משמיה דהרב בריסק זצל נודע שהקפיד ליטול בנענועי הלל אותו אתרוג שנטל בעת הברכה.
בביאור שיטתו ראיתי מביאים בשם חדב'נ הגאון ר' מיכל פיינשטיין זצל, שמהטעם דאמרינן בגמרא שלא ליטול פלפלין למדו התוס' בסוטה שאין ליטול יותר מפרי אחד לקיום המצוה.
והרי לפי דיוק הרב מבריסק זצל ברמבם פרק ז' הנענועים זה חלק מקיום מצות הנטילה. ולכן אי אפשר בשני פירות.
ולכאורה להבנת הענין יש להוסיף שלמרות שיש לקיום מצוות הנטילה משך זמן משעת ברכה עד גמר הנענועים, אין זה נחשב לרצף של נטילות זו אחר זו, אלא לנטילה אחת, ולכן אם באותה 'נטילה אחת' ייקח 2 פירות אם כן ביטל המצווה.
דאם לא כן, ואין זו 'נטילה אחת' אלא כמה נטילות המצטרפות למצווה אחת, אם כן מה אכפת לן שייטול שני פירות בזה אחר זה בשתי נטילות. כל עוד שלא נטלם בבת אחת ממש, יצא.
ואם כנים הדברים, קשה לי בעניותי:
הרי ידוע מאביו הגר'ח מבריסק זצ'ל במעשה דשני אתרוגים. אחד ספק פסול אך מהודר והשני וודאי כשר ולא מהודר. שייטול סמוך לברכה את המהודר ואחר כך את הכשר בוודאי.
ולכאורה, על הצד שהראשון כשר, אם כן נמצא נוטל בנטילה אחת 2 פירות, ולכאורה קלקל גם את נטילת האתרוג הראשון?
וקושיא זו היא גם על המעשה עם הרב מבריסק בעצמו, שהרי בין נטילת האתרוג הראשון לאחר הברכה ובין נענועי ההלל נטל עוד כמה אתרוגים, ואם כן מה הועיל שחזר ליטול את האתרוג הראשון לנענועי ההלל, הלא באמצע קלקל לכאורה ב'נטילה אחת' עם יותר מפרי אחד?
ואין לומר שמדובר בשתי נטילות, כי זה הרב זצל הלא דייק להפך מהרמבם, והרי גם לא מפסיקים בדיבור בין ברכה ראשונה לנענועי ההלל...?