משולש כתב:מה אתה מתכוין קדום?
מנהג א"י הישן היה לקרוא קריאה תלת שנתית. וודאי שלא קראו וזאת הברכה בש"ת.
אבל מאז שחרב הישוב ההוא וחודש שוב לא מאמין שהיה מישהו שלא קרא וזאת הברכה, אלא מתי יקראו אותה?
משולש כתב:מה אתה מתכוין קדום?
מנהג א"י הישן היה לקרוא קריאה תלת שנתית. וודאי שלא קראו וזאת הברכה בש"ת.
גם זו לטובה כתב:כיופם נהגו בכל מקום לקרוא בשמיני עצרת את הקריאה של שמחת תורה, ואין קוראים כלל את הקריאה של שמיני עצרת, האם ידוע על מקור קדום למנהג זה?
מגילה דף לא עמוד א כתב:יום טוב האחרון [- של סוכות] קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור, ומפטירין ויהי ככלות שלמה. למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמד שלמה.
ר"ן על הרי"ף י"א ע"א כתב:למחר קורין וזאת הברכה. לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל:
וכ"ה בויטרי סימן שפ"ה בפי' א'אבודרהם יום שמיני ושמח"ת כתב:ומוציאין ג' ספרים וקורין באחד חמשה בפרשת וזאת הברכה. קורא עם הארבעה עד ואתה על במותימו תדרוך. וחוזר וקורא גם החמישי שהוא המסיים בתחלת וזאת הברכה עד לעיני כל ישראל. והטעם לפרשה זו ע"ש ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג שנאמר (מ"א ח, יד) ויברך את כל קהל ישראל וגו' לכך קורין בתשיעי ספק שמיני הברכה שברך משה את ישראל.
יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה. שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה.
אברבנאל (דברים ל"א סוף פס' ט') כתב:וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן גדול או הנביא או השופט וגדול הדור קורא בחג הסכות חלק מן התורה ושהיה משלים ספר בראשית ואלה שמות ויקרא ובמדבר סיני בשש שנים ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג היה קורא המלך ספר אלה הדברים שבכל שנה ושנה ברגל בחג קריאת התור' בסדר ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא ושמכאן נשאר המנהג בימינו שביום השמיני חג העצרת האחרון נקראים יום שמחת תורה שבו ביום אנו משלימים את התורה. עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה והוא בעצמו קורא מבלי תורגמן פרשת וזאת הברכה לדמיון מעשה המלך בזמן האלקי ההוא.
למחר קורין וזאת הברכה. משום אסוקי אוריתא:
משולש כתב:נכתב על זה פעם מאמר מעניין בקולמוס מאת מרדכי וינטרוב ומשה בלוי.
שבאמת היו מסיימים את התורה בשבת שובה וכדומה, והיו קוראים ברכות של וזאת הברכה בתור אחד מקריאות הרגלים. ואחר כך זה הפך לסיום התורה.
איתן כתב:משולש כתב:נכתב על זה פעם מאמר מעניין בקולמוס מאת מרדכי וינטרוב ומשה בלוי.
שבאמת היו מסיימים את התורה בשבת שובה וכדומה, והיו קוראים ברכות של וזאת הברכה בתור אחד מקריאות הרגלים. ואחר כך זה הפך לסיום התורה.
קיבלתי מאחד המחברים.
איתן כתב:משולש כתב:נכתב על זה פעם מאמר מעניין בקולמוס מאת מרדכי וינטרוב ומשה בלוי.
שבאמת היו מסיימים את התורה בשבת שובה וכדומה, והיו קוראים ברכות של וזאת הברכה בתור אחד מקריאות הרגלים. ואחר כך זה הפך לסיום התורה.
קיבלתי מאחד המחברים.
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
ב' דוג' על העתק מנהג חו"ל לא"י, אף אם ל"ש הטעם.
-עי' לבושי שרד סי' תרסג מש"כ על אמירת הושענא "אערוך שועי" ביום השלישי במקום השני, בעקבות מנהג חו"ל.
-ז"ל לבוש סי' תצ מה שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה, מפני שקורין בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו', וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלהים, ואגבן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם, לכך מזכירים נשמות בכל הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור, וביום כיפורים מזכירים מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור, ובאר"י הרי לא קרינן כל הבכור. (אבל כמדומה שהראש' כתבו באופ"א טעמים לזמן אמירת יזכור).
