הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' אוגוסט 31, 2019 11:37 pm
יישר כח, הרב אש משמים על דבריך הנכוחים.
מענין לענין באותו ענין אציג כאן דברים שאמרתי בס"ד בין קבלת שבת לערבית בבית המדרש כא' מבני החבורה.
[רבינו זצוק"ל הכוונה למו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל, שנראה כי כל הדברים נאמרו ע"פ הרוח שקיבלנו ממנו].
הבחירה האחת בחיים האמיתיים
בחירה אחת כללית, ועד עבודה זרה!
[א] בתחילת הפרשה מתומצת כל ענין הבחירה במילים קצרות: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ ד' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ ד' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם.
ולכאורה הדבר צ"ב, שריהטת הלשון משמע שישנה בחירה אחת מרכזית ובודדת, בחירת הברכה – אשר תשמעו אל כל המצוות, והקללה – אם לא תשמעו, עד לכדי עבודה זרה ר"ל, וסרתם מן הדרך.
ולכאורה הרי אנו מורגלים שהבחירה היא בעצם על כל צעד ושעל, על כל מעשה, על כל דיבור, על כל מחשבה, בכל יום ויום מחדש.
זאת ועוד, היאך תפסו את נקודת הבחירה על הדבר החמור ביותר, עבודה זרה! "וסרתם מן הדרך" לגמרי חס ושלום, והרי עיקר ההתמודדות עם הבחירה היא בכלל התרי"ג מצוות, כל חד לפום דיליה, ואדרבה, במצוות שאדם דש בעקביו שם לכאורה נקודת הבחירה שלו.
ואף שניתן לדחוק שמה שאנחנו לא מבינים עד כמה עבודה זרה זה בתוך נקודת הבחירה, כי בטלוהו ליצרא דעבורה זרה, וכמבואר בגמ' פרק חלק, ובדורות קדמוניים עבודה זרה היה נסיון מוחשי ותדירי, מ"מ בודאי התורה היא תורת חיים, ולנו ולבנינו היא ללמוד הימנה.
'כי אם ליראה' ולא לבחירה
[ב] איתא בברכות (לג, ב): ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.
והנה ידוע ומקובל לבאר שהכוונה 'חוץ מיראת שמים' אינה להשגת יראת שמים במסוים, אלא למושג הכללי של בחירה, שביד האדם לבחור בטוב בכל מצב שהוא, ואינו אנוס בדבר. וכן נראה בדברי הקדמונים (ראה רמב"ן ורבינו בחיי פרשת ואתחנן ה, כו; רד"ק מלכים א יח, לז; רא"ם וגור אריה פרשת עקב י, יב; ספר חסידים סי' לג; שו"ת מעיל צדקה למהר"י לנדסדופר סי' ז; יד המלך פ"ה מתשובה ה"ה; משך חכמה הקדמה לספר שמות ועוד הרבה).
ומעתה איפוא לכאורה צ"ב, מפני מה נקטו חז"ל בלשונם 'חוץ מיראת שמים' ולא חוץ מן הבחירה, ואף כי ניתן לדחוק שתפסו לישנא דקרא 'כי אם ליראה', הלא דבר הוא.
בחירה על כל הדרך!
[ג] ואשר נראה מזה כי אמנם מצות הבחירה ויסודה איננה הבחירות הקטנות והגדולות על כל צעד ושעל, אלו הינם תוצאות ודרכי ההתמודדות בפועל, אלא ביסוד הענין יש כאן בחירה אחת, בחירה של הדרך! שכן המסילה אחת היא, מסילה של 'הברכה אשר תשמעו' ולהיפך ח"ו. והדרך אינה על דקויות, אלא כל סטיה מן הדרך, 'וסרתם', הרי היא 'ללכת אחרי אלהים אחרים', כי כל אשר יחובר אל החיים האמתיים יש בטחון, וח"ו להיפך.
ומעתה מובן איפוא, שה'מה ד' א' שואל מעמך' אינה מעלת הבחירה שניתנה במצות עשה, כי זוהי התוצאה והפעולה למעשה מאות ואלפי ורבבות פעמים, אלא יש כאן נקודה עמוקה של 'יראת שמים', כשיש יראת שמים אזי הוא בדרך הנכונה, יודע הוא את אשר לפניו.
לפיכך גם בגשתנו ל'אלול', עלינו להעמיק בנקודה זו, כי לפני כל חיזוק למעשה על פעולה מסוימת, שזה ודאי עיקר גדול, להתמקד תמיד ב'סולם מוצב ארצה', ובכל דבר להוציא לפועל ממש, 'עד שתחפץ', אבל תחילה יש להעמיד את הדרך ואת הכיוון.
בחירה בחיים האמיתיים
[ד] רבינו זצוק"ל חינך אותנו לבחור בחיים האמתיים, זה המטבע שטבע לדרך הנכונה, והיה שב ומשנן ללא הרף, ויש כאן ב' חלקים:
'חיים', לא פרטים ומעשים, אלא מציאות של חיים שהיא גם מקיפה את הכל וגם היא הרוח והנשמה של הכל. גם מבט רחב לתפוס את כל מה ששייך ברוחניות, וגם שלא תהיינה השגות ומדרגות תלושות, מעשים חיצוניים בודדים, שאינם עצם המהות של האדם ומרכז ההוייה שלו.
'אמיתיים', אמת נוקבת ובלתי מתפשרת. לא לרמות את עצמו ולהסתפק בקיים, אלא לתבוע ולתבוע, ולייסר את עצמו היכן הם שאיפותיו והאם הוא ממצה את יכולותיו.
ועוד היה מרגלא בפומיה של רבינו זצוק"ל תמיד לעורר על 'אורח חיים למעלה למשכיל', כי אם האדם שוקט על שמריו וחייו הרוחניים מתנהלים על מי מנוחות, על פי המושגים והמדרגה שהציב לעצמו, והינו מסתפק בכך, הרי הוא בסכנה מוחשית 'למען סור משאול מטה'.
וברשימות הגר"א איזנטל שליט"א בספר 'מגילת ספר' מובא: "ואמר שאצל האברכים נעלמים במשך הזמן הבינונים, וחלקם נעשים בני עליה, וחלקם להיפך שרח"ל יורדים מדרגתם".
'בינוני', זה אדם של מעשים, עושה מעשים כאלו ומעשים כאלו ואין לו דרך ברורה, ולכן עם הזמן הוא נופל ממדרגתו. בן עליה זה אדם שיש לו דרך וכיוון, ולכן הוא מתעלה ומתרומם. בחור צעיר – קורה שהוא במצב קבוע של בינוניות, יען כי דרכו אינה סלולה לפניו עדיין. אדם מבוגר יותר, בעל משפחה, מחויב לעמוד על דעתו ועל דרכו בחיים ו'לתפוס את עצמו' בכל הכיוון שיהיה באופן של עליה ורוממות.
אלול – תשובה על הדרך ולא על המעשים
[ה] שמעתי פעם בשם בעלי עבודה, מהי המהות של 'אלול', הרי ימי תשובה נקבעו לנו 'עשרת ימי תשובה', ומה הם השלושים יום שקודם לכן.
רבינו היה מאוד מעודד ללמוד שערי תשובה, וכן ידוע מרבינו בעל האבי עזרי. ולכאורה זה מוכיח שזה לא רק ימי קירבת ד' וימים המסוגלים לקבלת תחנונים, אלא זה שייך לסוגיא של תשובה.
וידוע לבאר בזה, כי בעשי"ת מפשפשים וממשמשים במעשים ובפרטים, ואילו באלול מתמקדים בלהעמיד את עיקר צורת החיים שיהיה כמו שצריך, ולכן היו שהעדיפו ללמוד בימי האלול את הפרק הראשון של ספר מסילת ישרים, "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".
פרטים למעשה הנוגעים לנקודת הבחירה הכללית
[ו] ונראה בס"ד לעורר דבר אחד למעשה שזה אבן יסוד ואבן בוחן בכל הנושא של העמדת צורת החיים. מצוי מאוד שאדם מוצא עצמו ב'פרשת דרכים' על דבר מסוים להחליט אם כדאי להכניסו אל רשותו, אם זה דבר נצרך ומועיל וכו'.
ניכר מאוד הבדל בין בן תורה אמיתי שיודע את חובתו בעולמו שעל כל דבר חושב האם דבר זה יועיל ויקדם אותי בתורה ובעבודת ד', לבין אנשי העולם גם מציבור שומרי תורה ומצוות שהתגובה הראשונית שלהם היא 'מה הבעיה'? בעצם למה לא?, וזוהי סתירה שאין למעלה ממנה ומציאות הפוכה מהדרך של 'הברכה אשר תשמעו'.
ועכ"פ נראה שאף שבודאי יש כאן קושי גדול להעמיד את כל צורת החיים באופן מרומם ונעלה יותר, ולתפוס את עצמו ברצינות, ולא דבר קל הוא, אך יש כאן מאידך גם 'קולא', שכן פעמים רבות מתוך התעסקות יתירה בפרטים ופרטי פרטים אדם מאבד את הדרך ומתרפה ונכנס ליאוש, וכאשר עיקר עסקו הוא להעמיד את הכיוון, הרי שזה בחינת 'מילתא זוטרתא'.
ונראה שזה הביאור בדברי הגמ' בברכות שם, אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא, והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא.
וכבר הקשו, מה בכך שלגבי משה רבינו הוי מילתא זוטרתא, הרי מדבר אל בני ישראל ולא אל עצמו.
אלא הביאור הוא שבא לומר שיש כאן יסוד ושורש אחד שבו נעוץ הכל, והרי הוא כמין מילתא זוטרתא ביחס אליו, שיש למקד את כל המאמצים בכיוון אחד, 'כי אם ליראה', ולא שיש כאן הרבה פרטים שונים.