"ובאמת שבגאונים מוזכר מנהג שהיו צמים בשבת זו, והראשונים תמהו שהרי אסור לצום בשבת, ואפילו המתענה בשבת תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתו שאסור להתענות בשבת.
וביאר דבר זה הנודע ביהודה בדרשותיו, שכמו שהותר להתענות בשבת תענית חלום שיפה התענית לחלום כאש בנעורת, ודווקא באותו היום, שלאחר מכן אינו מועיל, כן הוא עכשיו בעשרת ימי תשובה שגילה לנו האריז"ל שכל יום מימי השבוע מתקן את כל הימים הללו בשנה אם כן אם לא יצום זה מעוות לא יוכל לתקון.
אמנם אנחנו לא נוהגים כן שקדושת השבת גדולה מאוד מאוד, 'שבת קדש קדשים' וא"א לפגום בשבת ע"י האכילה של השבת, ומה שנוגע לנו להתעורר מזה לנצל את השבת הזו בתורה, תלמוד תורה כנגד כולם, ובתפילות, וגם באכילה בקדושה, שהשבת הזו מתקנת את כל השבתות של השנה שעברה.
ויש להוסיף כי עיקר הרעיון של הנוב"י כבר נתבאר להדיא בדברי הריטב"א בתענית (יב, ב), וז"ל,
והנה נהגו מקצת בני אדם להתענות בשבת שבין ר"ה ליוה"כ עם שאר עשרת ימי תשובה, והיה נראה שלא לעשות כן לכתחלה שלא התירו כן לעשות אלא בתענית חלום... ואף לפי שיטתינו י"ל כי עשרת ימי תשובה שהם זמן הדין, והתשובה יפה בהם והיא שעה עוברת, כתענית חלום הוא שמותר להתענות בשבת אפילו לכתחלה, ולא נהגו בזה למיתב תעניתא לתעניתיה, ואין למחות ביד שום אדם בזה לפי שנהגו בו חכמים ואנשי מעשה.
והנה יעויין בטור סי' תקצז, ומסקנתו שם "שאין להתענות די' ימי תשובה איקרו ימי צום לא איקרו".
ונראה מזה שאמנם הגדר של 'יום תשובה' כדקאי קאי בכל תוקפו וחוזקו. וכן נתפרש בדברי המאירי בספר מגן אבות (ענין כד), וז"ל,
נהגו הרבה מן הגאונים והחסידים להתענות בראש השנה ואפי' חל בשבת, וכן בשבת של עשרת ימי תשובה ולהרבות בתפלות וצעקות ובכל מיני הכנעות ונסח דברי הגאונים בענין זה כבר נהגו להתענות ולהרבות בתחנונים בימים אלו בין ביום טוב בין בשבת, ואם כל ישראל יכולים לעשות כך הדבר נאה וצריכים הם לכך, וכן המנהג בשתי ישיבות. ואף על פי שאנו חולקים בענין התענית, בעניני התפלות מיהא אף אנו מודים בכך .