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
ב' דוג' על העתק מנהג חו"ל לא"י, אף אם ל"ש הטעם.
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
ב' דוג' על העתק מנהג חו"ל לא"י, אף אם ל"ש הטעם.
-עי' לבושי שרד סי' תרסג מש"כ על אמירת הושענא "אערוך שועי" ביום השלישי במקום השני, בעקבות מנהג חו"ל.
-ז"ל לבוש סי' תצ מה שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה, מפני שקורין בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו', וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלהים, ואגבן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם, לכך מזכירים נשמות בכל הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור, וביום כיפורים מזכירים מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור, ובאר"י הרי לא קרינן כל הבכור. (אבל כמדומה שהראש' כתבו באופ"א טעמים לזמן אמירת יזכור).
משולש כתב:עושה חדשות כתב:מענין לענין,
ב' דוג' על העתק מנהג חו"ל לא"י, אף אם ל"ש הטעם.
-עי' לבושי שרד סי' תרסג מש"כ על אמירת הושענא "אערוך שועי" ביום השלישי במקום השני, בעקבות מנהג חו"ל.
-ז"ל לבוש סי' תצ מה שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה, מפני שקורין בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו', וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלהים, ואגבן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם, לכך מזכירים נשמות בכל הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור, וביום כיפורים מזכירים מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור, ובאר"י הרי לא קרינן כל הבכור. (אבל כמדומה שהראש' כתבו באופ"א טעמים לזמן אמירת יזכור).
בעניין יזכור, יש לציין שה"מנהג חו"ל" כאן הוא רק בבחירת היום (אחרון של פסח, ב' שבועות, וש"ע). אבל עצם עשיית ה'יזכור' אין בה הבדל בין א"י לחו"ל. שהרי לפסוק צדקה אינה מצווה התלויה בחו"ל. וגם בא"י יש מצוה לפסוק צדקה בחג. רק שבחו"ל שהיה בקה"ת "מתנת ידו" העדיפו לתת קדימה ליום הזה. ובא"י שאין את הקריאה הזו, כל הימים כשרים לאמירת יזכור.
לעומקו של דבר כתב:גם זו לטובה כתב:כיופם נהגו בכל מקום לקרוא בשמיני עצרת את הקריאה של שמחת תורה, ואין קוראים כלל את הקריאה של שמיני עצרת, האם ידוע על מקור קדום למנהג זה?
ההגדרה 'לבטל' איננה נכונה, בגמ' מגילה ל"א. כתוב שבשמע"צ קוראים כל הבכור ובשמח"ת קוראים וזאת הברכה.
ובא"י שיש רק יום א' בחרו משתיהם את קריאת שמחת תורה.
ביום טוב הראשון של חג קורין 'דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסוכות' וגו'; בשני - 'ביום השני'; בשלישי - 'וביום השלישי'; ברביעי - 'וביום הרביעי'; בחמישי - 'וביום החמישי' בששי - 'וביום הששי' בשביעי - 'וביום השביעי'; בשמיני - 'וביום השמיני'.
ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג.
לעומקו של דבר כתב:מעט דבש, תודה לך
לפו"ר היה נראה לי בדבריך קצת בלבול, גם לפי המופיע בגמ' - בפשטות - לא קראו וזאת הברכה בא"י, אלא קראו כל הבכור. ואילו וזאת הברכה יועד ליוט"ש וממילא לא נקרא בארץ ישראל. (היו כאלו שרצו לפלפל אחרת - אולי בדמשק אליעזר על ביאה"ג - אבל זה ודאי נגד הפשטות ונגד הכל).
לעומקו של דבר כתב:מה שס"ל להרב שלמי חגיגה שוזאת הברכה אינו עניינו של יום... א. זה חידוש גדול דלהיכא אזיל עניינו של יום, וכי ביום טוב - ולו שני - יש איזה היתר לא לקרוא מעניינו של יום. ב. זה נגד כמעט כל הראשונים שכתבו טעמים לקריאת וזאת הברכה מסיבת היום טוב עצמו...
..מכל מקום הרואה יראה ובין יבין, שאין זה מספיק לבטל תקנת הנביאים לקרות בחובת היום מפני הטעמים הנז'.
הרי שכתב להדיא, ש'וזאת הברכה' אינו מעניינו של יום, וסגי בזה שקראו בעניינו של יום ביו"ט ראשון.יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה. שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה. וקרית עניין החג הקדמנוהו כבר מיום ראשון של שמיני עצרת לפי שהוא עיקר.
מעט דבש כתב:לעומקו של דבר כתב:מעט דבש, תודה לך
לפו"ר היה נראה לי בדבריך קצת בלבול, גם לפי המופיע בגמ' - בפשטות - לא קראו וזאת הברכה בא"י, אלא קראו כל הבכור. ואילו וזאת הברכה יועד ליוט"ש וממילא לא נקרא בארץ ישראל. (היו כאלו שרצו לפלפל אחרת - אולי בדמשק אליעזר על ביאה"ג - אבל זה ודאי נגד הפשטות ונגד הכל).
לא אמרתי מדילי כלום, אלא רק הבאתי את דברי ה'שלמי חגיגה' (וכל דבריו מצ"ב בקובץ המצורף).
ובתוך דבריו (רפא ע"ג) הוא אמנם רוצה לומר שבא"י קראו 'כל הבכור' בשמחת תורה, ואילו 'וזאת הברכה' קראו בשבת שאחרי שמח"ת. אך כתב על זה: "זה באמת נראה דוחק גדול בעיני, לומר דנשתנו המנהגים כנז', וגם שבזמן התלמוד היו מחולקים א"י מח"ל בכל השבתות, דבח"ל מתחילין בראשית בשבת ראשון שאחר החג, ובא"י בשבת שני".
ובגמ' (מגילה לא.) איתא "יום טוב האחרון קורין 'כל הבכור'... למחר קורין 'וזאת הברכה'", ולא אמרו כמו שאמרו על שאר יום טוב שני "והאידנא דאיכא תרי יומי". והרש"ש (על רש"י ד"ה ה"ג) דייק מזה, שגם בא"י קראו 'וזאת הברכה', וכל הוספת הגמרא היא קריאת יום טוב האחרון, ולא 'וזאת הברכה' [ולא הבנתי, סוף סוף הרי הוסיפו כאן קריאה נוספת, ועדיין היה צ"ל 'והאידנא דאיכא תרי יומי'. ועיין בדמשק אליעזר (תרסח, ג; ותודה על ההפנייה)].
לעומקו של דבר כתב:מה שס"ל להרב שלמי חגיגה שוזאת הברכה אינו עניינו של יום... א. זה חידוש גדול דלהיכא אזיל עניינו של יום, וכי ביום טוב - ולו שני - יש איזה היתר לא לקרוא מעניינו של יום. ב. זה נגד כמעט כל הראשונים שכתבו טעמים לקריאת וזאת הברכה מסיבת היום טוב עצמו...
בשלמי חגיגה (רפא ע"ג) הביא את טעמי האבודרהם והר"ן שצוטטו בדבריך לעיל, אך כתב על זה:..מכל מקום הרואה יראה ובין יבין, שאין זה מספיק לבטל תקנת הנביאים לקרות בחובת היום מפני הטעמים הנז'.
ומה שכתב 'תקנת הנביאים', כוונתו לגמ' במגילה (לב.) שהביא שם קודם לכן "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג".
ובמחזור ויטרי (סימן שפה - צוטט בחלקו בדבריך לעיל):הרי שכתב להדיא, ש'וזאת הברכה' אינו מעניינו של יום, וסגי בזה שקראו בעניינו של יום ביו"ט ראשון.יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה. שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה. וקרית עניין החג הקדמנוהו כבר מיום ראשון של שמיני עצרת לפי שהוא עיקר.
וכבר כתב סברא זו מדעתו ב'שלמי חגיגה' (רפא ע"ג), אך תמה, שסברא זו שייכת דוקא בחו"ל, ולא בא"י, ואם כן איך עקרו את קריאת עניינו של יום. ולכן רצה לומר שכבר בזמן הגמ' הוציאו שני ספרים, שבראשון קראו 'וזאת הברכה', ובשני קראו עניינו של יום (כמו שאנו עושים למפטיר), ודלא כתוס' (מגילה ל:).
לעומקו של דבר כתב:לכאו' למה נאמר שגמרו קריה"ת בשבת שלאחר שמח"ת, אדרבא גם בא"י וגם בחו"ל גמרו בשבת שלפני סוכות וכפי שמצאו איזה רמזים לזה, וכפי הפשטות (שהרי לכאו' צריך לגמור לפי השנה).
ואם תרצה כלך לדרך זו שרק בא"י גמרו בשבת שלפני סוכות ובחו"ל בשמע"צ.
מעט דבש כתב:לעומקו של דבר כתב:לכאו' למה נאמר שגמרו קריה"ת בשבת שלאחר שמח"ת, אדרבא גם בא"י וגם בחו"ל גמרו בשבת שלפני סוכות וכפי שמצאו איזה רמזים לזה, וכפי הפשטות (שהרי לכאו' צריך לגמור לפי השנה).
ואם תרצה כלך לדרך זו שרק בא"י גמרו בשבת שלפני סוכות ובחו"ל בשמע"צ.
אם גמרו בשבת שלפני סוכות, האפשרות היחידה שאני רואה היא (לפחות לגבי זמן הגאונים), שקראו האזינו-וזאת הברכה יחד.
שכן בתוס' (מגילה לא: ד"ה קללות) מבואר שבזמן רב נסים גאון קראו וילך (לבדה) בשבת שבין ר"ה ליוה"כ.
לעומקו של דבר כתב:בזמן רב ניסים גאון לכאו' סיימו התורה בשמח"ת.
(הפרשיות המחוברות היו וילך האזינו כפי שהביאו בכתבה בקולמוס עמוד אחרון עיי"ש, ויש להוסיף למש"כ שם שאכן הראשונים דנים למה חילקו את ניצבים מוילך)
לעומקו של דבר כתב:הפשטות שדין "הלכות החג" הוא דין לדרוש ולא לקריה"ת, ואלו שני הלכות נפרדות, קריה"ת בהלכות החג "קורין כל אחד ואחד בזמנו" [והוא לאו דווקא הלכות אלא איזה קריאה ששייכת לעניין היו"ט] , ודורשין מעניינו של יום הלכות חג בחג, כן פשטות לשון הגמ' סוף מגילה שכתבה זה בנפרד וכן בר"מ תפילה י"ג ח'.
וכן לכאו' להדיא מצינו כמה קריאות שאינם מהלכות, בחנוכה בנשיאים בפורים ויבוא עמלק בר"ה וד' פקד את שרה. ואולי לא הבנתי כלל כוונת דבה"ק שכתב "דבפ' וזאת הברכה אין מזכיר בה כלל מהלכות עצרת". וצ"ע.
בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים בעצרת שבעה שבעת... בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון שנאמר וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו
וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו - תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג
גרסינן במגילה (שם) תנו רבנן משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשים בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, הלכך קורין בכל מועד בעניינו.
וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו, ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד
לעומקו של דבר כתב:מה שס"ל להרב שלמי חגיגה שוזאת הברכה אינו עניינו של יום... זה נגד כמעט כל הראשונים שכתבו טעמים לקריאת וזאת הברכה מסיבת היום טוב עצמו
מעט דבש כתב:בשלמי חגיגה (רפא ע"ג) הביא את טעמי האבודרהם והר"ן שצוטטו בדבריך לעיל, אך כתב על זה:..מכל מקום הרואה יראה ובין יבין, שאין זה מספיק לבטל תקנת הנביאים לקרות בחובת היום מפני הטעמים הנז'.
ומה שכתב 'תקנת הנביאים', כוונתו לגמ' במגילה (לב.) שהביא שם קודם לכן "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג".
לעומקו של דבר כתב:כל זה לפי הנחתו שם שצריך לקרוא ב"הלכות"... לכאו' להדיא מצינו כמה קריאות שאינם מהלכות, בחנוכה בנשיאים בפורים ויבוא עמלק בר"ה וד' פקד את שרה. ואולי לא הבנתי כלל כוונת דבה"ק שכתב "דבפ' וזאת הברכה אין מזכיר בה כלל מהלכות עצרת". וצ"ע.
"בשלמא כל הבכור תינח שיש בה רמז לשמיני עצרת, מדכתיב 'והיית אך שמח' לרובת י"ט האחרון, ונפקי בזה ידי חובת קריאת הלכות עניינו של יום, אבל הקריאה למחר בפרשת 'וזאת הברכה' מאי איכא למימר"
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים