כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, למה?

[פולסברג]

מלפני כמה ימים האזנתי לועד על עניני ימים נוראים, והגאון (העצום) הנואם שליט''א הקשה קושיא, מסוג שלא שמעתי מעודי:

בכל יום ויום אנו אומרים בסליחות 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'. וכי מה אנחנו ומה חיינו, אנשים מודרניים ומסורתיים שעורכים זכרון לליל הסדר ובאים לביהכ''נ בימים נוראים? אנו בני תורה, אברכים שיושבים מבוקר עד ערב ושוקדים על תלמודם בעומק העיון, עם תפילה בכוונה ובמתינות ודקדוק המצוות וכו' וכו', הכל מתוך הדחק, ובקושי מוצאים זמן לגשמיות ולחיי העולם הזה.

וא''כ, ודאי שנכשלים פה ושם בביטול תורה בראיה אסורה ובלשה''ר, אבל הכי אפשר לומר שאנו ממש באים בלא כלום? לפום ריהטא, במידת היושר, האין זאת הגזמה במקצת?

ולא ידעתי את נפשי איך לחשוב, האם דברים כאלו ראויים לברכה או איפכא?!

[יונת אלם]

התשובה היא כך:
בר"ה זה לא דין על שכר ועונש אלא דין על חיים!
זה ודאי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו, מי שעושה מצוות ומעש"ט יקבל שכר עליהם ומי שלא, להיפך. אבל הדין בר"ה הוא על חיים ומוות! ובזה יתבונן השואל הנכבד האם על מעשיו טובים ככל שהם מגיע לו חיים?! בבחינה זו 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' וזהו סוד בר"ה כל כמה דכייף איניש טפי מעלי השברון לב המוזכר במכתב ז' באור ישראל.

[נוטר הכרמים]

השאלה ראויה שתשאל, בפרט אם היא מקננת בלב.

כיווני תשובה: 1. המחויבות של אדם לבוראו היא לא רק במישור המעשי, ללמוד תורה ולעשות מצוות,
אלא בעבודת הלב, ושם משתנה כל המאזן, ומי יאמר זכיתי לבי.
איפה הלב שלנו נמצא?

2. ככל שאדם עוסק יותר ויותר בחשבון נפש נוקב הוא מתרשם כלשון רבי נסים גאון: מששתי את כל כלי... אין בי מתום.
בפשפוש ובמעשים באיכות של המעשים, בשלימות, בנקיות, זה 'כדלים וכרשים'.

[צורב מתחיל]

כנראה כוונת השואל על תחילת המשפט, "לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך", והוקשה לו, הרי יש לו חסד ומעשים?

אבל החצי השני של המשפט, "כדלים וכרשים דפקנו דלתך", יש מקום גדול להבין שאע"פ שאיננו רשים מכ"מ אנחנו משימים עצמינו כרשים, ואיננו מעוניינים להשתמש בזכויות מעשינו, וע"כ בא בכ' הדמיון.

[תורה מפוארת]

ה' ישמור, מי שחושב שמה שהוא עושה יש לו משהו ביד, הכל זה מתנת שמים שעובר דרך האדם וכלשונו של השפת אמת במכתבו שגם המעט טוב שנדמה לאדם שהוא עושה, גם זה מתנת שמים, ואיך לא יבוש האדם לחשוב שיש לו משהו כבר.

מזכיר לי סיפור חזק ביותר מהגראי"ל, פ"א נכנס אליו אדם שזכה בכסף רב והיה לו כ"ט בחיים. והוא פנה בשאלה לרה"י שהוא חרד שמא הטובות המרובות שיש לו זה בגדר 'ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו' האם יש לו ממה לחשוש.
ענה לו רה"י כיהודי אמיתי: אני לא בטוח שיש לי עולם הבא, אתה כבר בטוח ויש לך שאלות האם זה יורד לך משכרך.

זו ההסתכלות האמיתית של התורה, מי אני ומה אנכי כל מה שיש לי הכל ממנו וכי יש לי משהו משלי?

[צורב מתחיל]

מזכיר לי סיפור חזק ביותר מהגראי"ל, פ"א נכנס אליו אדם שזכה בכסף רב והיה לו כ"ט בחיים. והוא פנה בשאלה לרה"י שהוא חרד שמא הטובות המרובות שיש לו זה בגדר 'ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו' האם יש לו ממה לחשוש.
ענה לו רה"י כיהודי אמיתי: אני לא בטוח שיש לי עולם הבא, אתה כבר בטוח ויש לך שאלות האם זה יורד לך משכרך.

אתה מכיר את הסיפור באופן אישי?
כי לכאו' יש כאן איזה טעות בהעברת הסיפור. הרי אותם אלו שנאמר עליהם משלם לשונאיו על פניו, הרי אין להם עוה"ב. וגם בגויים נאמר משלם לשונאיו על פניו. (או שמא הגראי"ל הכיר את אותו יהודי וענה לו את התשובה שמגיעה לו בלי קשר לעצם שאלתו).

[פולסברג]

הקפצה.

[מי אנוכי]

צריך גם לזכור ד' דברים:
א. הרבה פעמים גם התורה והמצוות שאנחנו עושים - זה לא תמיד מושלם ולא לגמרי מה שה' רוצה כגון: שעושים המצוות "מלומדה", וכדי לצאת יד"ח, ועוד הרבה (בתפילה ובברכות זה יכול להיות גם שחוטפים לפעמים הברכה או שלא מכונים כדבעי בברכות) ולב יודע מרת נפשו ולכן יש הרבה מה להשתפר ולהתחזק ולכן זה "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך".
וכן כשיודעים מה עוד לא השלמנו ומה עוד (הרבה) צריך לתקן - אז יש את ההרגשה הזאת של "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך".
ב. אם יודעים חומרת עוון ביטול תורה (למשל) שעל כל דקה של ביטול תורה כמה אדם פוגם למעלה אז באמת יש את ההרגשה של "כדלים וכרשים" (ואמנם נכון שיש מצוות ומעש"ט אך כשמרגישים גודל החורבן של כל עבירה באמת - יש את ההרגשה)
ג. כפי שהזכירו כאן לעיל, גם המצוות שעושים - צריך לזכור שהכל זה ה' נותן כוח לעשות והכל זה מאיתו וח"ו לחשוב שאני עשיתי משהו אלא הכל זה מאיתו ית"ש וא"כ זה באמת כדלים וכרשים.
ד. צריך גם לזכור את כל חסדי ה' שעושה עמנו כל הזמן, כל כך הרבה חסדים וטובות עד אין ספור ממש ללא קץ, וכל מה שנעשה, כל המצוות והלימוד תורה זה לא אפי' להתחיל להשיב לו ית"ש על רוב חסדיו וטובתיו שעושה עם האדם וכמו שאומר השיר "ומה אשיב לך, והכל שלך" וא"כ ודאי הוי "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך".

[מי אנוכי]

בנוסף להודעה הקודמת רציתי לבאר עוד עפ"י רש"י בריש פ' ואתחנן וז"ל:

ואתחנן. אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם – אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים אֵין מְבַקְּשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם.

ויכול להיות שזה הביאור כאן שאפי' שיש לצדיקים מצוות ומעשים טובים אפ"ה הם מבקשין מתנת חינם ולכן גם אנחנו מבקשים כדלים וכרשים כמתנת חינם.