בספר רוקח, עמ' קכד, הוסבר מדוע עיקר מצות ערבה הוא ביום השביעי של החג: "ולמה ערבה בהושענא רבה? לפי שהערבה גדילה על המים, ואז נידונין על המים".
האם מישהו מכיר מקור קדום יותר לרעיון זה?
אודה לכל סיוע.
חכם באשי כתב:מצאתי את הרעיון בכמה הושענות קדומות, אך כמובן ששם לא נאמר הדבר במפורש אלא ברמיזה, כדרכם של הפייטנים.
ואם יש בידי אי מי להוסיף, אודה לו במאוד מאוד.
לוי כתב:לכאורה צריך להבין את דברי הרוקח. הרי מצות ערבה איננה דוקא ביום השביעי. במקדש היתה מצות ערבה נוהגת בכל הימים. [ובזמנינו, אינה אלא מנהג בלבד].
השינוי היחידי שנאמר ביום השביעי הוא שדוחה את השבת. וכבר דנו בגמרא מדוע קבעו שידחה שבת דוקא ביום השביעי, ונתנו טעם אחר, שרצו לקבוע יום מסויים.
מחולת המחנים כתב:לוי כתב:לכאורה צריך להבין את דברי הרוקח. הרי מצות ערבה איננה דוקא ביום השביעי. במקדש היתה מצות ערבה נוהגת בכל הימים. [ובזמנינו, אינה אלא מנהג בלבד].
השינוי היחידי שנאמר ביום השביעי הוא שדוחה את השבת. וכבר דנו בגמרא מדוע קבעו שידחה שבת דוקא ביום השביעי, ונתנו טעם אחר, שרצו לקבוע יום מסויים.
יום הושענא רבה נקרא אצל הראשונים "יום ערבה" ובירושלמי כבר נמצא הביטוי "ערבתא", על שם חיבוט הערבה ביום השביעי.
בטור בסדר יום הושענא רבה (ריש סי' תרס"ד) הביא את יסוד טעם הרוקח לפי שבחג נידונין על המים, והוסיף: "והכל הולך אחר החיתום".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים