חילוק תקיעות דמיושב לאחד ומעומד לאחר

[כדכד]

בשו"ע או"ח תקצ"ב סעיף ד' נאמר "זה שתוקע כשהן יושבין תוקע על סדר הברכות" וכ' המשנ"ב ס"ק ט"ו "דהמתחיל במצווה אומרים לו גמור" אך בס"ק י"ז הוא כותב שכ"ז בזמניהם שהיו נותנין לו לתקוע בסתמא וא"כ זכה מיד בכל התקיעות אבל עכשיו שנוהגין בקצת מקומות ליתן הסדרים לאחר א"כמעולם לא זכה בה הראשון ושרי" ומשמע שזכות התוקע הראשון בתקיעות דמעומד נובעת מההסכם עם הצבור, והרי לפי הסברא של המתחיל במצווה אומרים לו גמור משמע שהענין הוא משום שהתחיל במצוה ומה טעם יש לחלק לפי זה אם סוכם מראש שאחר יתקע או לא ואולי לכתחילה יש לא לסכם כך?

[דרומי]

מצד המציאות לכאורה יש יתרון כשמחלקים התקיעות, הן משום שלפעמים התוקע הראשון התעייף ועדיף שמישהו שני יתקע את התקיעות דמעומד, וגם לעתים יש הבדלים קלים בסגנון התקיעה והידורה ולכל אחד יש ה'זהיר טפי' שלו וכששומעים משנים מרוויחים שממה נפשך יצאו ידי חובה ביותר מהודר וכו'

[כדכד]

זה נכון אבל זו לא תשובה לשאלה ששאלתי.