ"ב מה בא להשמיענו הרמ"א הלא זהו נושא הסימן בקשת מחילה בעיוה"כ.

לכאורה כונת הרמ"א להוסיף דאף אם לא פגעו אחד בשני נהגו לבקש סליחה.
(ובש"ע משמע רק עיקר הדין לבקש סליחה מהנפגע בעיו"כ, ודיני מי שמת לו הנפגע.)

א. דבריך מדוקדקים מהבדל הלשונות "פיוס" "מחילה".
ב. האם יש עניין לבקש סליחה גם שידוע שאין סיבה לכך?.
ג. מדוע הביא זאת הרמ"א לאחר דין מחילה ממת, ולא בסעיף א?.

על שאלה ג נראה שיש להשיב כי בא לכלול גם את חיוב בקשת המחילה המיוחד לערב יוה"כ את הבקשה על הקבר, וכן נראה בטור שהקדים את הכותרת 'ויתן כל אדם אל לבו בערב יוה"כ לפייס, ועי' בפרישה שלא כ"כ. ועי' ב"ח שהכוונה בטור היא אחרת שלא יאחר את בקשת המחילה, ומשא"כ בשאר ימות השנה.

אבל לפי דברי ערוך השלחן אין דברי הרמ"א עוסקים כלל בדין מחילה מהמת, והדרא קושיא לדוכתא מדוע לדבריו הביא זאת הרמ"א (לכאורה) שלא במקומו.