הר"ן בחידושיו לר"ה [לד] כתב דס"ל כרב האי גאון דרבי אבהו מכניף לכולהו מנהגי, ועל כן היה לו לחוש אף לרבי יהודה שקול אחר בתוך התקיעות מעכב.
ומאידך כתב הר"ן [והתוס' ועוד ראשונים] דר"ת הנהיג לתקוע תשר"ת בכל הברכות דאל"כ הרי עושה תרתי דסתרי, ועדיף לחוש לספיקות מאשר לחוש להפסק [דהיינו דכיון דמעיקר הדין הלכה כרבי יוחנן דשמע ט' תקיעות בט' שעות יצא, א"כ יצא בתשר"ת ממ"נ, ורק עשה הפסק בלכתחילה]. הרי שהחשיב את כל התקיעות לספק.
ולכאורה הדברים סותרים.
למישהו יש פתרון?