אעיר כמה דברים ממה שמעתי ממו"ר הרב אליהו טבגר כשלמתדתי אצלו בישיבת תורת חיים.
1) יש הבדל במהות התשובה לפי הרמב"ם ולי רבינו יונה. לפי הרמב"ם - התשובה מופנית לעתיד, לתקן את מעשיו מכאן ואילך. לפי רבינו יונה התשובה מופנית לעבר - לתיקון את הקלקול שנוצר ע"י העוונות.
2)אמנם לפי הרמב"ם אין מצווה לעשות מיוחדת לעשות תשובה, אלא רק מצווה להתוודות כשהוא שב בתשובה. אך עצם עזיבת החטא היא היא עיקר התשובה, ונמצא שלמשל במצוות תפילין מובנה חיוב להתחיל להניח אותם אם היה מתרשל בכך, וממילא יש חיוב לחזור בתשובה על מצוות תפילין.
3)רמב"ם הלכות תשובה פרק ב
הלכה א
אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום א מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.
הלכה ב
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
התשובה האמיתית - הוא להגיע לאותו מצב, ולעזוב את אותו חטא בדיוק. ואם לא, אז הוא לא באמת עזב את החטא הקודם, שהרי לא הגיע לידו כלל לעשותו. אמנם, אחרי שעזב חטא במחשבתו לגמרי וכביכול הקב"ה יכול להעיד שלא יחזור אליו - גם זה יחשב כתשובה.
4) להשתדל בלשון הרמב"ם זה לא כמו בימינו - ישתדל קצת, אלא להפך - ישתדל בכל כוחו.