יוס'ל כתב:כתוספת לאשכולות המחאות באתי רק לעורר ולא לקטרג ח"ו
על המרעישים לאחר השעה 11:00 בלילה בשמחות בית השואבה ומפריעים את שינת היושנים בסוכה, שאפילו לא יכולים לסגור חלונות.
גם אם יש בזה צורך מצוה, גם שינה בסוכה מצוה היא, והיא מדאורייתא
בזמן שלא ברור מהי המצוה ב'זכר לשמחת בית השואבה' הנעשית בימינו.
אם היא משום שמחת יו''ט ניתן לקיים זאת גם ביום ואינה דוחה מצות שינה בסוכה כש'אפשר לקיים שניהם'
אמנם בשו''ע מבואר ששמחת יו''ט היא בבשר ויין, ובגדים לאשה
ואם משום ששמחת בית השואבה זמנה בלילה ניתן להתחיל מיד לאחר תפילת ערבית ולסיים ב 23:00 ההספק יהיה גם של 5 שעות ריקודים.
ובמחילת כבוד תורתו דבריו צ"ע ועיין בשו"ת "משפטי חיים" עמ' רל - אמנם שם דן לעניין אחר אך "כל דבר שיצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא" וכן בנדון דידן.
ונציין גם לסוכה נג ע"א: "אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו".
--
על מקור מנהג זה ראה ב'משנה ברורה' סימן תרסא ס"ק ב: "חסידים ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים בלילות של חוה"מ סוכות ולהרבות בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפילת ערבית דחוה"מ בחג הזה".
וב'חמדת ימים' נאמר שראוי לשמוח: "במאכל ובמשתה, ולהרבות בלילות האלה שמחה וששון בבתי כנסיות ובתי מדרשות.... לשורר בנועם שירים ותשבחות ולפזז ולכרכר לפני ה'...".
וה'אור החיים' סיפר על שמחת בית השואבה, וכך כתב: "וליל מוצאי שבת עשינו שמחה גדולה בבית הכנסת, וכל הרבנים והחסידים מרקדים לפני התורה בכל עוז ותעצומות, והיתה הארה גדולה אשר כמוה לא נהיתה, ובחול המועד עשינו שמחת בית השואבה והייתי אני מדליק לילה אחת, ועשינו שמחה גדולה". לא ממש ידוע לנו מה הוא היה מדליק, ומה הוא המנהג להדליק בשמחת בית השואבה. ועוד יש לציין, שנראה שנהגו במקומו לחגוג את שמחת בית השואבה לפני התורה, מעין שמחת תורה".