בתמהון לבב - עייפות?

[לענין]

ועל חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב.
מהו הפירוש של תמהון לבב?

בדרך כלל 'תמיהה' היא צורה של הבעת פליאה, שאלה ללא בקשת תשובה, וכמו היאך? היתכן? הכיצד?
ואכן בכמה מקומות מופיע במקרא 'שמו שמים' 'והשמותי' 'שמה ושערורה', ובכולם ללא יוצא מן הכלל מפרש רש"י שהוא לשון תמהון, שכל העובר ורואה יהיה תמה ומשתומם על מראה עיניו (וכגון בפירושו לישעיה נט טז, ירמיהו ב יב, יחזקאל ו יד) [וכנראה יש כאן את החילוץ המצוי של ש' בת', שמה תמה].
מעתה היה מתבקש כי גם את הפסוק שבפרשת כי תבא (דברים כח כח) 'יככה ה' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב', יפרש רש"י שהוא לשון תמיהה, אלא שרש"י פירש 'תמהון לבב, אוטם הלב אשטורדישו"ן בלעז'. ולא ידעתי כיצד אפשר לפרש שהוא לשון אטימות ולא לשון תמיהה.
והנה שם בהמשך (בפסוק ל"ז) אמר הכתוב 'והיית לשמה למשל ולשנינה', ופרש"י 'לשמה, אש"ו אשטורדישו"ן, כל הרואה אותך ישום עליך'. הנה יראה הרואה כי הלעז הוא אותו לעז! אותו לעז שרש"י מפרש בו את 'והיית לשמה' [אשר כמובן הוא לשון תמהון, וכמו שמפרש רש"י שכל הרואה ישום עליך], באותו לעז מפרש רש"י גם את תמהון לבב! אלא שאם כן לא ידעתי מפני מה את תמהון לבב גופיה פירש רש"י לשון אטימות ולא לשון תמהון, בשעה שהלעז שלו הוא לשון תמהון [ואכן באוצר לעזי רש"י של משה קטן הוא מתרגם את שניהם באותה המשמעות - 'עילפון, הלם, מבוכה'].

מעתה, מסתבר כי 'בתמהון לבב' של הוידוי, הוא אותו תמהון לבב שנאמר בקללות, אלא שזה עצמו מוטל פירושו בספק, בעברית פירשו רש"י לשון אטימת הלב, ובלעז לשון תמהון. וצ"ע.

ולגוף דברי רש"י שתמהון לבב הוא אטימות הלב. הנה בגמרא (תמיד כ"ז א') אמרו שהלויים השומרים בהר הבית עמדו בתוכו, בשונה משומרי העזרה שעמדו מחוצה לה. והטעם הוא מפני ששומרי העזרה אם יתעייפו לא יוכלו לשבת, מפני האיסור לשבת בעזרה, משא"כ שומרי הבית שהם יכולים לשבת במקרה של עייפות, שומרים הם מתוכו. וזה לשון הגמרא 'הר הבית דאי -תמה- ובעי מיתב'. ולמדנו מכאן ש'תמה' פירושו הוא עייף.
דהיינו, 'תמה', פירושו הוא 'תם כחו', ולכן הוא עייף מפני שנגמר לו הכח.
ואולי זה המכוון ב'תמהון לבב', שבהיפך מאותה התעוררות הלב הנדרשת מאתנו ('אני ישנה ולבי ער'), הרי שבהיפך זה, הלב ישן לגמרי, תם כחו, תמהון לבב.

ואולי בזה יש ליישב פלא גדול. דהנה בגמ' (שבת נ"ה א') אמרו 'תמה זכות אבות', והוא פלא אם כן כיצד אנו מזכירים בתפלה זכות אבות, והלא תמה. נגמרה.
אבל למה שנתפרש ד'תמה' פירושו הוא לשון עייפות-אטימות יתכן לפרש ש'תמה זכות אבות' אינו לומר שזכות אבות כלתה ונגמרה אלא הענין הוא לשון עייפות, וכמו בתמיד 'דאי תמה ובעי מיתב', אבל שפיר אפשר להעיר ולעורר את הזכות ברחמים ובתחנונים.

[חלמישצור]

"ופירוש שעמום, התמהון, תרגום ובתמהון לבב ובשעממות לבא" (פירוש המשנה לרמב"ם, כתובות ה, ד). וכן בשו"ע חו"מ, רלב, י.