מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
.השוחט
הודעות: 990
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי .השוחט » ו' אוקטובר 04, 2019 10:51 am

נאמר בבית מדרשינו לפני 7 שנים, בעשי"ת תשע"ג.

עשרת ימי התשובה כהכנה ליום הכיפורים

מקור מהפוסקים

ימי התשובה יש בהם שני חלקים. ראשית הם ימי תשובה וחשבון נפש מצד עצמם. שהרי הבינוניים תלויים ועומדים, וכל גזר דינם תלוי בכך אם חוזרים בתשובה עד יום כיפור. (ואין כאן המקום להיכנס למה שהאריכו בספרים מדוע הכרחית דוקא התשובה כדי לשנות את מצבו מבינוני לצדיק, ולא מספיק שירבה בעשיית מצוות אחרות). ולכן הימים הם ימים שתשובת היחיד מתקבלת בהם, ועליהם נאמר שה' מצוי וקרוב.

ישנה אימרה חסידית של רבי יששכר דב מבעלז על פסוק בהפטרה של היום, אני כברוש רענן, וכך דרש; מה ברוש צעיר ורענן הוא גמיש מאד, ודרכו להתכופף מדי פעם הרבה, בשעת רוח סערה הוא מסוגל להתכופף ממש עד הקרקע, כך כביכול אני הבורא בדרך כלל גבוה ומרוחק, אבל בימים אלו שאני קרוב ומצוי, אני כברוש רענן, מתכופף משמי שמיא עד אליכם, ראו בניי לא להחמיץ את ההזדמנות, החזיקו בסנסיניי ותפסו היטב בעץ החיים טרם אשוב ואתיישר כלפי מעלה ויחזור להיות הרבה יותר קשה להתקרב אלי.

אבל ענין נוסף יש בימים קדושים אלו, שצריכים לנצלם בתור הכנה לעבודת יום הכיפורים, ואת זה נבאר כאן בס"ד.

נצטוינו בתורה, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו. וביארו הראשונים שתטהרו אין זו הבטחה אלא ציווי, חובה עליכם להיטהר לפניי, ואין הכוונה לטהרה במקווה וכדומה, אלא להיטהר מעוונות שבידכם על ידי תשובה. ומכאן למדנו מצות עשה מהתורה לשוב בתשובה ביום הכיפורים. ונחלקו תנאים אם עיצומו של יום כיפור מכפר ללא תשובה, וקי"ל דאין יום הכיפורים מכפר אלא לשבים. וידועים דברי המשך חכמה בפרשיות אלו על פי הגר"א שפירש את המשנה "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" שעמדו המפרשים על הכוונה בכפילות דין וחשבון, וביאר הוא ז"ל שדין הוא על עצם החטא וחשבון הוא דין נוסף על כל ההפסד שהפסיד האדם בעקיפין על ידי חטאו. וממילא כותב המש"ח שאם לא שב ביוהכ"פ, נידון על כך שאם היה שב היה עכשיו נקי מכל חטאיו, ועל ידי מניעת התשובה גרם לעצמו להישאר מלוכלך בחטאיו, והרי זה כאילו שב וחטא את כל החטאים האלו, ועונשו מוכפל. (הוא מסיים שם שהמתבונן בזה תסמרנה שערות ראשו).

אגב. בסדר העבודה ביום הכיפורים אנו אומרים והכהנים והעם כשהיו שומעים את השם היו כורעים וכו' "ואף הוא (הכהן גדול) היה מתכוין כנגד המברכים ואומר להם תטהרו", ומקורו מהמשנה ביומא. ולכאורה מה זו האמירה הזו "תטהרו", ומדוע בדיוק בחר לברכם עכשיו בלשון זו דוקא. הכוונה היא שהכהן גדול הרי הוא עדיין באמצע הוידוי ואמר ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה וגו' לפני ה', והוא עדיין לא סיים את הפסוק שהרי נאמר לפני ה' תטהרו, אלא שאת ה' אמר באופן של "השם המפורש", והכהנים והעם כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא וכו' היו כורעים ואומרים ברוך שם, ואז הוא היה מסיים את הפסוק באמירת התיבה האחרונה, תטהרו, (אלא שאפשר שהיה אומר זאת כנגדם באופן שיתפרש כברכה להם שיזכו לשוב ולמחילת עוונות). ולרוב פשטות הענין לא טרח אף אחד מהמפרשים לבאר זאת במשנה או במחזור, (אמנם עי' בטור סו"ס תרכ"א), וכמדומה שרבים לא עמדו על "סוד" הענין.

עכ"פ למדנו מהפסוק הנזכר שמצות עשה להיות מטוהרים לפניו ית' ביום הכיפורים על ידי תשובה. ומכאן הוציאו הפוסקים את הדין לפייס את חבירו בערב יום הכיפורים, שהרי על עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו, ונמצא שבשעה שיבוא ביוכ"פ לשוב על עבירות אלו, לא יוכל להיטהר מהם כל עוד לא ריצה את חבירו, ולא יוכל לקיים את מצות היום, על כן בהכרח לו לפייס את חבירו טרם התקדש היום כדי שתהיה לו ההיכי תימצי לעשות על זה תשובה כלפי שמיא ביום הכיפורים. משל למה הדבר דומה, למי שרוצה לקיים תקיעת שופר בראש השנה, שעליו לדאוג לשופר בער"ה, (אין הכוונה כאן לגדר הלכתי ממש של חיוב, עי' ח"א בזה), וכן לסוכה ולד' מינים בערב סוכות. (בטור נתפרש כך בסי' תרו, ויסודו על פי גמ' סוף יומא בעובדה עם רב). גם הטבילה של ערב יוכ"פ עניינה גם משום תשובה, כך מבואר בפוסקים (עי"ש נפ"מ אי זה לקריו או לתשובה), ומתוודים כבר בעיוכ"פ (בין השאר) כדי שבכניסת היום כבר יהא במצב של תשובה, ולא יעבור אפילו חלק מהיום ללא התחלה של תשובה.

וכמו שצריך לפייס את חבירו, יש לתשובה גדרים רבים, וכמעט לא שייך להתחיל את העבודה רק ביוהכ"פ עצמו ובכל זאת להצליח לשוב כראוי. מוכרחים להתחיל להתבונן בימי התשובה בגדרי התשובה, ולהתבונן הרבה באופן פרטי בקשר לעצמו, מה עליו לעשות, ואז בס"ד יוכל ביום כיפור לקיים את המצוה. ואם לא ינצל את הימים הנשגבים של עשרת ימי התשובה להתכונן לעשיית התשובה כראוי, קרוב מאד שחלילה לא יקיים את המצוה ויפסיד את כפרת יום הכיפורים, ויחמיץ את האפשרות להתעלות ולהתקרב לבורא יתברך בתקופת פתיחת השערים השנתית. ואת הענין הזה ננסה להרחיב כאן בס"ד.

טרם ניכנס בעובי הענין אביא כאן הערה נוראה של חכם אחד זצ"ל שאמר שהרי היחיד תשובתו מקובלת בעשי"ת, והרבים תשובתם מתקבלת תמיד, אם כן יש להניח שרבים ששבים בעשי"ת יש לזה כח כפול ומכופל. אלא שבדרך כלל לא מצוי ענין כזה של רבים ששבים יחד, שהרי כל אחד שב לעצמו בזמן המתאים לו עם המחשבות הפרטיות שלו, אבל בשעה שהחכם דורש, כגון בשיחה בישיבות או בדרשת שבת שובה בבתי הכנסיות, אם השומעים מתעוררים יחדיו באותה שעה לדברים הנאמרים, הרי יש בזה בחינה של תשובת רבים. ה' יזכינו לזה.

פיוס חבירו

ההכנה הראשונה היא אכן מה שכתבו הפוסקים לפייס את חבירו. זו הכנה ליוכ"פ שיש עליה סימן בשו"ע. יש כאן הערה אחת חשובה ונחוצה. אנשים רוצים לקיים את ה"מצוה" הזו בערב יום כיפור, ובסוף תפילת שחרית הם פונים לכאן ולכאן ואומרים לכל אחד שמזדמן לידם, אתה מוחל וכו', וכך כולם מוחלים זה לזה והכל כל כך נפלא. יש רק בעיה אחת, שמאד מסתבר שבין כל האנשים האלו שנפגשנו עמם במקרה בעיוכ"פ אין אף אחד שבאמת צריך לבקש ממנו מחילה. ולעומת זאת יש כנראה אנשים שנפגעו מאיתנו במשך השנה, אם בממון אם בכבודם או בכל דרך אחרת ומהם צריך לבקש את המחילה. מה החכמה לבקש ממי שקל לבקש ללא טירחה. אם כן האמת היא שצריך בעשי"ת לשבת ולחשוב על אירועי השנה למי יש נגדי טענות. ואותו צריך לפייס. ואם צריך, יש להשקיע בזה, אם במכתב יפה או במתנה כלשהיא או לשלוח אליו שליח וכדומה, עד שישתכנע שהלה אכן נתפייס ומחל. האופן הנהוג מזכיר את ההוא שחיפש את אבידתו תחת הפנס, למרות שזו נאבדה לו כלל במקום אחר, כי תחת הפנס יותר קל לחפש...

עזיבת החטא

כידוע קבעו הראשונים ז"ל שחלקי התשובה הם; עזיבת החטא וחרטה (יש שמנו זאת לשניים), וידוי וקבלה להבא. והנה וידוי לא כל כך קשה לקיים. ביום הכיפורים סידרו לנו הקדמונים נוסח ארוך של על חטא הכולל הכל ממש. (יש שאף מוסיפים עבירות רבות נוספות על פי הדפים שבידם). גם חרטה, אם ניגש ליום הכיפורים ברצינות וביראה, יכול באמת לפעול בנפשו בכל עבירה שמתוודה עליה, להתחרט מעומקא דליבא. אבל עזיבת החטא, הרי אין הכוונה להפסיק לחטוא, זו לא תשובה. שהרי בלאו הכי מחוייבים לא לחטוא. לכן ביארו רבותינו שעזיבת החטא משמעה עזיבת המצב של החטא. המצב שגורם לי ליפול בחטא. הדרך המובילה אל החטא. זו הכוונה יעזוב רשע "דרכו".

למשל אם אדם יודע שבמקום מסויים שהוא רגיל ללכת לשם מדברים דיבורים אסורים, וגם הוא נסחף להקשיב ולדבר. הוא מחוייב מצד גדרי התשובה להפסיק ללכת לשם. לפעמים צריך להחליף מקום עבודה או מקום לימודים או בית כנסת או מקום מגורים בגלל שבסביבה יש מכשול בעניינים מסויימים. יש שצריכים להפסיק להשתתף באירועים משפחתיים מסויימים מדין עזיבת החטא. וכן על דרך זו. מקרים מסוג זה הם לפחות ברורים מצד עצמם מה הרקע של החטא ואת מה צריך לעזוב.

לפעמים צריך להתעמק קצת כדי להבין היכן המדרון המפיל לחטא. למשל אדם יודע בנפשו שקשה לו לקום בבוקר וגם כשהוא קם התפילה מתנהלת בעצלתיים ובכבידות. ייתכן מאד שהסיבה היא מפני שהוא פשוט עייף. למרות שהוא סוגר את הגמרא ב11 בערב למשל, הוא הולך לישון רק באחת בלילה. אצל אדם כזה עזיבת החטא היא לעזוב את ההרגל למרוח את הזמן בלילה. רק כשיפסיק עם זה ויילך לישון בזמן, אז יקום רענן לתפילה בזמן. אולי אפילו עוד יספיק איזו קביעות קטנה לפני התפילה וכל התפילה שלו תיראה לגמרי אחרת. היא תחזור להיראות "עבודה" כפי שהיא צריכה להיות. אומרים בדרך צחות על הפסוק עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך, שזה לא הולך על הבוקר, זה הולך על הלילה, עד מתי עצל – עד מתי תסתובב הלוך וחזור. תשכב! כי אחרת – מתי תקום משנתך...

דעת לנבון נקל, שצריך לחשוב הרבה עם עצמו, מה הנפילות העיקריות שלו, ובכל אחת מהם מה השורש שלה, כדי לדעת מה זה בשבילו עזיבת החטא, הלוואי וכל עשרת ימי התשובה יספיקו לזה, אבל בטח שאי אפשר להתחיל ביום הכיפורים. קרוב לודאי שהמתחיל ביום הכיפורים לא יצליח למצוא את "עזיבת החטא" שלו, וכל התשובה שלו צריכה עיון גדול ללא זה.

