מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
נוטר הכרמים
הודעות: 5699
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' ספטמבר 17, 2018 6:31 pm

בין כסה לעשור אתה שב לעסוק בהשלכת רוע השאור. תר ומחזר אחר פנקסך מן השנה שעברה לעת הזאת. אתה קורא וקורא ומזדהה עם כל מילה. התיאור של המצב, הליקויים המרכזיים שמונעים בעדך מלהתקדם ולהתעלות, הצעדים אותם יש לנקוט, והקבלות הממוקדות לשנה הבעל"ט.

כעת אתה מנסה לחשוב היכן טעית, למה הקבלה וכל ה'חיזוק' לא החזיקו מעמד, מהי נקודת התורפה, ומתקשה למצוא. הקבלה לא כל כך קשה והינה ברת ביצוע, ההכרה בנחיצותה היא מלאה, היא לא התקבלה בחפזה ברגעים האחרונים של נעילה כשהחמה נסתתרה מאחורי האילנות. הדברים נכתבו בצום גדליה מתוך מתינות וישוב הדעת.
הינך מתמלא בתסכול, האומנם ננעלו בעדי דלתי התשובה, האם לא אזכה פעם להשתנות מעט??

----

ישנה גישה שרווחת בכל מיני קונטרסים חדשים מקרוב באו שטוענים שאכן הוא הדבר, חזיון נדיר הוא לראות אדם שמשתנה משמעותית 'באמצע החיים'. ככל שאתה מתבגר ומזדקן אתה משלים עם הבינוניות שלך, עם הדשדוש במקום בו אתה נמצא - פחות או יותר. קשה לך להאמין שיש לך את הכוחות להשתנות בצורה דרסטית ולצמוח לגובה. נראה לך כי החסרונות והטבעים שלך הינם כבר חלק בלתי נפרד ממך, ומסובך מדאי ליצור בריה חדשה, מרוממת ומתוקנת יותר.

הפתרון המוצע הוא ללכת מראש על המינימום, קבלה פעוטה ופרטית, כזו שלא צריך לשנות את מהלך ודפוסי החיים כדי לעמוד בה, אלא להשתפר במשהו, ברכת המזון מתוך ברכון, לימוד שבועי של הל' שבת וכדומה.

כמובן שאין לזלזל בשום שיפור והשגה בעבודת ד', בפרט כאשר כל שיפור והתקדמות גוררת אחריה עוד, וקובץ על יד ירבה, אבל קשה לך להשלים עם הקביעה הזאת שאמנם אין סיכוי להשתנות בצורה יותר משמעותית וניכרת. האם אכן נסתם הגולל על חיי גדלות ורוממות עליהם חלמת במשך כל השנים?

זאת ועוד, ביחס לכל המצוות חונכת להשתדל לקיימם בהידור וברמה גבוהה, וכאן אתה נדרש להסתפק במועט שבמועט. האם מצות התשובה היא המצוה שלדעת הרמב"ן עליה נאמר 'לא בשמים היא... ולא מעבר לים... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו'. אטו נאמר שהכוונה בפס' היא לקיום הזעיר והמינימלי ביותר להחשב כ'שב'.

----

המציאות שטופחת על פניך יותר מכל היא תופעת התשובה ההמונית שפקדה את עם ישראל בעשרות השנים הרחוקות. אלפים ורבבות אנשים מכל הגילאים והשכבות ביצעו מפנה חד ומהפכה עצומה ואדירה בכל מהלך חייהם. מאורח חיים חילוני ומופקר לגמרי עברו לקיום מלא ומחייב של תרי"ג מצוות בשלימות, ומהם שנעשו לבני תורה ותלמידי חכמים מובהקים.

אותם המכונים אצלנו 'בעלי תשובה', חוו טלטלות ומשברים, התגברויות וקשיים אין סופיים, וגם תוך כדי, עליות וירידות לאורך כל הדרך, ולמרות הכל, אחור לא נסוגו. הלא דבר הוא!!

היכן הם הצליחו ואתה נכשלת?

ואף כי בודאי שיש כל מיני הסברים, להלן כמה מהם.

הם עשו מהפך כללי בחייהם, 'שינוי השם', מעיקרא חילוני והשתא חרדי, נטשו את הדרך והחברה הקודמים ובחרו בדרך חדשה לגמרי, מכח זה חוו 'לידה' מחודשת בעלת אנרגיות וחיוניות בלתי נדלים, מה שלא שייך אצלך שהינך נדרש לחזור בתשובה על פרטים בתוך המסגרת של חייך הנוכחיים.

הם השתכנעו שהם הולכים למלחמה וקרב על החיים שלהם, להיות או לחדול, ולך, קשה להרגיש כך. אתה מרגיש מחויב להתקדם ולהשתפר, אבל כיצד תרגיש שזו מלחמה על עצם החיים, כאשר מדובר כאן רק בשיפור והתקדמות בתוך המסגרת.

ויש עוד כל מיני הסברים שאין תועלת כ"כ להעמיק ולנתח אותם, עד כמה שהנתונים הם לרעתך, ועליך לחפש דרבונים ו'מחייבים' שונים על מנת להעניק חוזק ויציבות למסלול השינוי שלך.

----

חושבני כי ישנה נקודה שורשית ויסודית מאוד שעלינו לאמץ בכל עת, לענ"ד זהו מכשול עיקרי העומד לנו לרועץ בכל נסיון שינוי או עמידה בקבלה, וישנה משמעות רבה לכך ש'בעלי תשובה' לא סובלים ממנה.

נפתח במשל מן החיים. ניתן להבחין בתופעה מעניינת בהתנהלות כלכלית של חלק נכבד מן האוכלוסיה. כאשר אדם אין לו חובות יוצאי דופן, הוא מקמץ בהוצאותיו, חוסך פרוטה לפרוטה ומחשב כל הוצאה אם יש לו אפשרות לעמוד בכך. אם אין לו – ההוצאה נדחית לכשירווח ויהיה לו. לאחר שכבר הנהו נתון בחובות גדולים, לרגל נישואי צאצאיו או כל סיבה אחרת, שוב 'הותרה הרצועה' וכבר אינו מדקדק כ"כ על כל שקל, שכן 'בין כה וכה' הוא בגירעון גדול ומה יוסיפו כמה שקלים...

זהו אתגר מיוחד לדעת להפריד ולבודד את החוב ממכלול ההוצאות וההכנסות, ולהפנים שה'בין כה וכה' הוא מוטעה ושגוי. כשם שלפני החוב פרוטה לפרוטה הצטרפה לחשבון גדול, כך גם אחריו, ומאי שנא. אדרבה, גדווקא בגלל שהחוב והגירעון גדול, יש להתאמץ ולעשות ככל שניתן להקטינו.

דרכו של עולם, אתה נכנס למסלול של עליה, מתאמץ ומתקדם. מקפיד יותר על שמירת וניצול הזמן, מעניק תשומת לב ליוצא מפיך שאינו בכלל דברים האסורים וכו' וכו', ועם הזמן אתה שב ומתאכזב. אתה לא מצליח להתהפך ברגע לשקדן ושתקן גמור, ואתה מועד פה ושם, ולפעמים גם יותר.

מכיון שלפני ה'חיזוק' לא חיית כ"כ את החשבון, מעולם לא חישבת נכון את ההצטברות האדירה והבלתי נתפסת של זמני הבטלה שנאגרו אצלך, ושוב אינך שם על לבך כמה התקדמת והשתפרת מאז התחזקת ולקחת את עצמך בידים. מטבע הדברים, האכזבות והתיסכולים מהנפילות ואי ההצלחות 'מטביעות' את ההישגים ואת ההצלחות, ואז ה'בין כה וכה' משתלט על הבן אדם, אם לא במוחש ממש אז בתת מודע.

את ההתקדמות העצומה אתה לא מרגיש כל כך, וכנגד זה התיסכול והאכזבה מהנפילות הינם עצומים ומדכאים, וכך מהר מאוד נאבדת התקוה והאמון שלך ביכולת להשתנות נסדק ונהרס. ה'קבלה' מאבדת את חינה ואת החשיבות שלה בעבורה עליך להתאמץ, ואף היא מתמסמסת ומתפספסת עם הזמן.

חוסר סיפוק והרגשת התקדמות – זו ההגדרה, ואת זה, כך נראה, יש לבעלי תשובה בשפע. בכל שבת שנשמרת כהלכתה ובכל לימוד תורה וקיום מצוה כדבעי הם מרגישים התקדמות ועליה, וזה מה שמעודד אותם למול האכזבות והנסיגות, הנסיונות והכשלונות. אצלנו זה לא סימטרי, כי כל נפילה גוררת אתה תחושות של מרמור ופספוס ורגשי אשמה ויאוש עצמיים גדולים בהרבה מכדי מידתם ויחסיותם לעומת ההצלחות וההישגים.

אין מנוס מלחשב תדיר 'שכר מצוה', לספור ולמנות את ההצלחות ואת ההתקדמות, ולו היא מזערית, [לרוב היא משמעותית מאוד], ולהתעודד מהם בכל עת.

-----

מובן כי ישנם עוד עצות ומתכונים להצלחה בעבודת התשובה, כמו התפילה התמידית ובקשת סיעתא דשמיא, קביעת זמנים קבועים ללימוד מוסר ולחשבון הנפש ועוד כיוצא בזה, אבל כמדומה שהנקודה הנ"ל היא לא דורשת הרבה, רק מעט התבוננות לשים אל האמת ואל הצדק פניו, ופריה רב מאוד.

יה"ר שנזכה לשוב בתשובה שלמה לפניו ית' ולחסות בסתר כנפיו סלה.

מכון חכמי ספרד
הודעות: 963
הצטרף: ו' מרץ 03, 2017 10:26 am

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי מכון חכמי ספרד » ב' ספטמבר 17, 2018 8:59 pm

מיוחד מאוד.

נהניתי במיוחד מההמשלה להתנהלות כלכלית, בין אדם בעל חוב לבין אדם שמתנהל ללא חובות.

לענין
הודעות: 2294
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי לענין » ב' ספטמבר 17, 2018 10:23 pm

דברים נפלאים.

דומני כי המורגלים בתורת מוהר''ן ז''ל, נהיר להם, כי אכן אחד מאבני היסוד במשנתו הוא כעין הנ''ל.

דעת_האברך
הודעות: 530
הצטרף: ו' ינואר 29, 2016 9:44 am

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי דעת_האברך » ג' ספטמבר 18, 2018 12:17 am

הרב נוטר שליט"א, יישר כח גדול על הדברים הנפלאים והמרוממים והכל כל נכונים. בעצם עמדת על שתי נקודות:
א. מה לעשות עם כך שהקבלות משנה שעברה התנדפו להן ביעף, ואיך שומרים על הקבלות להתרומם ולהתעלות.
ב. האם שייך לנו להגיע לשינוי ממשי ואמיתי מקטנות לגדלות, ולא רק התקדמות בדברים קטנים ופעוטים בצעדים קטנים.
על כך הוספת לשאול מה החילוק מבעלי התשובה שאנו רואים ששינו כל חייהם ללא הכר, ולמה אנו לא מסוגלים לכך, וענית שהחילוק הגדול הוא שהם רואים את ההתקדמות שלהם על כל צעד ושעל ואילו אנו לא שמים לב להתקדמות זו וממילא אין לנו כח ואמביציה להמשיך להתאמץ לזה, ויעצת להתמקד על השינויים שאנו עושים ועל החשיבות שלהם.
כמדומני שעיקר המענה כאן הוא בנוגע לנקודה א', אך נקודה ב' עדיין צריכה תלמוד.

דרך אגב, אוסיף שניתן לראות מתחומים נוספים בחיים שהממריץ הגדול ביותר של האדם להתקדם הוא הצלחה, ואנקוט בדוגמא שנתקלתי בה לאחרונה.
אנשים (או יותר מצוי, נשים) העושים דיאטה, מוצאים הרבה פעמים כי קשה מאד להתמיד בדיאטה לאורך זמן. הפיתויים לשבור את הדיאטה הם תמידיים ורק מתחזקים והולכים. עם כל חתיכת עוגה או קוביית שוקולד טוב יש התמודדות חדשה. הוראות היתר מצויות תדיר - זה רק הפעם; זה לא כל כך נורא; זה כמעט בלי סוכר ובלי שומן; המצב שלי בעצם לא כזה מחייב דיאטה; לא יתכן שכל החיים אני אצטרך להתנזר מהנאות אלו וכו' וכו' [מעין אותן הוראות היתר המצויות גם בעבירות]. כל פעם שאדם נכשל בדיאטה יש לו אחר כך הרגשה רעה של כעס על עצמו, בושה על חולשתו, ומצד שני היחלשות של כושר עמידתו לפעמים הבאות.

כפי שנוכחתי לראות אצל קרובי משפחה, הדבר שהכי חיזק את הנחישות להמשיך ולהתמיד בדיאטה היה כאשר המשקל באמת החל לרדת ולהתקרב לטווח הרצוי, אז התחילו להרגיש כי "יש שכר לפעולתך" וכל המאמצים משתלמים ומביאים לתוצאות הנרצות, ואז הדיאטה קיבלה משנה כח ותוקף, לא לאבד את ההישגים שהושגו עד כה, ולהמשיך להגיע להישגים נוספים.

