פורום אוצר החכמה

בראש השנה תשפ"ב למדתי עם בני יקירי שמואל נ"י את סוגיית אמירת מז"ש במסכת ראש השנה. במהלך הלימוד התעוררנו שעדיין לא התחבר שום חיבור לברר אלו פסוקים כשרים לקיום המצוה הגדולה הזו.
בני נ"י לקח על עצמו המשימה הגדולה הזאת, לטרוח ולחפש בכל מרחבי התורה הקדושה את פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות. הוא הסתייע בתוכנת "בר אילן" בשביל ללקט אותם. אח"כ ישב ללמוד כל פסוק עם כל מפרשיו, ולברר עפי"ז את כשרותו לאמירת מז"ש. במשך חודשים ארוכים השקיע בזה את זמנו הפנוי, עד שהשלים כל הליקוט, ונקרא שמו בישראל "אמרו לפני" שהוא בגימטריא (מלא) כמניין "שמואל הלוי".
תוך כדי ליקוט הפסוקים הוא רשם את מחשבותיו מקופיא על דינו של כל פסול וכשרותו, כפי הנראה לפום ריהטא.
סוגיא זו מיוחדת בכך שהיא נוגעת לכל כ"ד ספרי התנ"ך שתלמיד חכם צריך להתעטר בהם. זאת היתה הזדמנות לרעות בשדותיה המוריקים של התורה, להכיר ספרים ונבואות, פרקים ופסוקים, בכל מרחבי התורה הקדושה.

במהלך השבועות האחרונים התחלנו יחדיו להמשיך ולבנות את הבניין הגדול הזה: לסדר כל ההלכות והנידונים של מצות אמירת מז"ש עם רשימות הפסוקים השייכים לכל סעיף וענף. כמו כן לשוב ולהתבונן ולעיין בכל פסוק ופסוק על מנת לנסות ולברר את דינו.
לעת עתה, הספקנו רק חלק קטן אחד מתוך הספר, והוא מופיע בסוף הליקוט הזה: קונטרס "שפוך חמתך" על דיני אמירת פסוקי פורענות עכו"ם. יזכנו ה' ללמוד ולברר ולהשלים עוד ועוד חלקים ממצוה זו ומכל התורה כולה.

הגה"ק רבי הלל זאקס זצ"ל היה אומר בשם הקדמונים שהגאולה השלימה תלויה בבירור וגילוי חלקים עמומים של התורה. ואין אתנו יודע עד מה, אבל מסתבר מאד שסוגיא עמומה זאת היתה מונחת בקרן זווית ומצפה לבירורה לקראת ביאת משיח צדקנו.
כמדומה שמקום הניחו לנו מן השמיים: פרטי מצוות אמירת מז"ש לא נתבארו ונתלבנו כל כך במשך הדורות. גם הפוסקים לא האריכו בה ובכל פרטיה. כנראה משום שבלא"ה המתפללים התפללו כנוסח המקובל מדורות (כפי שעורר אאמו"ר שליט"א שלמעשה אין ראוי לשנות מן הנוסח המקובל) וממילא לא טרחו להאריך במו"מ וספיקות רבים במה שאינו נוהג כ"כ למעשה.
אלא שתורה היא וללמוד אנו צריכים, ובפרט שהדברים נוגעים לקיום מצוה גדולה ונשגבה אשר כל חיינו תלויים בה (ולכמה שיטות היא מן התורה). ולפעמים נוגעים הדברים מאד למעשה: בדיעבד אם שינה או דילג או הוסיף – באיזה אופן יצא ידי חובתו ובאלו אופנים קלקל וצריך לחזור ולהתפלל כל תפילת מוסף. אי אפשר להחמיר בזה – משום שנוגע מאידך גיסא לאיסור החמור של ברכה לבטלה, וממילא צריך לעמול היטב לברר הדין לאשורו, ולגלות צפונותיה של תורה.

נשמח מאד להוספות וביקורת, בתקווה להוציא לאור לשנים הבאות חיבור מקיף על סוגיא עמומה זאת.

נפלא ...!

זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ...!

"וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם יְקֹוָק וְגַם עִם אֲנָשִׁים..."!

ולאות כי "עיינתי" בספר... שפוך חמתך או ירגזו עמים?

מחר אני לא בא.

אברהם כתב:נשמח מאד להוספות וביקורת, בתקווה להוציא לאור לשנים הבאות חיבור מקיף על סוגיא עמומה זאת.

שיהיה בהצלחה!

לגבי מה שהעיר הסבא הגאון שליט"א על הדיון בפיוטי יוסי בן יוסי, הענין הוא שהפיוט נועד להחליף את הנוסח הרגיל, ואמירת הפסוקים ע"י הש"ץ נעשית רק ע"י אמירת הפיוט.

כמדומה שכדאי לעיין בפיוטים הנ"ל כי לא כל הפסוקים שווים עם מנהגינו, ונפק"מ לכמה מהנידונים בקונטרס הנפלא הנ"ל. נדפסו במלואם במחזור של גולדשמידט לר"ה ובסידור רס"ג. (אמנם מה שהביא במחזור שם במלכויות את הפסוק תביאמו ותיטעמו וכו' עד כוננו ידיך, נראה פשוט שצריך להוסיף גם את הפסוק הבא ה' ימלוך לעולם ועד, דבלא"ה אינו שייך כלל למלכויות).

אברהם כתב:בראש השנה תשפ"ב למדתי עם בני יקירי שמואל נ"י את סוגיית אמירת מז"ש במסכת ראש השנה. במהלך הלימוד התעוררנו שעדיין לא התחבר שום חיבור לברר אלו פסוקים כשרים לקיום המצוה הגדולה הזו.

ראה עוד באותו ענין מאותו מחבר
viewtopic.php?f=30&t=11156&hilit=
viewtopic.php?f=30&t=57168&hilit=

עושה חדשות כתב:

אברהם כתב:נשמח מאד להוספות וביקורת, בתקווה להוציא לאור לשנים הבאות חיבור מקיף על סוגיא עמומה זאת.

כמדומה שכדאי לעיין בפיוטים הנ"ל כי לא כל הפסוקים שווים עם מנהגינו, ונפק"מ לכמה מהנידונים בקונטרס הנפלא הנ"ל.

אכן.

אגב אבא העיר'ה על המובא בשיעור אות ו' בשם הגרי"ש, מהמובא במנהגי מרנ"א -

יש לצרף גם אשכול חשוב זה שלא התפתח כראוי
viewtopic.php?f=30&t=53031

ובכלל היה ראוי לרכז במקו"א רשימת תקיעתות הכוללות פסוקים.
עושה רושם שהחוקרים עוסקים יותר בפיוטים עצמם ופחות מתעניינים בחיפוש אחרי הפסוקים שנשמטו מתקיעתות רבות.

יש מהדורה חדשה?


בענין הנידון שם על פסוקים של פורענות אם מותר להוסיפם על עשרה פסוקים כתיקונם, הנה הערול"נ המובא שם נקט שאסור להוסיפם, וכ"כ לא רק על פורענות אלא גם על זכרון של יחיד. ויל"ע למ"ד פקדונות אינם כזכרונות וכן תרועה שאין עמה שופר למ"ד דלא מהני, האם רק אינם עולים למנין העשרה או שאסור להוסיפם ואולי הוי הפסק וכו'. (וקצת יל"פ למה השו"ע הזכיר רק את פסול פורענות ויחיד ולא את שאר הדינים ודוק).

על המובא מהערול"נ בענין 'ויזכור את רחל', יש לציין שבפסקי ריא"ז שם כ' להדיא שאף פסוק זה הוא בכלל יחיד שיצאו ממנו רבים, ואכן ר"א הקליר נקט פסוק זה בזכרונות.

עושה חדשות כתב:פסוקים של פורענות אם מותר להוסיפם על עשרה פסוקים כתיקונם

בחי' רשב"ץ כ' שם "...מכאן נזהרין שלוחי צבור שלא להחזיר פסוקי פורענות כגון נגוע מוכה אלהים של זולת", ותיכף מביא שם את אכילת הסימנים וכו', והיינו שבכל ענייני ר"ה ("ריש שתא") אין מזכירין פורענות, ולאו דוקא בפסוקי מזו"ש. (ואיני יודע לאיזה פיוט 'זולת' כוונתו).

בעז"ה לשנים הבאות בל"נ

בינתיים הנה הרשימה של בני שמואל הלוי נ"י, מעודכנת ומשופרת לשנה זו.

הוא חילק את רמת הכשרות לשש: כשר, לכאו' כשר (היינו אם יש צד קלוש לפסול), לכאו' כשר, וצ"ע (אם יש מקום להסתפק למעשה), לכאו' פסול וצ"ע (מקום שהספק נוטה יותר לפסול), ופסול. הפסוקים המסופקים נכתבו בכתב אפור, והכשרים בכתב שחור.

כיון שהוא לא קיבל סמיכה... וגם לא התחייב במצוות... אין לסמוך עליו למעשה...

הוא השווה את הפסוקים שבתקעיתות ובנוסחאות השונות (ואף זכה לסייע מעט לר"מ אייזינברג בארגון הרשימה לקראת הנספח באנצקלופדיה..)
ואף סיכם את הכללים "להלכה". יש שם הרבה שטחים עמומים, כיאה לסוגיא שכמעט לא התלבנה בפוסקים.

הכל עבר עריכה לשונית (וקצת תורנית) שלי.
אבל הליבה היא פרי עמלו וטירחתו הגדולה.

ישוטטו רבים ותרבה דעת.

נפלא מאד, הרבה נחת!


"הרי כולנו צאצאי רחל מצד אמותינו", למה?
"תקיעות יריחו כשרות לזכרונות", צ"ל לשופרות.
"במגן אברהם סימן קל", צ"ל קלח.
עמוד קיד הערה 6, ראוי להזכיר את דברי הרשב"ץ הנ"ל.

אשכול קשור:
viewtopic.php?f=30&t=62760#p807566

עושה חדשות כתב:נפלא מאד, הרבה נחת!


"הרי כולנו צאצאי רחל מצד אמותינו", למה?

א"א להוכיח ממש במאה אחוז, אבל אחרי שהשבטים התערבו זה בזה זה כמעט מאה אחוז שכל אחד צאצא באיזה אופן גם של רחל, אמותינו הכוונה לא באח"ב.

לא הבנתי למה בהקדמה מזהיר מאד שלמעשה אין לשנות, וכי יש מי שחולק על כך שלדינא מותר להוסיף פסוקים על העשרה?

גם אני לא הבנתי. אבל כך אמר אבי הגאון שליט"א בנחרצות.

אילו הייתי מקבל את התורה ישירות מהר סיני, הייתי עושה בה כרצוני... אבל "לצערי" קיבלתי אותה מאבא שלי שקיבל מאבא שלו וכו', אז אני כפוף לקבלת הדורות.

אני רק חושב לעצמי כמה זה היה מתוק ומיוחד אילו כל אחד היה בוחר לו את ה"פסוקים שלו" לקראת ראש השנה. כמו שמחפשים אתרוג לסוכות, או מצות לפסח, היו אנשים מחפשים להם פסוקים כלבבם, בודקים היטב את כשרותם והידורם ומכינים להם את התפילה האישית שלהם.
זה כל כך מרגש.

אבל משום מה - עם ישראל בכללותו לא עשה כך, אלא נצמד לנוסחאות השונות, איש על מחנהו ועל דגלו.

איני מדבר לגרוע מהפסוקים הנהוגים, אלא להוסיף עליהם.
וידוע שכך נהגו הגר"ח מבריסק ועוד מדקדקים בזכרונות או בשופרות בשביל לצאת שיטות נוספות.

להוסיף פסוק אחד או שנים בשביל לחשוש לשיטות מסויימות - אף אחד לא פקפק.

הנושא הוא האם להוסיף/לשנות פסוקים כפי נטיית ליבו. עפ"י ההלכה לא מצאתי מי שיחשוש לזה, אבל אאמו"ר אמר לי שאין לעשות כן.

עוד לא התחלתי את גוף החיבור, אך כבר בהקדמות כל מילה פנינה (בדיוק כמו ב"רחמנא אמר תקעו" וכפי שכתבתי בזמנו באשכול ההוא).

מעניין מאד מה שכתב ש"הג"ר הלל זאקס זצ"ל היה אומר בשם הקדמונים שהגאולה תלויה בבירור החלוקים העמומים של התורה."
האם ידוע למישהו מקורות הדברים בקדמונים?

אשר נסתפקת בפסוקי מז"ש של תעניות אי מהני של יחיד ופורענות, ודקדקת מדברי רש"י וכו',
כ"ה בפירוש המשנה לרמב"ם בתענית "הזכרונות והשופרות כמו שנתבאר בראש השנה, כלומר שלא יאמר זכרון יחיד ולא זכרון פורענות".

עושה חדשות כתב:אשר נסתפקת בפסוקי מז"ש של תעניות אי מהני של יחיד ופורענות, ודקדקת מדברי רש"י וכו',
כ"ה בפירוש המשנה לרמב"ם בתענית "הזכרונות והשופרות כמו שנתבאר בראש השנה, כלומר שלא יאמר זכרון יחיד ולא זכרון פורענות".

אוי. לא שמתי לב ליהלום הנפלא הזה! רק הרגע אני שם לב להודעה.

לא מבין איך אתה מפרסם כזאת מציאה נפלאה, בלי לדרוש על זה תשלום!

פלא פלאים! הרי הגמרא אומרת שהטעם של פורענות משום "בריש שתא", ואילו לרמב"ם פשוט שגם בתעניות הם פסולים. [ואולי כוונת הרמב"ם רק לפורענות גמורה ולא לפורענות שאנו מצפים לה כמו בחימה שפיכה אמלוך שע"ז רק משום ריש שתא לא אמרינן?]

יישר כוח!

אברהם כתב:פלא פלאים! הרי הגמרא אומרת שהטעם של פורענות משום "בריש שתא", ואילו לרמב"ם פשוט שגם בתעניות הם פסולים. [ואולי כוונת הרמב"ם רק לפורענות גמורה ולא לפורענות שאנו מצפים לה כמו בחימה שפיכה אמלוך שע"ז רק משום ריש שתא לא אמרינן?]

זכית לכוין לשאגת-אריה!

גבורת ארי תענית טו. כתב:ואלו הן זכרונות ושופרות. הרמב"ם פירוש בפירוש המשניות הזכרונות ושופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה. רוצה לומר שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורעניות. ולכאורה לא משמע הכי בפרק ד' דראש השנה (דף ל"ב) אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות של פורעניות. ומפרש מלכות כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם ואף על גב דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קוב"ה עלן ונפרקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן. משמע דוקא בראש השנה לא מדכרינן משום דריש שתא הוא אבל בתענית דלאו ריש שתא הוא לית לן בה. מיהו יש לומר דוקא אהאי קאמר הכי דהא לאו פורעניות הוא כדאמר רב אלא מכל מקום כיון דבריתחא אמור לא מדכרינן בריש שתא אבל דבר שהוא פורעניות גמור לעולם לא מדכרינן. והדבר שקול:

שישו בני מעי שישו!

תודה לך!