קבלה להבא

כמו כן בענין קבלה להבא. הרי כתב הרמב"ם שזה צריך להיות באופן של יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. וזה הרי ברור שלא שייך כלל לקבל על עצמו שיהיה מהיום מושלם בכל חלקי התורה והמצוות. במעבר חד ממצבו העלוב עד יוכ"פ, פתאום למחרת יום הכיפורים יהיה הכל בסדר. זה בלתי מציאותי. לכן מדריכים אותנו רבותינו שכל אדם יחשוב מה הכי בעייתי אצלו, לפעמים כדאי להתייעץ עם רבותיו ואפילו עם חבריו, ואז לתפוס מספר נקודות בעייתיות, ולחשוב היטב מה מציאותי שהוא יקבל עליו ויוכל באמת לעמוד בזה. ורק את זה יקבל.

רבי שלום שבדרון זצ"ל היה מספר ששנה אחת ישב תפוס בהרהורים של קבלה להבא, עבר עליו המשגיח הגה"צ רבי לייב חסמן זצ"ל, ואמר לו; רבי שלום. מה שהחלטת לקבל על עצמך, מכל דבר תוריד חצי. תחשוב על זה היטב, ואז שוב תוריד מכל מה שנשאר עוד חצי, ורק את זה תקבל, וכולי האי ואולי. אפשר לשאול את זה בתור חידה. איזו מצוה יש שאם בא לקיימה ברוב התלהבות, דוקא ההתלהבות הזו גורמת לו שאינו מקיים את המצוה.

אנשים לפעמים חושבים שהמהלך בזה הוא שעדיף קצת ביד מאשר הרבה פורח באויר. זה כמובן גם נכון. אבל יש כאן עומק יותר גדול. דוקא כך מקיימים קבלה להבא. מי שמקבל עליו קבלות נשגבות בכל חלקי התורה והמצוות, לא קיים בזה כלל קבלה להבא. יתכן שהוא לא קיים מצות תשובה. מי שישב ברוב יראתו וקבל עליו מעכשיו לא לחטוא כלום. הוא יהא מתמיד כמו הרב אלישיב, יתייגע בתורה כמו ר' ברוך בער, ויברר כל סוגיא להלכה למעשה עם כל הפוסקים כמו רבי משה פיינשטיין, ידקדק במצוות בתכלית השלימות כמו החזון איש והרב מבריסק, ויתנהג במידות מתוקנות להפליא כמו ר' איסר זלמן, וכן הלאה. אולי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ויעריכו קצת את כל מחשבותיו המתוקות האלו, אבל לקבלה להבא אין זה נוגע כלל. זה נקרא "הפלגה על כנפי הדמיון". אולי עדיף לדמיין דברים כאלו מאשר שאר מיני שטויות שבעולם, אולי ההתלהבות הזו קצת מביאה תועלת, אבל לא מקיימים בה קבלה להבא. לכן בדוקא מוכרח לקבל כמה דברים קטנים. קטנים וממילא מציאותיים. ואז קיים המצוה ונתקבלה תשובתו ונמחל לו כל עוונותיו.

יש לדעת שמי שעובד בצורה כזו, תוך שנים לא רבות הוא מתקן באמת לגמרי את כל החלקים. נניח ששנה אחת קיבל על עצמו, בתחום של תפילה, רק לכוון היטב בברוך שאמר. אולי זה נראה קצת. אבל זה מציאותי. ובשנה הבאה, לאחר שנה שלימה של עמידה בקבלתו, יקבל עליו כוונה היטב באשרי ובישתבח. שנה אחר כך בקדושה דסידרא ועלינו. בכל שנה יקנה בקנין גמור את הקטע שקיבל עליו, ועליו יוסיף עוד מעט בשנה הבאה, ותוך כמה שנים יזכה להיות מתפלל היטב את כל התפילה.

אולי נביא עוד כמה הדרכות שמובאות על ידי רבותינו בנושא חשוב זה. כדאי לקבל על עצמו משהו קטן בכל אחד מהתחומים העיקריים. בדרך כלל מלבד תפילה הנ"ל, כל בן תורה צריך חיזוק בתורה, הן בשקידה והן באופן הלימוד. כמו כן בתחום של דקדוק במצוות ובתחום של מידות טובות. היה ראוי שיחשוב בתחום של שקידה בתורה, משהו קטן. לב יודע מרת נפשו ויש אלפי אופנים של רפיון שלא הרי כהרי זה, ואי אפשר לקבוע מסמרות. לכן צריך התבוננות אישית. לפני שנביא דוגמה או שנים, נוסיף עוד הדרכה (כמדומה שמקורה אצל הסבא מקעלעם) לקבל כל דבר בשתי דרגות. לכתחילה בדרגה קצת יותר קשה, ולכל הפחות בדרגה יותר קלה. (יש כאן עצה עמוקה שאדם משאיר לעצמו כביכול קצת בחירה למרות שזו "קבלה").

וכגון, יקבל עליו להתחיל את הסדר לא יאוחר משעה מסויימת (לפי מצבו בהווה היכן שצריך חיזוק) ולכתחילה להשתדל בשעה מסויימת יותר מוקדמת. כמו כן, יכול לקבל על עצמו בתחילת כל סדר לכתחילה חצי שעה של לימוד רצוף ללא דיבורים, ולכל הפחות רבע שעה. (עצה זו היה נותן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל באומרו שאחרי רבע שעה של לימוד הרי יש סיכוי מצויין שימשיך הלאה...).

אם הוא צריך חיזוק בלימוד עצמו, אולי יותר בהיקף, כגון להביט בכל סדר בראשון אחד קטע אחד. אולי בעיון, יסדר לעצמו קבלה קטנה כגון לרשום פעם בשבוע דף אחד של חידושים של עצמו. אולי הוא צריך לקבל על עצמו ללמוד כל יום רבע שעה משנה ברורה (זו קבלה נפלאה באופן של ממילא, גם לדקדוק במצוות). לפעמים החיזוק צריך להיות בחזרת הלימוד. או בהספק. או בלימוד חלקי תורה מוזנחים אצלו. בכל זה יעשה כנ"ל לקבל רק משהו קטן. עד"ז במידות שהזכרנו מקודם. אם ימצא לעצמו כמה קבלות בודדות, כל אחת קטנה וקלה, אבל כל אחת בתחום אחר, הרי הוא על הדרך הנכונה, הן לקיים בזה תשובה כראוי ולזכות למחילת עוונות ביוהכ"פ, והן מבחינה מציאותית להתעלות על ידי זה במשך כמה שנים לשלימות גדולה מאד.

הזכרתי קודם שלפעמים יש להתייעץ. אביא כאן עובדה ששמעתיה מבעל המעשה. יהודי תלמיד חכם שלומד ברמה מאד גבוהה והוא מחדש הרבה מאד חידושים עמוקים ויסודיים. והוא מקדיש כל יום כמה שעות לכתיבת חידושי התורה שלו באופן מיוחד. הוא סיפר לי ששנה אחת הוא ביקש בעשי"ת משני החברים הכי טובים שלו, שהם בעצמם היו אז אברכים חשובים מאד, שייפגשו ביניהם ויחליטו עבורו מה הוא צריך לשנות בחייו, והוא מתחייב מראש שמה שהם יחליטו עבורו הוא יקיים בנאמנות. הם ישב ודנו הרבה והגיעו למסקנה שהיות שהוא כזה מחדש חשוב והוא עצלן מלכתוב, נמצא שכל תורתו הולכת לאיבוד (הוא לא היה מרביץ תורה לתלמידים) על כן הוא מחוייב להתחיל לכתוב. והגם שהוא לא היה רגיל בכך, הוא שינה את כל סדר יומו והחל לשבת כל יום לכתוב במשך כמה שעות על הסוגיא האחרונה שהוא סיים עד גמירא. מובן שזה שינה לגמרי את כל צורת הלימוד שלו והוא נעשה ממש גברא רבא כתוצאה מזה.

לענייננו, כל זאת אי אפשר לעשות ביום הכיפורים כמובן. אבל אם יקדיש את הזמן היקר בעשי"ת להגיע למסקנות ברורות מה עליו לקבל על עצמו, וינסח זאת לעצמו בקצרה, רצוי בכתב, ואז ביוכ"פ יקבל זאת על עצמו קבלה גמורה, עם כל העוצמה והסייעתא דשמיא שיש לקבלות יום הכיפורים, יש לו תקווה נפלאה שיצליח לעמוד בזה כל השנה ולעלות מדרגה לדרגה.

הגאון רבי ניסים קרליץ נוהג להעיר על כך שבמחזור אין קבלה להבא. רק בצורה של תפילה יהי רצון שלא אחטא עוד, וכדומה. והוא מבאר שמסדרי התפילה לא יכולים לשים בפה של אנשים דברים שעיקרם היא הקבלה שבלב. אבל כל אחד לעצמו צריך מאד להיזהר שלא יעבור עליו כל יום הכפורים רק עם חרטה ווידוי ויחסר לו קבלה להבא. ויראה בשעת אמירת החטאים לחשוב שרוצה בכל אחד מהם מעתה להשתדל לכל הפחות בבחינות הקלות שבהם (וידועים דברי מרן הגרי"ס שעל זה עיקר התביעה, בבחינת קשה עונשו של לבן). וכשאומר נוסח הבקשה הנ"ל יכוון גם באופן של הבטחה, או יוסיף זאת במילים משלו. הרי עיקר מה שמשיב את האדם לבוראו בחזרה, אינו החרטה והוידוי, אלא דוקא הקבלה להבא, זה מחזיר אותו למצב המתוקן של הקירבה לבורא ולעשיית רצונו, וממילא אילו חלילה חסר בזה, העיקר חסר מהספר.

התקדשות מתקשורת פסולה

אי אפשר לפרט ברבים מה צריך לקבל, היות שלכל אחד העזיבת החטא הפרטית שלו והקבלה להבא שלו כמו שהארכנו. בכל זאת גדולי ישראל שליט"א הורו לעורר על ענין מסויים. והורו להדיא לדבר על זה גם בפני צעירים. קשה בכלל לדבר על זה ובפרט בפני צעירים שעוד לא טעמו טעם חטא. ובכל זאת כולם יודעים שיש היום מחשבים ומכשירי תקשורת שונים שמחוברים ויונקים מעולם אחר, עולם טמא ומתועב. ויש לזה כח ממכר מאד. מי שחלילה מתרגל בזה, מאבד את רוב זמנו ואת חייו. אנשים לא ישינים, לא מטפלים בענייני הפרנסה והמשפחה וכל מיני סידורים. וגם תלמידי חכמים לא מוגנים מזה. ושם יש כל מיני טומאות שבעולם באופן שאין להעלות על הדעת, וכל מי שמתעסק בתקשורת זו באופן לא חסום כהלכה, כמעט לא שייך שלא יפול ברשת הטומאה הזו, וקרו מזה אסונות נוראים של פירוק משפחות וכדומה שאין לתאר ואין לשער. זה מביא לפעמים לעזיבת הדת לגמרי. העצה היחידה היא שלא יהא לו שום קשר בכלל עם דברים כאלו. ואם הוא מוכרח לפרנסה, יש אופנים כשרים. ואם פרנסה מסויימת אי אפשר באופן הכשר, אסור להתפרנס ממנה. הקב"ה הוא המפרנס ובודאי אין כוונתו שמישהו מסויים מוכרח להתפרנס באופן של התבוססות בכל העבירות החמורות. אפילו לו יצוייר שימות ברעב, עדיין אין היתר והוא בכלל ייהרג ואל יעבור אלא אם כן מורי הוראה חשובים יורו לו אחרת.

אולי יש נקודה שכן נוגעת למעשה לכולנו. עלינו להוקיע את מי שמשתמש בזה. את זה כל אחד יכול לעשות. למשל בחור נתקע באיזה מקום והוא חייב להתקשר הביתה. מישהו מציע לו להתקשר מהסלולרי שלו. הוא צריך לברר אם זה כשר. אם לא, יאמר להוא, אני מעדיף להישאר כאן כל הלילה בחושך בודד ורעב, ולא להשתמש במכשיר הטמא שלך. וכן על דרך זה. אם כולנו כך ננהג, החלשים שבינינו גם יתחזקו ויזרקו את הטומאה. יש מורי הוראה שפוסלים כל מי שיש לו מכשיר כזה במחשב או בטלפון, מלאכול משחיטתו או להשתמש בכתיבת סת"ם שלו, להשתדך עמו, ולקבל את ילדיו לת"ת חרדי.

עלינו לזכור שמותר האדם מהבהמה הוא המוח שלו. במוח הזה אנו מתפללים בכוונה ולומדים תורה. הרי חז"ל מספרים על טיטוס שנכנס לקדש הקדשים וגדר את הפרוכת ועבר עליה עבירה נוראה בתוך קה"ק. כל השומע זאת, אם יש לו מעט רגש קדש של כבוד שמים, הוא מרגיש שאילו טיטוס היה נופל לידו, הוא היה ממש מייסר אותו בייסורים מבהילים עם מיתה משונה, אם רק היה לאל ידו. והנה כתב הגר"ח מוואלוז'ין שכל יהודי שחושב דברים טמאים זה יותר גרוע. כי בית המקדש זה רק בית אבנים. המוח של היהודי זה קה"ק האמיתי, שם מקום התפילה והתורה וכולי. ואם מכניס לשם מחשבת טומאה, הרי הוא ממש מעשה טיטוס באופן הרבה יותר חמור. ואיך יש לצפות שהתפילה תתקבל במוח כזה או הלימוד יהא לרצון, אם הכלי המוקדש לזה מטומא ומלוכלך.

הבה ננצל את מעט ימי הרצון והתשובה שעוד נותרו לנו, להתקדש ולהיטהר, נקבל על עצמינו עול מלכות שמים, קבלות אמיתיות ומציאותיות, ואם יש דברים שקשה לנו, הרי זה בבחינת קרבן שגורם עת רצון נוראה בשמים. ובזכות זו יאמר ה' די לצרותינו ויכתוב ויחתום אותנו בתוך כל ישראל ברחמים גדולים לשנה טובה ומתוקה בכל העניינים.

עושה חדשות
הודעות: 12641
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אוקטובר 04, 2019 12:43 pm

יש"כ.

.השוחט כתב:אגב. בסדר העבודה ביום הכיפורים אנו אומרים והכהנים והעם כשהיו שומעים את השם היו כורעים וכו' "ואף הוא (הכהן גדול) היה מתכוין כנגד המברכים ואומר להם תטהרו", ומקורו מהמשנה ביומא. ולכאורה מה זו האמירה הזו "תטהרו", ומדוע בדיוק בחר לברכם עכשיו בלשון זו דוקא. הכוונה היא שהכהן גדול הרי הוא עדיין באמצע הוידוי ואמר ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה וגו' לפני ה', והוא עדיין לא סיים את הפסוק שהרי נאמר לפני ה' תטהרו, אלא שאת ה' אמר באופן של "השם המפורש", והכהנים והעם כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא וכו' היו כורעים ואומרים ברוך שם, ואז הוא היה מסיים את הפסוק באמירת התיבה האחרונה, תטהרו, (אלא שאפשר שהיה אומר זאת כנגדם באופן שיתפרש כברכה להם שיזכו לשוב ולמחילת עוונות). ולרוב פשטות הענין לא טרח אף אחד מהמפרשים לבאר זאת במשנה או במחזור, (אמנם עי' בטור סו"ס תרכ"א), וכמדומה שרבים לא עמדו על "סוד" הענין.
אכן פשוט בהחלט.

אבל ק"ק לי משכבר הימים על הש"ץ בזמנינו שפוסק פסוק דלא פסקיה משה באופן שמקלקל את המשמעות, ורק אחרי זמן רב משלימו באמירת תטהרו. אבל אולי מקודם צריך להגדיר מה הש"ץ בכלל אומר שם, האם סיפור דברים בעלמא מה היה הכה"ג מתפלל, (ואולי לפ"ז אינו חייב לומר את הפסוק במלואו), או שהוא עצמו מצטרף לתפילה זו.

שו"ר - מנחת יצחק ז,מא עי"ש.

.השוחט
הודעות: 990
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי .השוחט » ו' אוקטובר 04, 2019 2:20 pm

גם לי זה קשה כש"צ בפרט.
מקוה כשיזדמן לידי בס"ד מנחת יצחק בל"נ לבדוק בו.

עושה חדשות
הודעות: 12641
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אוקטובר 04, 2019 3:13 pm

.השוחט כתב:מקוה כשיזדמן לידי בס"ד מנחת יצחק בל"נ לבדוק בו.

ז"ל המנח"י -
בדבר פסיקת פסוק כי ביום הזה וגו' בפיוט סדר העבודה ביוהכ"פ.
בס"ד מוש"ק תשובה תשל"ז לפ"ק. אל כבוד מחו' הגה"צ וכו' כש"ת מוהר"י סופר שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק ערלוי יצ"ו ראש ישיבת אוהל שמעון פעה"ק ת"ו. אחדשת"ה באהבה וחיבה יתירה. הנני בזה בנחיצה לעשות רצונו הטוב ולהביע חוו"ד העני' בדבר שזה כמה שנים נבוך בעבודה שאנו אומרים ביוה"כ וכך הי' אומר אנא וכו' מכל חטאתיכם לפני ד', והכהנים וכו', האיך אנו מפסיקים באמצע לפני שמסיימים הקרא תטהרו, וכבר כתב המג"א (סי' תרכ"א סק"ד) דלפני ד' תטהרו מקרא הוא דקרינן, ואם מקרא הוא דקרינן, האיך רשאים להפסיק בסכינא חריפא ולספר באמצע והכהנים וכו', ונפשי בשאלתי האם לא טוב לסיים ולומר גם תטהרו, או לומר רק השם בלי הזכרת ד', הנה בשו"ת הריב"ש (סי' תרי"ט) בשם הרי"ץ גיאות וכן בב"ח (סי' תרכ"א ד"ה כתב) הביאו בשם רב סעדי' לומר לפני השם תטהרו, והרי"ץ גאות ס"ל דאפשר לומר הוא משום לשון הקרא, אבל בכולם משמע דאמרו כל הקרא ולא הפסיקו לפני תטהרו כנדפס במחזורים שלנו וכו' עכ"ל.
הנה לענ"ד אין לשנות מהנדפס במחזורים, דזה ברור שבפיוט נסדר כן במכוון כדמוכח ממה דסיים אחרי והכהנים וכו' ואף הוא הי' מתכוון לגמור את וכו' ואומר להם תטהרו, ועי' בזה בתויו"ט (יומא פ"ו מ"ב), וכן ראיתי בס' וזאת ליהודה מהג"מ יוהדה /יהודה/ עייאש ז"ל (הנדפס בשנת תקל"ד בערך) בביאור סדר עבודה של נוסח אתה כוננת, וכתב שנתייחס ליוסי בן יוסי כהן גדול, (וכ"כ בב"י (סי' תרכ"א) עיין שם), והנוסח גם כן בהפסקה בין לפני ד' ובין תטהרו בוהכהנים וכו' כנ"ל, ועוד הביא שם בפירושיו את דברי הריב"ש והב"ח הנ"ל, ומ"מ הניח הנוסח בלי שינוי, ועכ"ח משום דאין ראי' מדבריהם שלא נחתי שם אלא אם לומר לפני ד' בהוי' או השם כנ"ל, אבל לא אם להפסיק כנ"ל או לא, אמנם שפיר העיר כת"ה האיך אפשר להפסיק בסכינא חריפא בין לפני ד' ובין תטהרו, הנה בודאי אין כוונת מחו' כת"ה, משום כל פסוקא דלא פסקי משה לא מפסיקינן, שכזה נמצא הרבה, ויש ע"ז כמה ישובים, אלא עיקר הערת מחו' כהד"ג שליט"א משום דתיבת תטהרו הוי סיום של תיבות לפני ד', והוי כהתחלה בלא מסקנא, וכדרך שאיתא בש"ס (סוכה ל"ח ע"ב) לא לימא אינש ברוך הבא והדר בשם ד', ופי' רש"י דלא קיימא אזכרה אמילתא דלעיל ומחזי כמוציאו לבטלה עיין שם, וכן לכאורה הוי הכא תיבות לפני ד' בלתי תיבת תטהרו, אבל י"ל בזה עפי"מ דאיתא במהרש"א בח"א על מתני' (יומא פ"ה ע"ב) דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שב"א =שבין אדם= לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה א"ח =את חבירו=, אמר ר"ע אשריכם ישראל וכו' עכ"ל, וכתב המהרש"א שם לדרש ראב"ע קאי לפני ד' אחטאתיכם דלעיל מיני' כי ביום הזה יכפר מכל חטאתיכם אשר עשיתם לפני ד' ולא חטאתיכם שלפני חבירו, ור"ע דדרש אשריכם ישראל לפני מי וכו' קאי לפני ד' אסיפא דקרא עיין שם, וא"כ י"ל דהפייטן ס"ל כראב"ע וכן גם ההלכה, ולפי"ז קאי לפני ד' על רישא דקרא, וא"כ ל"ק מפסיק באמצע גזרת הדיבור כנלענ"ד. וכן מוכח מדברי הב"י שם שהגיה הרבה בסדר אתה כוננת שיהי' אליבא דהלכתא, ולא העיר כלום מההפסק בין לפני ד' ובין תטהרו, ש"מ דלית בזה כלל.
אמנם כ"ז כתבתי בישוב המנהג, אבל ראיתי בלבוש שם (סי' תרכ"א סעי' ו') שכתב בזה"ל וכשיגיע החזן לפני ד', הוא שותק והקהל אומרים והכהנים והעם כו' וכורעים לפני השם, כמו שהיו עושים במקדש, שעל כל אזכרה שהי' הכ"ג אומר היו אומרים בשכמל"ו =ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד= וכורעים ומשתחוים, וכן אנו עושים דוגמתו, וזה שיסד הפייט ואף הוא הי' מתכוון לגמור השם, כלומר שהי' מאריך בשם בנעימות קול עד שהיו כורעים ואומרים בשכמל"ו ואז מסיים ואומר תטהרו, וכן בעלינו לשבח נוהגים ליפול על פניהם, וחוזר השליח צבור ואמרו ונופל וכו' עכ"ל, הנה מוכח מדבריו דהחזן באמת אינו מפסיק בין לפני ד' ובין תטהרו רק ממשיך בנעימות הקול כמו שהי' הכ"ג עושה, ואחרי שהצבור כרעו גמר הש"צ תיבת תטהרו כמו שהי' עושה הכ"ג, רק אח"כ הי' הש"צ חוזר ואומר והכהנים כנ"ל.
וזה הי' אפשר כפי המנהג הנהוג בקהלות שבמדינת אונגארן ואולי גם בשאר מדינות, שמקדים הצבור באמירת והכהנים והשתחוי', ואח"כ חוזר הש"צ ואומר ומשתחוה, וממילא הי' באפשרות לסיים בתיבת תטהרו קודם שחזר ואמר ונופל, אבל כפי המנהג שראיתי פעה"ק בקהלת קהל יריאים שהש"צ והצבור אומרים ביחד והכהנים ונופלים, ובודאי טעמם כמבואר במטה אפרים שם (סי' תרכ"א סעי' י"א) ובאלף למטה דאם אינו כורע ביחד עם הצבור נראה ככופר ח"ו, א"כ לא אפשר לעשות כנ"ל, וכבר העיר הרב הגאון מוה"ר ישראל וועלץ ז"ל, על מה שאין המנהג כן בהקהלות שבמקומו, ובתשו' לבושי מרדכי (הנדפס בשנת תרצ"ז סי' ב') השיב לו ליישב המנהג שמקורו בלבוש כנ"ל, אבל כתב בנוגע למש"כ הלבוש, דהש"צ מאריך בניגון עד שיגיע להשם הק' שאז ישתחוה הצבור ויאמר להם תטהרו ואח"כ חוזר ומשתחוה כנ"ל, דלא שמע ולא ראה שנעשה כן באמירה כנ"ל עיין שם, ושוב אנו צריכים למש"כ כנ"ל, ומ"מ היכא שהמנהג כבמדינות אונגארן כנ"ל, וינהיג לעשות כלבוש, אפשר להבינו.
ומה שהעיר על הנדפס במחזורים במאמר של תיקוני זוה"ק קם ר"ש וכו' בסופו מקוה ישראל ד' מושיעו וגו', זה בודאי טעות הדפוס שהחליף הקרא דירמי' (י"ד - ח) בקרא דשם (י"ז - י"ג), ובפנים בתיקוני זוה"ק (תקוני תנינא תקונא חמישאה) אשר שם מקומו, איתא באמת בלא השם הק', וכה"ג בגליון הש"ס במתני' (דיומא) הנ"ל בקרא דמקוה ישראל שהביא ר"ע עיין שם.
ואסיים בברכת גמר חתימה טובה שנה טובה ומתוקה שנת חיים ושלו' ויתקבלו תפילתנו לרחמים ולרצון ונזכה לחי' נחת מכל יו"ח שיחי' ולגאולה שלימה בביאת גוא"צ בבי"א. והנני בזה מחו' דושת"ה בלונ"ח וחותם באהבה ובכל חותמי ברכות. יצחק יעקב ווייס.

חיים שמעון
הודעות: 138
הצטרף: ה' דצמבר 22, 2011 1:56 am

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי חיים שמעון » א' אוקטובר 06, 2019 3:09 am

.השוחט כתב:נאמר בבית מדרשינו לפני 7 שנים, בעשי"ת תשע"ג.

[
אולי יש נקודה שכן נוגעת למעשה לכולנו. עלינו להוקיע את מי שמשתמש בזה. את זה כל אחד יכול לעשות. למשל בחור נתקע באיזה מקום והוא חייב להתקשר הביתה. מישהו מציע לו להתקשר מהסלולרי שלו. הוא צריך לברר אם זה כשר. אם לא, יאמר להוא, אני מעדיף להישאר כאן כל הלילה בחושך בודד ורעב, ולא להשתמש במכשיר הטמא שלך. וכן על דרך זה. אם כולנו כך ננהג, החלשים שבינינו גם יתחזקו ויזרקו את הטומאה. יש מורי הוראה שפוסלים כל מי שיש לו מכשיר כזה במחשב או בטלפון, מלאכול משחיטתו או להשתמש בכתיבת סת"ם שלו, להשתדך עמו, ולקבל את ילדיו לת"ת חרדי.
.


נפלא מאד כדרכו בקודש
מבקשים עוד מדברים נפלאים מעין אלה.
הערה אחת בשולי הדברים
אני מבין שהשיחה נאמרת לבחורים צעירים
לו אני הייתי אומר
הייתי חושש להפוך את אותם צעירים\ילדים ללוחמי מלחמת השם שגרירי הקנאות
אני מאד מתקשה לראות את האדם המבוגר, הדוד, השכן, או הקרוב מתרגש מדברים חמומים של ילד בן 15
ואגב גם לילד זה לא טוב, זה לא מקדם אותו בשום תחום וודאי לא בהנהגה ודרך ארץ
החינוך שכל אחד אחראי על בעיות הדור והוא מתקן את כולם לא הביאה למקומות טובים אף פעם
הענין עצמו הוא נורא ואיום
הוא לא לטיפול של בני עשרה

.השוחט
הודעות: 990
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי .השוחט » א' אוקטובר 06, 2019 10:10 am

יישר כח על הדברים החמים.

לגוף הערתך החשובה והנכונה לכשעצמה.
חלילה להופכם ללוחמים.
אין מדובר אלא על אמירה עדינה, אפילו ללא אומר, על סירוב להשתמש בטלפון פסול.
בלאו הכי התלמיד מחוייב באמת שלא להשתמש בטלפון כזה ולא להחזיקו בידיו.
הצעתי בסך הכל שיוסיף ביאור מדוע איננו יכול להשתמש.
ואם מישהו חושב שזה לא "מזיז", טעות היא בידו לעניות דעתי.
אני מכיר אין ספור מקרים של אגוזים קשוחים ש"זזו", בדיוק בגלל הטהרה האותנטית של צעירנו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' אוקטובר 06, 2019 11:17 pm

בנושא 'ואומר להם תטהרו', אעתיק מהרשום עמדי בס"ד.

בנוסח סדר העבודה, אנא בשם כפר נא לחטאים לעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'. והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו.

וכבר העירו בזה בתרתי, חדא, הא חד קרא הוא, "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", והיאך קוטעים את לשון הפסוק באמצע.
ועוד, מהו המקור לאמירת הכהן גדול שאומר לעם תטהרו.

ובאמת איתא כן גם בדברי הרמב"ם פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ז, וכבר עמד בזה הפרי חדש בספר מים חיים שלא מצא דין זה שכתב רבינו שהיה אומר להם תטהרו לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בשום מקום.

ובפתח הבית להג"מ אברהם טיקטין כתב שהמקור הוא בדברי הזוה"ק פרשת אחרי מות, והחיד"א בשו"ת יוסף אומץ סימן נא כתב וז"ל, ויש מי שכתב דהרמב"ם יצא לו מדברי הזוהר הקדוש דכן מפורש בזוהר. ולי ההדיוט אינו נראה דספר הזוהר לא נתגלה אפילו לאחרונים כמו הרשב"א והרא"ש וק"ו שלא נתגלה בימי הרמב"ם. אמנם אני הדל אומר דמאחר דסדר עבודה של אתה כוננת יסדו יוסי בן יוסי כהן גדול וכן כתוב שם ואומר להם תטהרו משם הוציאו הרמב"ם ועדיף בפרט זה ממתני' ומתניתא דמעשה רב.

וכבר קדמו בתמיהה זו הסמ"ג (עשין סימן רט), וז"ל, והפייט יסד כי בשלשת הוידויים היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. ואינו בתלמוד. ואולי בשום מדרש הוא.

וכן בהגהות מרדכי יומא פרק שבעת ימים [המתחיל ברמז תשכג], ודוגמא זה יסד הפייט ואף הוא היה מתכוין לגמור השם כנגד המברכים שהיה מאריך בנעימת קול עד שהיו גומרים בשכמל"ו ואז מסיים תטהרו ובגמ' דידן ליתא.

[ב] והנה בתוספות יום טוב (יומא פ"ו מ"ב) חידש וז"ל, והטעם נ"ל שבכל מקום שאמר לפני ה' תטהרו תיקן הפייטן כדי שהחזן יאמר להן תטהרו כמו שאמר הכהן. לברך העם שיקוים בהם תטהרו.

ונראה מדבריו דאמנם הכ"ג היה מחלק את לשון הכתוב שהיה אומר תטהרו לאחר שכילו העם לברך ולומר בשכמל"ו, והיה מתפרש זה כברכה לעם שיזכו להיטהר, וזה כוונת הפיייטן שהיה מאריך בכוונת השם עד שהעם הספיק לומר כל הנוסח של בשכמל"ו [והעם התחיל לומר כן מיד עם התחלת הזכרת השם ולא עם סיומו, וכמו שכבר האיר בזה הגרי"ז (יעוי' בחידושיו יומא סו, א)].

ודברי התוס' יו"ט באים ליישב הטעם דגבי אמירת הכ"ג לד' חטאת לא מצינו שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים בשכמל"ו, שטעם תיקון הפייטן לומר כן גם עתה הוא מפני ה'תטהרו', וזה לא היה באמירת לד' חטאת.

וככל הדברים האלה כתב גם הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סימן כז), וז"ל, ומה שהוקשה לך כו' לפי' שאומר וז"ל ובשלשת הוידוים היה מתכוין לגמור את השם כו' ואומר להם תטהרו היה לתרי אנפי א' להשלים הפסוק, והשניה כדי לבשרם שהשם יטהרם מעונם או שהיה מתפלל עליהם ואומר להם תטהרו בשעת היותם כורעים ומשתחוים ומברכין לשם, משא"כ בשעיר החטאת כי אין שם פסוק לגמור וגם לא עת בשורה היא כי היה מזכיר את השם כדי להקדיש את השעיר ולהבדילו מהשעיר המשתלח וא"כ איך יאמר שהיה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להם תטהרו.
ונראה להטעים יותר כמו שמביאים בשם רבינו ששת אביו של הריב"ש שהוכיח מן הירושלמי ומדיוקא דמתני' בפ"ו דתנן כשהיו שומעין וכו' דבעוד שהם אומרים בשכמל"ו וכורעים היה מזכיר את השם וגומרו עד שלא יגמרו והטעם כדי שלא ישמעו אחיו הכהנים, ולא היו שומעין מפיו כי אם תיבת תטהרו, וכיון ששמעו רק מילת תטהרו היה מתפרש זה כברכה.

ואי נימא כדבריו, אזי מובן היטב היאך הכ"ג היה מחלק את לשון הכתוב, ואולי באמת גם לא היה אומר את כל לשון הפסוק כלל, אבל עדיין לא מובן למה אנו בסדר העבודה מפרידים בין הדבקים ולא משלימים את לשון הכתוב.

[ג] ואמנם בלבוש (סי' תרכא סעי' ו) כתב בזה"ל, וכשיגיע החזן לפני ד', הוא שותק והקהל אומרים והכהנים והעם כו' וכורעים לפני השם, כמו שהיו עושים במקדש, שעל כל אזכרה שהי' הכ"ג אומר היו אומרים בשכמל"ו וכורעים ומשתחוים, וכן אנו עושים דוגמתו, וזה שיסד הפייט ואף הוא הי' מתכוון לגמור השם, כלומר שהי' מאריך בשם בנעימות קול עד שהיו כורעים ואומרים בשכמל"ו ואז מסיים ואומר תטהרו, וכן בעלינו לשבח נוהגים ליפול על פניהם, וחוזר השליח צבור ואמרו ונופל וכו' עכ"ל.

וכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סימן מא) שמוכח מדברי הלבוש שהחזן באמת אינו מפסיק בין לפני ד' ובין תטהרו רק ממשיך בנעימות הקול כמו שהי' הכ"ג עושה, ואחרי שהצבור כרעו גמר הש"צ תיבת תטהרו כמו שהי' עושה הכ"ג, רק אח"כ היה הש"צ חוזר ואומר והכהנים וכו'.
וכבר קדמו מהרי"ל (מנהגים; הלכות יום כיפור), מהר"י סג"ל היה מסיים מכל חטאתיכם לפני ה' ואומר להם תטהרו.

[ד] ויתירה מזו שמענו בלשון ראב"ן (יומא ד"ה ותניא), ומה שיסד הפייט אף הוא היה מתכוין כנגד המברכים, אינו בתלמוד, אלא נ"ל דעל [זה] סמך הפייט דכיון שהיו מברכין את השם בהזכרתו ודאי היה מתכוין הכהן ומאריך כהן [בהזכרת] השם עם ברכת העם ומסיים עמם ואומר להם תטהרו אחרי כן מסיים הפסוק כלומר לפני י"י תטהרו. ואחד מן האזכרות נקט וה"ה לכולהו שלא היה אומר מן הוידוי כלום בעודם מברכין אלא מתכוין להאריך בשם עם ברכתם.

והיינו שתחילה הכ"ג היה אומר להם את התיבה תטהרו בלא אמירת הפסוק, ואח"כ שב ואומר את הפסוק, וזה חידוש גדול.

וראה עוד בספר מקראי קודש ימים נוראים סי' מח.

עושה חדשות
הודעות: 12641
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: עשי"ת כהכנה ליום הכיפורים

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ספטמבר 27, 2023 4:00 pm

נוטר הכרמים כתב:בשו"ת אבקת רוכל (סימן כז), וז"ל, ומה שהוקשה לך כו' לפי' שאומר וז"ל ובשלשת הוידוים היה מתכוין לגמור את השם כו' ואומר להם תטהרו היה לתרי אנפי א' להשלים הפסוק, והשניה כדי לבשרם שהשם יטהרם מעונם או שהיה מתפלל עליהם ואומר להם תטהרו בשעת היותם כורעים ומשתחוים ומברכין לשם
ועוי"ל דבא לזרזם לקיים מצ"ע לשוב ביוהכ"פ ולהיטהר, וכמש"כ רבינו יונה בשע"ת ללמוד מהאי קרא.


חזור אל “אלול וימים נוראים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 86 אורחים