השעיר החיי כתב:ועדיין שני השעירים קשורים זה בזה והכפרה מורכבת מזריקת הדם בפנים והשילוח לעזאזל.
בפרק הוציאו לו נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון במה הכהנים מתכפרים על שאר עבירות, אם בפרו של כהן גדול אם בשעיר המשתלח, כדלהלן:
כֻּלָּן מִתְכַּפְּרִין בְּ(וִדּוּי שֶׁל) שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו (וְאֵין עִמּוֹ וִדּוּי), כָּךְ דַּם הַפָּר (בְּלֹא וִדּוּי) מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו; וּכְשֵׁם שֶׁוִּדּוּי שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת, כָּךְ וִדּוּי שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵרוֹת. [התוספות מפירוש רש"י]
הא למדת, כי כפרת שעיר זה לחוד, וכפרת שעיר זה לחוד.
עוד למדת, כי הוידוי מכפר, ולא השילוח לעזאזל
(שהכל מודים שאיננו מעכב).