משראיתי בכך הגעתי למסקנה שגם בעבודת ה' אנו יכולים לפעול באופן זה, נתמקד בהצלחות והרבה פחות נהרהר בכשלונות.
ומי יתן וכו'.

נוטר הכרמים
הודעות: 5699
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ספטמבר 18, 2018 7:45 am

דעת האברך, ייש"כ.

לא הצלחתי להבין למה הפתרון לא כולל גם נקודה ב'. הסיבה שלא מסוגלים להשתנות שינוי ממשי, המצריך עקביות ודביקות במטרה לאורך זמן הינה מחמת שלא מוצאים סיפוק בהתקדמות שאינה נראית לעין בחוסר התבוננות מספקת.

הדגש בדבריי אינו רק על מה יש להתמקד, על ההצלחות או על הכשלונות, אלא להבין שאת ההתקדמות קשה לראות בתוך ההיקף הגדול את נקודת ההתקדמות.

אברהם
הודעות: 1279
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי אברהם » ג' ספטמבר 18, 2018 9:37 am

דברים נפלאים ומחזקים מאד!!

אולי כדאי להוסיף את דבריו המרגשים של הצדיק הקדוש ר"ש דבילצקי זי"ע על אריגת החיים שאנו מכינים לנו בגד לחיי נצח, ועלינו לדאוג שיהיו בו כמה שפחות חורים וכמה שיותר צפיפות.

המיוחד במשל שלו, שלמרות שאנו מרגישים שכל מעשה קטן אינו אלא 'חוט בודד' ['כמה שקלים' כלשונך] מכל מקום הוא חלק מאריגת יריעה גדולה, הרבה חוטים תלויים בו ומתחזקים ממנו, ויחד מצטרף לאריגה חזקה ונפלאה, בעזה"י.

אולי היודעים יוכלו לצטט כאן את דבריו הקדושים.

פלוריש
הודעות: 887
הצטרף: ה' ינואר 15, 2015 6:17 pm
שם מלא: אריאל דוד

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי פלוריש » ה' ספטמבר 20, 2018 5:49 pm

פעם שיתפתי מישהו שאני מנסה כבר כמה זמן לעבוד על דבר אחד ולא מצליח (העניין היה להתגבר ולא לישון בשבת בצהריים / לקצר משמעותית את זמן השינה).
החבר אמר לי שלדעתו הבעיה שלי היא שאני לא מעודד את עצמי מספיק.
עניתי לו שלא נראה לי שזה נכון, אני לא סובל מחוסר ביטחון עצמי או חוסר הכרה במעלותיי, אם כבר ההיפך...
החבר התעקש על דבריו: אם בכל פעם שהיית עוזב את מיטתך והולך ללמוד היית מתחזק ומתפעל כמה גדול המעשה שעשיתי, כיצד ההתגברות על היצר היא דבר חשוב, אפילו בלי להסתכל על הלימוד עצמו (שיכול להיות לא מוצלח במיוחד [ובאמת, בשבת שלפני השיחה הנ"ל הגעתי לסוגיה סבוכה וכשהשעון מעורר צילצל אחת מעצות היצר היו שבין כה וכה הלימוד לא הולך להיות עכשיו עם 'אורות']), היית מצליח הרבה יותר. הבעיה שלך היא ששקדנות כמו של החזון איש היא דבר מוערך בעיניך ואילו שקדנות של 'פעם אחת להצליח לישון שעה אחת פחות בשבת בצהריים' היא דבר פחות מוערך בעיניך, אבל אתה צריך להרגיש את המתיקות והחשיבות העצמית בכל צעד, אפילו במנותק מהתכלית הגדולה, ולעודד את עצמך בכל הצלחה קטנה. עד כאן דברי החבר.
לאחר שהתבוננתי בדבריו מצאתי אותם מועילים מאוד.

דעת_האברך
הודעות: 530
הצטרף: ו' ינואר 29, 2016 9:44 am

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי דעת_האברך » ה' ספטמבר 20, 2018 11:18 pm

פלוריש כתב:פעם שיתפתי מישהו שאני מנסה כבר כמה זמן לעבוד על דבר אחד ולא מצליח (העניין היה להתגבר ולא לישון בשבת בצהריים / לקצר משמעותית את זמן השינה).
החבר אמר לי שלדעתו הבעיה שלי היא שאני לא מעודד את עצמי מספיק.
עניתי לו שלא נראה לי שזה נכון, אני לא סובל מחוסר ביטחון עצמי או חוסר הכרה במעלותיי, אם כבר ההיפך...
החבר התעקש על דבריו: אם בכל פעם שהיית עוזב את מיטתך והולך ללמוד היית מתחזק ומתפעל כמה גדול המעשה שעשיתי, כיצד ההתגברות על היצר היא דבר חשוב, אפילו בלי להסתכל על הלימוד עצמו (שיכול להיות לא מוצלח במיוחד [ובאמת, בשבת שלפני השיחה הנ"ל הגעתי לסוגיה סבוכה וכשהשעון מעורר צילצל אחת מעצות היצר היו שבין כה וכה הלימוד לא הולך להיות עכשיו עם 'אורות']), היית מצליח הרבה יותר. הבעיה שלך היא ששקדנות כמו של החזון איש היא דבר מוערך בעיניך ואילו שקדנות של 'פעם אחת להצליח לישון שעה אחת פחות בשבת בצהריים' היא דבר פחות מוערך בעיניך, אבל אתה צריך להרגיש את המתיקות והחשיבות העצמית בכל צעד, אפילו במנותק מהתכלית הגדולה, ולעודד את עצמך בכל הצלחה קטנה. עד כאן דברי החבר.
לאחר שהתבוננתי בדבריו מצאתי אותם מועילים מאוד.

אשריך שזכית לכזה חבר.

אש משמים
הודעות: 1677
הצטרף: ב' אפריל 24, 2017 7:14 pm

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי אש משמים » ו' אוגוסט 30, 2019 4:58 pm

נוטר הכרמים כתב:בין כסה לעשור אתה שב לעסוק בהשלכת רוע השאור. תר ומחזר אחר פנקסך מן השנה שעברה לעת הזאת. אתה קורא וקורא ומזדהה עם כל מילה. התיאור של המצב, הליקויים המרכזיים שמונעים בעדך מלהתקדם ולהתעלות, הצעדים אותם יש לנקוט, והקבלות הממוקדות לשנה הבעל"ט.

כעת אתה מנסה לחשוב היכן טעית, למה הקבלה וכל ה'חיזוק' לא החזיקו מעמד, מהי נקודת התורפה, ומתקשה למצוא. הקבלה לא כל כך קשה והינה ברת ביצוע, ההכרה בנחיצותה היא מלאה, היא לא התקבלה בחפזה ברגעים האחרונים של נעילה כשהחמה נסתתרה מאחורי האילנות. הדברים נכתבו בצום גדליה מתוך מתינות וישוב הדעת.
הינך מתמלא בתסכול, האומנם ננעלו בעדי דלתי התשובה, האם לא אזכה פעם להשתנות מעט??
..........
יה"ר שנזכה לשוב בתשובה שלמה לפניו ית' ולחסות בסתר כנפיו סלה.

עברתי על תחושותיך/תחושותינו ואכן כל שנה אנו נעמדים מול אותה חומה ומנסים לשוברה בצורה שונה וממקום אחר וההרגשה היא שלעולם לא נצליח לעבור בעדה.

א. אתחיל באיזו נחמה מסוימת, עינינו רואות אף את גדול"י לאורך כל הדורות עומדים ביראה ופחד מפני יום הדין, אף שהם ודאי ניצחו ליצרם אין ספור פעמים וודאי עולים מיום ליום בתורה ויראה אלא שלכל אחד יש חומה משל עצמו והיא הולכת עם כל אדם במקומו הוא, לכולנו יש את ההתגברויות והנפילות אלא שהצדיק פשוט לא מתרשם מהנפילות וממשיך במלחמתו העזה כאילו דבר לא קרה ואילו הטיפש נבהל ומתבלבל ומפסיק ללחום.
עצם זה שאנו עומדים כל שנה ומחשבים עם עצמינו איך להמשיך את המלחמה וכיצד לפרוץ בחומה היא גופא ראיה לכך שאנו בעיצומה של מערכה ולא שבויים ביד היצר.

ב. אתן משל משל עצמי למלחמת היצר, אני בעברי הייתי מעשן לא קצת וכמו כל מעשן מגיע שלב שבו אתה רואה את עצמך כ'מעשן' לשארית חייך ואין שום סיכוי להפסיק בכך. היה שלב מסוים שמאוד רציתי להפסיק (הייתי צריך ללכת מרחק של חצי שעה לכל צד באמצע הלילה לקנות סיגריות אחרי שעלו מספר הסיגריות ליום בצורה משמעותית) והרגשתי את גודל התלות בסגריה. ניסיתי הרבה פעמים להפסיק פעם בצורה של הדרגה לאט לאט להוריד בכמות פעם ניסיתי להוריד סגריה של אחרי הארוחה וכדו' כל מיני שיטות וצורות אבל יום קראתי את ספרו של אלן קאר והפסקתי לעשן באמצע חבילה ולעולם.
מה שהבנתי שנצרך מאוד כדי לעשות שינוי גדול בחיים הוא: א. רצון עז ואם הוא לא מספיק פנימי ואמיתי פשוט חבל על הזמן. ב. שינוי קיצוני והחלטי. ג. הבנה אמיתי ועמוקה למה אתה רוצה לשנות את מעשיך ומה כ"כ נורא וגרוע בדבר אותו אתה רוצה לשנות. ד. לצייר לעצמך בצורה חזקה את חייך לאחר השינוי כחיים הרבה יותר טובים ושמחים.
כמעט כל מעשינו מופעלים ע"י הרגלים ולא ע"י מחשבה מעמיקה לפני כל מעשה כי פעם אחת מספיק כדי לחשוב על דבר מסוים ואח"כ הוא נכנס לאוטומט ע"י ריבוי הפעמים שנחזור עליו.
אדם שבאמת רוצה שינוי מהותי בחייו חייב לשבת על ארבעת היסודות דלעיל ולקיימם בצורה חזקה מאוד ובפרט העניין של הרצון לשנות, אז יש סיכוי שמשהו באמת יזוז.
יש לשים לב שמלחמת היצר גדולה ממלחמת הסגריה משום שחיי החומר והרוח בלולים זה בזה ואינם כדבר מאוס ונקלה בודד שניתן למוחקו לחלוטין. עכ"פ את הדברים הלא רצויים לגמרי ניתן לשנות לחלוטין.
השימור של השינוי יהיה קל בהרבה משום שהוא נכנס למצב של הרגל עם הזמן וכך נהיה קל עד שאין בו קושי כלל.

ע"פ הנ"ל מובן למה לחוזרים בתשובה יותר קל כי הם ישבו על המדוכה הזאת הרבה ומתוך רצון גדול לשנות את דרכם הגיעו למסקנה מאוד חזקה שהצעד שהם עושים הוא הכרחי וטוב.
השינוי הקיצוני מוביל לתחושה חזקה שהדבר הלא טוב כבר מאחורי ועלי רק לשמר את המצב. המלחמה גם פחות חזקה כשאותו 'מפתה' אינו בשטח מאשר כשהוא אצלך ביד ו'מותר' בצורה או זמן מסוים.

כפי שאני רואה את הדברים עיקר העיקרים שחסר לנו הוא הרצון הפנימי החזק לעשות באמת שינוי. אנחנו השלמנו בתוך תוכינו שמצבינו אינו כ"כ נורא ואולי אפי' טוב ואנו בסה"כ אנשים טובים שומרים תורה ומצוות וכו' אך אם היינו מעיזים להתבונן כמה אנו במצב נוראי וכמה חיינו אינם חיים כפי שאנו וכמה מאושרים חיי אלו המנצחים את יצרם העוסקים בתורה ללא הפסק וכל חייהם תורה ורצון ה' היינו עולים בדרך העולה מעלה לאותו מקום.

ההחלטה בידינו כי אם נרצה נצליח!

נוטר הכרמים
הודעות: 5699
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: איך נצליח בס"ד להחזיק מעמד?! / מחשבות

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' אוגוסט 31, 2019 11:37 pm

יישר כח, הרב אש משמים על דבריך הנכוחים.

מענין לענין באותו ענין אציג כאן דברים שאמרתי בס"ד בין קבלת שבת לערבית בבית המדרש כא' מבני החבורה.

[רבינו זצוק"ל הכוונה למו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל, שנראה כי כל הדברים נאמרו ע"פ הרוח שקיבלנו ממנו].

הבחירה האחת בחיים האמיתיים

בחירה אחת כללית, ועד עבודה זרה!

[א] בתחילת הפרשה מתומצת כל ענין הבחירה במילים קצרות: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ ד' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ ד' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם.

ולכאורה הדבר צ"ב, שריהטת הלשון משמע שישנה בחירה אחת מרכזית ובודדת, בחירת הברכה – אשר תשמעו אל כל המצוות, והקללה – אם לא תשמעו, עד לכדי עבודה זרה ר"ל, וסרתם מן הדרך.

ולכאורה הרי אנו מורגלים שהבחירה היא בעצם על כל צעד ושעל, על כל מעשה, על כל דיבור, על כל מחשבה, בכל יום ויום מחדש.

זאת ועוד, היאך תפסו את נקודת הבחירה על הדבר החמור ביותר, עבודה זרה! "וסרתם מן הדרך" לגמרי חס ושלום, והרי עיקר ההתמודדות עם הבחירה היא בכלל התרי"ג מצוות, כל חד לפום דיליה, ואדרבה, במצוות שאדם דש בעקביו שם לכאורה נקודת הבחירה שלו.

ואף שניתן לדחוק שמה שאנחנו לא מבינים עד כמה עבודה זרה זה בתוך נקודת הבחירה, כי בטלוהו ליצרא דעבורה זרה, וכמבואר בגמ' פרק חלק, ובדורות קדמוניים עבודה זרה היה נסיון מוחשי ותדירי, מ"מ בודאי התורה היא תורת חיים, ולנו ולבנינו היא ללמוד הימנה.

'כי אם ליראה' ולא לבחירה


[ב] איתא בברכות (לג, ב): ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

והנה ידוע ומקובל לבאר שהכוונה 'חוץ מיראת שמים' אינה להשגת יראת שמים במסוים, אלא למושג הכללי של בחירה, שביד האדם לבחור בטוב בכל מצב שהוא, ואינו אנוס בדבר. וכן נראה בדברי הקדמונים (ראה רמב"ן ורבינו בחיי פרשת ואתחנן ה, כו; רד"ק מלכים א יח, לז; רא"ם וגור אריה פרשת עקב י, יב; ספר חסידים סי' לג; שו"ת מעיל צדקה למהר"י לנדסדופר סי' ז; יד המלך פ"ה מתשובה ה"ה; משך חכמה הקדמה לספר שמות ועוד הרבה).

ומעתה איפוא לכאורה צ"ב, מפני מה נקטו חז"ל בלשונם 'חוץ מיראת שמים' ולא חוץ מן הבחירה, ואף כי ניתן לדחוק שתפסו לישנא דקרא 'כי אם ליראה', הלא דבר הוא.

בחירה על כל הדרך!

[ג] ואשר נראה מזה כי אמנם מצות הבחירה ויסודה איננה הבחירות הקטנות והגדולות על כל צעד ושעל, אלו הינם תוצאות ודרכי ההתמודדות בפועל, אלא ביסוד הענין יש כאן בחירה אחת, בחירה של הדרך! שכן המסילה אחת היא, מסילה של 'הברכה אשר תשמעו' ולהיפך ח"ו. והדרך אינה על דקויות, אלא כל סטיה מן הדרך, 'וסרתם', הרי היא 'ללכת אחרי אלהים אחרים', כי כל אשר יחובר אל החיים האמתיים יש בטחון, וח"ו להיפך.

ומעתה מובן איפוא, שה'מה ד' א' שואל מעמך' אינה מעלת הבחירה שניתנה במצות עשה, כי זוהי התוצאה והפעולה למעשה מאות ואלפי ורבבות פעמים, אלא יש כאן נקודה עמוקה של 'יראת שמים', כשיש יראת שמים אזי הוא בדרך הנכונה, יודע הוא את אשר לפניו.

לפיכך גם בגשתנו ל'אלול', עלינו להעמיק בנקודה זו, כי לפני כל חיזוק למעשה על פעולה מסוימת, שזה ודאי עיקר גדול, להתמקד תמיד ב'סולם מוצב ארצה', ובכל דבר להוציא לפועל ממש, 'עד שתחפץ', אבל תחילה יש להעמיד את הדרך ואת הכיוון.

בחירה בחיים האמיתיים

[ד] רבינו זצוק"ל חינך אותנו לבחור בחיים האמתיים, זה המטבע שטבע לדרך הנכונה, והיה שב ומשנן ללא הרף, ויש כאן ב' חלקים:

'חיים', לא פרטים ומעשים, אלא מציאות של חיים שהיא גם מקיפה את הכל וגם היא הרוח והנשמה של הכל. גם מבט רחב לתפוס את כל מה ששייך ברוחניות, וגם שלא תהיינה השגות ומדרגות תלושות, מעשים חיצוניים בודדים, שאינם עצם המהות של האדם ומרכז ההוייה שלו.

'אמיתיים', אמת נוקבת ובלתי מתפשרת. לא לרמות את עצמו ולהסתפק בקיים, אלא לתבוע ולתבוע, ולייסר את עצמו היכן הם שאיפותיו והאם הוא ממצה את יכולותיו.

ועוד היה מרגלא בפומיה של רבינו זצוק"ל תמיד לעורר על 'אורח חיים למעלה למשכיל', כי אם האדם שוקט על שמריו וחייו הרוחניים מתנהלים על מי מנוחות, על פי המושגים והמדרגה שהציב לעצמו, והינו מסתפק בכך, הרי הוא בסכנה מוחשית 'למען סור משאול מטה'.

וברשימות הגר"א איזנטל שליט"א בספר 'מגילת ספר' מובא: "ואמר שאצל האברכים נעלמים במשך הזמן הבינונים, וחלקם נעשים בני עליה, וחלקם להיפך שרח"ל יורדים מדרגתם".

'בינוני', זה אדם של מעשים, עושה מעשים כאלו ומעשים כאלו ואין לו דרך ברורה, ולכן עם הזמן הוא נופל ממדרגתו. בן עליה זה אדם שיש לו דרך וכיוון, ולכן הוא מתעלה ומתרומם. בחור צעיר – קורה שהוא במצב קבוע של בינוניות, יען כי דרכו אינה סלולה לפניו עדיין. אדם מבוגר יותר, בעל משפחה, מחויב לעמוד על דעתו ועל דרכו בחיים ו'לתפוס את עצמו' בכל הכיוון שיהיה באופן של עליה ורוממות.

אלול – תשובה על הדרך ולא על המעשים


[ה] שמעתי פעם בשם בעלי עבודה, מהי המהות של 'אלול', הרי ימי תשובה נקבעו לנו 'עשרת ימי תשובה', ומה הם השלושים יום שקודם לכן.

רבינו היה מאוד מעודד ללמוד שערי תשובה, וכן ידוע מרבינו בעל האבי עזרי. ולכאורה זה מוכיח שזה לא רק ימי קירבת ד' וימים המסוגלים לקבלת תחנונים, אלא זה שייך לסוגיא של תשובה.

וידוע לבאר בזה, כי בעשי"ת מפשפשים וממשמשים במעשים ובפרטים, ואילו באלול מתמקדים בלהעמיד את עיקר צורת החיים שיהיה כמו שצריך, ולכן היו שהעדיפו ללמוד בימי האלול את הפרק הראשון של ספר מסילת ישרים, "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".

פרטים למעשה הנוגעים לנקודת הבחירה הכללית


[ו] ונראה בס"ד לעורר דבר אחד למעשה שזה אבן יסוד ואבן בוחן בכל הנושא של העמדת צורת החיים. מצוי מאוד שאדם מוצא עצמו ב'פרשת דרכים' על דבר מסוים להחליט אם כדאי להכניסו אל רשותו, אם זה דבר נצרך ומועיל וכו'.

ניכר מאוד הבדל בין בן תורה אמיתי שיודע את חובתו בעולמו שעל כל דבר חושב האם דבר זה יועיל ויקדם אותי בתורה ובעבודת ד', לבין אנשי העולם גם מציבור שומרי תורה ומצוות שהתגובה הראשונית שלהם היא 'מה הבעיה'? בעצם למה לא?, וזוהי סתירה שאין למעלה ממנה ומציאות הפוכה מהדרך של 'הברכה אשר תשמעו'.

ועכ"פ נראה שאף שבודאי יש כאן קושי גדול להעמיד את כל צורת החיים באופן מרומם ונעלה יותר, ולתפוס את עצמו ברצינות, ולא דבר קל הוא, אך יש כאן מאידך גם 'קולא', שכן פעמים רבות מתוך התעסקות יתירה בפרטים ופרטי פרטים אדם מאבד את הדרך ומתרפה ונכנס ליאוש, וכאשר עיקר עסקו הוא להעמיד את הכיוון, הרי שזה בחינת 'מילתא זוטרתא'.

ונראה שזה הביאור בדברי הגמ' בברכות שם, אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא, והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא.

וכבר הקשו, מה בכך שלגבי משה רבינו הוי מילתא זוטרתא, הרי מדבר אל בני ישראל ולא אל עצמו.

אלא הביאור הוא שבא לומר שיש כאן יסוד ושורש אחד שבו נעוץ הכל, והרי הוא כמין מילתא זוטרתא ביחס אליו, שיש למקד את כל המאמצים בכיוון אחד, 'כי אם ליראה', ולא שיש כאן הרבה פרטים שונים.


חזור אל “אלול וימים נוראים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים