פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקור למה ששגור בפי העם, שביוה"כ אין יצר הרע.

הגמרא ביומא כ. אומרת רק שאין לשטן רשות להשטין ביוה"כ, אבל אינה אומרת שאין לאנשים יצר הרע, או שכוחו פחות מבכל יום.

מצד שני מצינו אמירות כאלו. (זכור לי משך חכמה, אינני זוכר היכן, שעומד על העניין).

מה המקור?

אני שמעתי פעם מימרא בשם אחד הצדיקים מהדורות הקודמים שבטעות חושבים אנשים שלצדיקים אין יצה"ר, והאמת שאפילו בשעת נעילה יש להם נסיונות!

בינתיים מצאתי שהמקור הוא ככל הנראה מהרי"ו:

המהר"י ענגיל זצ"ל בספרו גליוני הש"ס יומא כ. כתב בשם שו"ת מהרי"ו סי' קצ"ב, שגם יצר הרע אין שולט ביום כיפור ועל כן ניתן יום זה לכפרה דבקל יוכל לעשות תשובה. וביאר שזה עניין אחד מה שאין לשטן רשות להשטין ביוה"כ, דהוא שטן הוא יצר הרע, ובס' קבלת הגר"א להגר"י עדס שליט"א דקדק כן מתיקוני זוהר חדש, שאמרו שאין השטן שולט ביוה"כ.

אפרקסתא דעניא כתב:אני מחפש מקור למה ששגור בפי העם, שביוה"כ אין יצר הרע.

הגמרא ביומא כ. אומרת רק שאין לשטן רשות להשטין ביוה"כ, אבל אינה אומרת שאין לאנשים יצר הרע, או שכוחו פחות מבכל יום.

מצד שני מצינו אמירות כאלו. (זכור לי משך חכמה, אינני זוכר היכן, שעומד על העניין).

מה המקור?

המשך חכמה מופיע בסוף פרשת נצבים ד"ה דין וחשבון.

בגמ' ביומא שם מפורש שיש יצר הרע ביו"כ

אכן, וגם בגיטין, ומכח זה השיג האליה רבה סי' תרכ"ב סק"ב על המהרי"ו.

מאידך יש שכתבו שאדרבה ביוה"כ היצה"ר מתגבר, דזה כנגד זה, או שחושש שקרוב סופו, וכעין מש"כ התיו"ט על לא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ.

לשון השפת אמת ליו"כ שנת תרמ"ט

איתא ימים יוצרו ולא א' בהם. הוא יוה"כ. פי' שבו מתגלה ציור הפנימי של איש ישראל דכ' וייצר ב' יצירות. ולא א' בהם. פירש"י שכשהיו הימים לפניו לא היו בגשמיות. רק שנתלבש בציור גשמיי. וביוה"כ הסיר זה הגשמיות. לכן אמרו השטן אין לו רשות ביו"כ. ומסתמא כן הוא באדם שאין היצה"ר שהוא השטן שולט בו וכמלאכים שאין להם רק לב א'. לכן א"צ אכילה ושתי'. וכ' שחורה אני כו'. דרשו חז"ל ונאוה ביוה"כ שהוסר מלבוש הגשמיי כנ"ל. לכן הי' נכנס הכ"ג לפני ולפנים. בזאת יבא. בזאת הוא כשנתברר הפנימיות בלי התלבשות הגשמיות. וכ"כ אך בעשור כמ"ש חז"ל בפ' אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה כן ביוה"כ תטהרו:

מהרי"ו לא כתב שאין יצר הרע ביוהכ"פ הוא כתב שאינו שולט. וזה גם תואם למה שכתב בבא"ח שנה ראשונה פרשת תולדות אות ב' בשם מהר"י צמח שהטעם שמועיל ביוהכ"פ ליטול עד קשרי האצבעות הוא משום שאינה שולטת כל כך. (ובתשעה באב שהכל שלה אינה מקפדת על שיעור מועט כזה שלא נטל).

הפשוט בפשטותו כתב:אני שמעתי פעם מימרא בשם אחד הצדיקים מהדורות הקודמים שבטעות חושבים אנשים שלצדיקים אין יצה"ר, והאמת שאפילו בשעת נעילה יש להם נסיונות!

אגב אורחא, יש לציין לצוואת מרן הגר"ש וואזנר שכתב להזהר מראיות אסורות שפעמים ומראה שאינו טוב שראה האדם, צף לנגד עיניו דייקא בשעת 'כל נדרי'.

אסור לחזור על אמירות כאלו, ואינני מוחל לאותו משגיח שזעק באוזנינו דבר זה. רק בגללו בכל כל נדרי אני נזכר בראיות אסורות רח"ל!

בר"ן ביומא ( ו' מדפי הרי"ף) כתוב שמתוודים כל היום "שמא יארע לו דבר עבירה כל היום, דיוה"כ בסופו עם חשיכה הוא מכפר" . הרי מפורש שיש יצה"ר ביו"כ ופעמים שצריך לעשות תשובה על עבירות שנעשו ביו"כ עצמו.

אפרקסתא דעניא כתב:אסור לחזור על אמירות כאלו, ואינני מוחל לאותו משגיח שזעק באוזנינו דבר זה. רק בגללו בכל כל נדרי אני נזכר בראיות אסורות רח"ל!

הקוצקער כבר אמר שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, היינו שלא יהרהר בדבר זה גופא שלא יהרהר שמא יבוא...
ועכ"פ יהי רצון שתמחל לו בקרוב.
ומהרב הנפלא אוצר יקר לכלל ישראל ר' טוביה פולק שליט"א שמעתי עצה, שכשבאות מחשבות לא טובות וכה"ג בתפילה לא להלחם או להתייחס אלא פשוט להמשיך הלאה מבלי להתייחס, ולחשוב לעצמו אז מה עם חשבתי, אז נכון שכך, ועל זה הדרך,
חלק גדול ממה שנגררים אחרי מחשבות זה מה שהם מביאים בעקבותיהם, שזה פגיעה בכבודו של האדם שהוא הוא שליט"א.. חשב ככה באמצע נעילה וכו', או ייסורי מצפון וכדו', וזה גופא מבלבל את האדם, אבל כשמתייחסים בשוויון נפש או יותר נכון לא מתייחסים בכלל זה פשוט נעלם, זה לא הופך בכלל להיות נידון. וזה בדוק ומנוסה.

וכבר תמהתי כמדומה כאן ואיני זוכר היכן, שתפילות יום כפור מלאות בבקשות שהשטן לא ישטין.
והוא פלאי. ולבוא ולומר שמבקשים בשביל אחרי יום כפור ולמשך השנה הוא דחוק ואינו מתיישב על הלשון כהוגן.

אפשר לתקן את אימרתו של אותו משגיח ולומר (וזה באמת נכון) שאפשר להיזכר בראיות אסורות גם בחגים וגם בתפילת גשם וגם בשחרית מנחה ומעריב של סתם יום, וגם בשעת לימוד התורה שתלמוד תורה כנגד כולם, וגם כשעושה חסד או נותן צדקה, ונמצא כל נדרי שווה לשאר הזמנים שבכולם יכול לבוא ראיות אסורות.

כבר בגמרא כתוב אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.
ודאי שהוא פוגע, וא"ז חטא אם מסיע לבו. כי זהו טבע האדם, וכל כולו ומהותו לעמוד בנסיונות כ"א לפום דרגתו. וכמו שאמר הגר"א הרחמן ישמרנו מהיצה"ר שיש לי (מישהו פעם אמר בלהרהר מה למעלה ממך. אבל א"ז נ"מ, יצה"ר הוא יצה"ר).
(רק נביא הגיע לדרגה של ליבי חלל בקרבי, אחר שדיכאו להיצר הרע).

קו ירוק כתב:כבר בגמרא כתוב אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

בתניא שם באו הדברים בפירוט ובפרטות גבי תפלה.

אגב, היאך 'מסתדר' מארז"ל עה"פ 'ולבי חלל בקרבי' עם הענין דשכר ועונש?...

לחטא יכול - אינו שולט בו כמו אדם הראשון קודם החטא, שלא טעם טעם החטא, ואינו מתאווה אליו.
ולעצמי ישבתי שמסתמא זו כוונת מהרי"ו.

הגר"א כותב (ואינני זוכר כעת היכן ואת התוכן המדויק) שמחשבת זנות יכול להמשיך בתפילתו ולא לחשוש (ויסתלק מעליו עד שייעלם). אבל מחשבת מינות אסור.

מה הקשר.
נכון מי שטיפס שבע קומות הוא בקומה השביעית. שם יצה"ר לא שולט אלא זהירות בלבד כעין שהיה אצל אדה"ר קודם החטא.
וביו"כ מן השמים נותנים לאדם כח שלא יפתהו כ"כ, ויו"כ זה זמן כפרה ולאו דוקא עמל. לא אנחנו קובעים את הכללים.
אבל להשליך את העמל ומהותו של שכר ועונש על ענינים, זה טעות מפורסם. יש הרבה גוונים לדרגות רוחניות, זה אחרי שיש בסיס איתן פשוט. ואחריו באים הסברים עדינים לפה או לפה, לא במהות.

מעניין שלא הוזכרה האמרה הידועה.
השטן גימטריה 364!
שזה חוץ מיום כיפור...
ועוד בנושא זה. כאן!
http://etzion.gush.net/vbm//archive/yom ... -11-10.php

הלכה מפורשת בשו"ע סי' תרי' שמדליקים נר במקום ששוכב שם שלא יבוא לידי איסור ודין זה מוסכם על כולם..
וכ' שם המ"ב ס"ק א' ובשעה"צ שם ס"ק ב' בשם הראשונים שחוששים שמא יתגבר יצרו עליו..
א"כ מה הנידון?

הרי אף בר"ה, דלית מאן דפליג שישנו לס"מ (שלא בשעת תק"ש), יש שכתבו להקל מחשש תערובות שבתשליך 'מפניש אימת הדין עליהם'. וכ"ש ב"יום הקדוש" (כלשון השגור בפה רבים מאחב"י, והרי אם אינם נביאים - בני נביאים הם).

ועדיין! קורין בפרשת עריות במנחת יום כיפור...

ברור שאפשר לחטוא ביו"כ, ומי יכחיש את חוש הראיה שישנם ואינם שומרים יום הקדוש הזה רח"ל.

רק העניין הוא לפי מה דאיתא בקדושין ל: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, והוא שיש ליצר הרע שליטה על האדם להחטיא את האדם כמעט בעל כרחו, ולולי עזר מלמעלה לא נוכל לו. וזה מוכרח מצד הבחירה, שלא יתכן לבחור בין הטוב המוחלט והרע המוחלט, כי מי טיפש שיבחור ברע, אבל מאז שאדם הראשון חטא, יצר לב האדם רע מנעוריו, והנה היצר מפתהו ומטעהו לחשוב שהאדם רוצה ומתאווה לרע בעצם, אע"פ ששקר הוא, כי אנו נשמות טהורות ממעל, ונצר לשורשנו האבות הקדושים, ואין לעצמתנו שום רצון לעשות הרע ואדרבה משורש טוב אנו ולבנו רק רוצה טוב, וזה כוחו של היצר להתל בנו ולהשלות בנו ולהכות בנו בסנוורים לחשוב שאנו באמת מתאווים ורוצים לחטוא, וזה הזוהמא שהטילה נחש.
והנה, ביום הקדוש הזה יסיר הקב"ה שליטת היצר, הכופה את עצמו עלינו בשאר ימות השנה.

אבל באמת כבר אמרו בקידושין מ. כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר, והיינו שכיון ששנה בו, אין האדם צריך לפיתויי היצר, והותרה לו ממש (ואין דרך לכתוב את זה ברור יותר מ"הותרה לו", כי לא רק שנעשה לו כהיתר, כי בעיניו מותר הוא לגמרי, וזה ביאור הגמ' למה אמרו קודם הותרה לו ואז ביארו נעשה לו כהיתר) בעיניו. וא"כ יתכן לחטוא ביו"כ אף בלי שהיצר ישלוט עליו ויפתהו לחטוא רח"ל, כי שתל את החטא בקבו ממש, כמו שאמר רבא בסוכה נב בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש, כי מה שהתחיל כעניין שהולך ממנו, והמשיך רק כאורח, קנה שביתה אצלו ונהיה לאיש.

וזה כל עבודתנו ביו"כ בעניין זה, לברר את עצמנו מהחטא, כי בכח זה שאין לנו שליטת היצר, נוכל לראות בעליל מה הם החטאים שאין לנו קשר אליהם באמת, כי הם שייכים לממשלת היצר, וחטאים אלו נשליך מאתנו בקלות יותר, ומה ח"ו יש לנו שכבר קנה שביתה אצלינו וכאילו יהיו ח"ו אך עצמנו ובשרנו ממש רח"ל, לזה צריכים ביעור וליבון חמור להעקור השורש פורה ראש ולענה מליבנו ולחזור בתשובה שלימה מלפניו ית' ביתר שאת וביתר עז.

מוטוש כתב:ועדיין! קורין בפרשת עריות במנחת יום כיפור...

זה ללא קשר, אלא בשביל שיחזרו בתשובה

זכור לי שקראתי.
שהסיבה, בגלל שהנשים באות לבית הכנסת. מלובשות...
לכן קוראים את הפרשה הזו!

כך כתוב בתוס' מגילה לא. ד"ה במנחה

אכן. שכחתי. רש"י פירש שם להזכירם שישובו.

רבינו הגר"א זללה"ה בב' מקומות בנ"ך (א' באסתר ע"ד הרמז על הפס' "ימים רבים שמונים ומאת יום" ועוד מקום א' שאיני זוכר) כותב דאין שליטה לשטן בג' ימים בשנה: ר"ח אלול, ב' ימי ר"ה - יומא אריכתא, ויום הכיפורים.

ובדרך אגב, לפלא שאף קופת צדקה וכדו' לא עשו מזה עניין על ר"ח אלול...

אור עולם כתב:רבינו הגר"א זללה"ה בב' מקומות בנ"ך (א' באסתר ע"ד הרמז על הפס' "ימים רבים שמונים ומאת יום" ועוד מקום א' שאיני זוכר) כותב דאין שליטה לשטן בג' ימים בשנה: ר"ח אלול, ב' ימי ר"ה - יומא אריכתא, ויום הכיפורים.

ובדרך אגב, לפלא שאף קופת צדקה וכדו' לא עשו מזה עניין על ר"ח אלול...

כמדומני שהגר"א אומר שם שהם ימי צער ליצה"ר, לא שהם ימים בלי שליטת היצר.

קול מבשר כתב:בר"ן ביומא ( ו' מדפי הרי"ף) כתוב שמתוודים כל היום "שמא יארע לו דבר עבירה כל היום, דיוה"כ בסופו עם חשיכה הוא מכפר" . הרי מפורש שיש יצה"ר ביו"כ ופעמים שצריך לעשות תשובה על עבירות שנעשו ביו"כ עצמו.

מי אמר שבלי יצר הרע לא תתכן עבירה.
כשם שעושים מצוות בלי יצר טוב 13 שנה

לעמל יולד כתב:

אור עולם כתב:רבינו הגר"א זללה"ה בב' מקומות בנ"ך (א' באסתר ע"ד הרמז על הפס' "ימים רבים שמונים ומאת יום" ועוד מקום א' שאיני זוכר) כותב דאין שליטה לשטן בג' ימים בשנה: ר"ח אלול, ב' ימי ר"ה - יומא אריכתא, ויום הכיפורים.

ובדרך אגב, לפלא שאף קופת צדקה וכדו' לא עשו מזה עניין על ר"ח אלול...

כמדומני שהגר"א אומר שם שהם ימי צער ליצה"ר, לא שהם ימים בלי שליטת היצר.

אמת, נכון הדבר

ידידיה כתב:מי אמר שבלי יצר הרע לא תתכן עבירה.

וכמאמר הנודע בביאור מ"ש 'על חטא שחטאנו ביצר־הרע', דפעמים והיצה"ר עצמו אינו מעלה בדעתו שיוכל להחטיא האדם בכה"ג, אלא שהוא גירה היצר בעצמו.

וכדאיתא בש"ס על אב ובנו שבאו על נערה המאורסה ביום הכיפורים (גיטין נז.) ושאבעול כמה בתולתא בנהרדעא ביומא דכיפורא (יומא יט:)

אפרקסתא דעניא כתב:אני מחפש מקור למה ששגור בפי העם, שביוה"כ אין יצר הרע.

הגמרא ביומא כ. אומרת רק שאין לשטן רשות להשטין ביוה"כ, אבל אינה אומרת שאין לאנשים יצר הרע, או שכוחו פחות מבכל יום.

מצד שני מצינו אמירות כאלו. (זכור לי משך חכמה, אינני זוכר היכן, שעומד על העניין).

מה המקור?

דרשות חתם סופר על יו"כ

שמעתי מהגר"ח מן שליט"א, שבילדותו שמע מגיסו הגר"ש פינקוס זצ"ל שביוה"כ אין יצה"ר, הוא קבל את הדברים כפשוטן, והכין עצמו להתפלל בקדושה ובטהרה, בשמחה עצומה לתפוס מלאכים, אחר שאין לו יצה"ר ביום הזה, אבל שוד ושבר לאחר זמן מה, שוב הראש בורח לכל מיני מחשבות זרות, הוא גמר שמנ"ע, וחיכה עד שהגר"ש יגמור את תפילתו, ומיד התנפל עליו, מה רימית אותי שאין יצה"ר ביוה"כ, הגר"ש הביט בו ואמר, זה לא היצה"ר, זה אתה!, מה שיש לך בראש זה אתה, לא היצה"ר.

לעמל יולד כתב:ברור שאפשר לחטוא ביו"כ, ומי יכחיש את חוש הראיה שישנם ואינם שומרים יום הקדוש הזה רח"ל.

רק העניין הוא לפי מה דאיתא בקדושין ל: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, והוא שיש ליצר הרע שליטה על האדם להחטיא את האדם כמעט בעל כרחו, ולולי עזר מלמעלה לא נוכל לו. וזה מוכרח מצד הבחירה, שלא יתכן לבחור בין הטוב המוחלט והרע המוחלט, כי מי טיפש שיבחור ברע, אבל מאז שאדם הראשון חטא, יצר לב האדם רע מנעוריו, והנה היצר מפתהו ומטעהו לחשוב שהאדם רוצה ומתאווה לרע בעצם, אע"פ ששקר הוא, כי אנו נשמות טהורות ממעל, ונצר לשורשנו האבות הקדושים, ואין לעצמתנו שום רצון לעשות הרע ואדרבה משורש טוב אנו ולבנו רק רוצה טוב, וזה כוחו של היצר להתל בנו ולהשלות בנו ולהכות בנו בסנוורים לחשוב שאנו באמת מתאווים ורוצים לחטוא, וזה הזוהמא שהטילה נחש.
והנה, ביום הקדוש הזה יסיר הקב"ה שליטת היצר, הכופה את עצמו עלינו בשאר ימות השנה.

אבל באמת כבר אמרו בקידושין מ. כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר, והיינו שכיון ששנה בו, אין האדם צריך לפיתויי היצר, והותרה לו ממש (ואין דרך לכתוב את זה ברור יותר מ"הותרה לו", כי לא רק שנעשה לו כהיתר, כי בעיניו מותר הוא לגמרי, וזה ביאור הגמ' למה אמרו קודם הותרה לו ואז ביארו נעשה לו כהיתר) בעיניו. וא"כ יתכן לחטוא ביו"כ אף בלי שהיצר ישלוט עליו ויפתהו לחטוא רח"ל, כי שתל את החטא בקבו ממש, כמו שאמר רבא בסוכה נב בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש, כי מה שהתחיל כעניין שהולך ממנו, והמשיך רק כאורח, קנה שביתה אצלו ונהיה לאיש.

וזה כל עבודתנו ביו"כ בעניין זה, לברר את עצמנו מהחטא, כי בכח זה שאין לנו שליטת היצר, נוכל לראות בעליל מה הם החטאים שאין לנו קשר אליהם באמת, כי הם שייכים לממשלת היצר, וחטאים אלו נשליך מאתנו בקלות יותר, ומה ח"ו יש לנו שכבר קנה שביתה אצלינו וכאילו יהיו ח"ו אך עצמנו ובשרנו ממש רח"ל, לזה צריכים ביעור וליבון חמור להעקור השורש פורה ראש ולענה מליבנו ולחזור בתשובה שלימה מלפניו ית' ביתר שאת וביתר עז.

יפה מאד דפח"ח

ידידיה כתב:

קול מבשר כתב:בר"ן ביומא ( ו' מדפי הרי"ף) כתוב שמתוודים כל היום "שמא יארע לו דבר עבירה כל היום, דיוה"כ בסופו עם חשיכה הוא מכפר" . הרי מפורש שיש יצה"ר ביו"כ ופעמים שצריך לעשות תשובה על עבירות שנעשו ביו"כ עצמו.

מי אמר שבלי יצר הרע לא תתכן עבירה.
כשם שעושים מצוות בלי יצר טוב 13 שנה

נכון מאד וכן מה שאמר ראש הבריא

גיזונטע קאפ כתב:שמעתי מהגר"ח מן שליט"א, שבילדותו שמע מגיסו הגר"ש פינקוס זצ"ל שביוה"כ אין יצה"ר, הוא קבל את הדברים כפשוטן, והכין עצמו להתפלל בקדושה ובטהרה, בשמחה עצומה לתפוס מלאכים, אחר שאין לו יצה"ר ביום הזה, אבל שוד ושבר לאחר זמן מה, שוב הראש בורח לכל מיני מחשבות זרות, הוא גמר שמנ"ע, וחיכה עד שהגר"ש יגמור את תפילתו, ומיד התנפל עליו, מה רימית אותי שאין יצה"ר ביוה"כ, הגר"ש הביט בו ואמר, זה לא היצה"ר, זה אתה!, מה שיש לך בראש זה אתה, לא היצה"ר.

גיזונטע קאפ כתב:שמעתי מהגר"ח מן שליט"א, שבילדותו שמע מגיסו הגר"ש פינקוס זצ"ל שביוה"כ אין יצה"ר, הוא קבל את הדברים כפשוטן, והכין עצמו להתפלל בקדושה ובטהרה, בשמחה עצומה לתפוס מלאכים, אחר שאין לו יצה"ר ביום הזה, אבל שוד ושבר לאחר זמן מה, שוב הראש בורח לכל מיני מחשבות זרות, הוא גמר שמנ"ע, וחיכה עד שהגר"ש יגמור את תפילתו, ומיד התנפל עליו, מה רימית אותי שאין יצה"ר ביוה"כ, הגר"ש הביט בו ואמר, זה לא היצה"ר, זה אתה!, מה שיש לך בראש זה אתה, לא היצה"ר.

ידוע מא' מגדולי החסידות (איני זוכר האם הקוצקער או ר"פ מקוריץ) שבא אליו חסיד והתאונן על "מחשבות זרות", השיב לו הרבי "אין אלו מחשבות זרות כי אם מחשבותיך שלך"...